שלמי נדרים קיח

שבינו לבינה ההפרה מועיל אף לאחר שתתגרש כ"ז שהיא ראוי' לחזור אליו הוא דוקא אם הנדר אינו אלא בינו לבינה אבל אם הנדר הוא בשניהם רצוני בינו לבינה ובינה לבין אחרים כההיא דנטולה אני מן היהודים שאסרה תשמיש בעלה ותשמיש כל היהודים עלי' היינו לאחר שתתגרש דבעודה תחת בעלה בלא"ה אסורה על כל היהודים מצד שהיא א"א ואסורה וקיימא:

ולאחר שתתגרש נכנס גם הבעל בלשון כל היהודים וההפרה שלו אינו מועיל לשאר יהודים גם אליו לאחר שתתגרש והוא נכלל בתוכם אינו מועיל ההפרה גם לו אמנם כ"ז שהיא תחתיו ולא גירשה מועיל ההפרה לעצמו שיפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים כן הוא סברת משנה אחרונה אבל משנה ראשונה סברה שגם בעודה תחתיו אינו יכול להפר דהתורה לא זכתה להבעל להפר אלא מטעם דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת וכיון שהדבר נוגע בינו לבינה אם הוא מיפר מופר וסברה משנה ראשונה דזהו דוקא אם הנדר הוא בינו לבינה בלבד אבל אם הוא בינו לבינה ובינה לבין אחרים כמו שאינו יכול להפר מה שבינה לבין אחרים כן אינו יכול להפר גם חלקו דיפרנו כולו משמע ואמרינן להיפך כשם שאינו מיפר חלק אחרים כן אינו יכול להפר חלקו וכן משמע לשון הברייתא לעיל (דף פ"א:

) דברים שיש בהן עינוי נפש מיפר בין בינו לבינה בין בינה לבין אחרים ושאין בהן ע"נ בינו לבינה מיפר בינה לבין אחרים אינו מיפר וע"ש בר"ן ד"ה תניא כו' ובהמפרש שם ובמ"ש שם אבל משנה אחרונה סברה דאע"ג דלאחר שתתגרש יהי' הנדר חל גם על אחרים ויהי' הנדר בין שניהם היינו בינו לבינה ובינה לבין אחרים מ"מ השתא מיהת דהיא א"א ואין הנדר חל על האחרים כ"א על בעלה. מיקרי הנדר בדברים שבינו לבינה לבד. וכוונת הרא"ש במ"ש דאפשר שיגרשנה אין הפירוש כיון שבידו לגרשה ואפשר לו באופן זה למה יפר דזה בודאי אינו דלמה לנו לכפותו שיגרשנה והלא אמרינן בעלמא בא וראה כמה קשים גירושין כו' אלא שהרא"ש כוונה אחרת בו דטעם משנה ראשונה דסברה דאינו יכול להפר הוא מטעם כיון דיכול להיות דאפשר שיגרשנה פי' שירצה לגרשה ואז יהי' הנדר בינה לבין אחרים ג"כ בשיתוף דברים שבל"ב שגם הוא יהי' בכלל כל היהודים סברה משנה ראשונה דהתורה לא נתנה רשות לבעל להפר דברים שבינו לבינה אלא באופן שהנדר הוא רק בינו לבינה ולא בינה לבינו ובינה לבין אחרים וכפשטא דלשנא דברייתא דלעיל שהבאתי אבל משנה אחרונה לא ס"ל הכי אלא בתר השתא אזלינן ולע"ע הנדר אינו רק בל"ב לבד והארכתי בכ"ז כ"כ בכדי שלא יהיו דברי הרא"ש תמוהין כ"כ כמו שחשבו האחרונים ז"ל:

שם ד"ה יפר חלקו כו' ואין לתמוה היאך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים "בעודה" א"א והא אין איסור חל על איסור כו' עכ"ל בס' אבני מלואים בתשובות שאחר חלק א' סי' י"ב כתב דלכאורה אין מקום לקושיית התוס' דהא נדרים חלין על איסורין. א"כ חל נדרה על יהודים אחרים אמנם באמת ניחא דהתוס' לשיטתייהו אזלי שכתבו בפ"ג דשבועות (דף כ':

) ד"ה דכי לא נדר כו' דנדרים חלים לבטל מצוה כגון קונם סוכה שאני עושה כו' ולא לקיים דאין איסור חל על איסור ע"ש ולהכי שפיר הקשו אבל לשיטת הר"ן דסובר דנדר חל אף לבטל את המצוה וכן דעת רש"י והרא"ש לעיל (דף י"ח.) לק"מ קושית התוס' דחייל נדרה על יהודים אחרים אפי' בלא כולל דבעל אמנם הרב בעל אבני מלואים לא זכר שר את דברי השעה"מ הל' איסורי ביאה פי"ז שכתב שם דאחרי העיון נראה דרש"י ז"ל ג"כ מודה בהא דנטולה אני מן היהודים דאין הנדר חל על איסור א"א שהרי טעמא דמילתא דנדרים חלים ע"ד מצוה משום דנדרים מיתסר חפצא אנפשי' והחפץ אינו מוזהר על קיום המצוה וכן נמי מה"ט ס"ל לרש"י ודעימי' דנדרים חלו לקיים את המצות כגון אכילת נבלות עלי קונם משום דאין החפץ מוזהר שלא יאכלה. מה שאין כן הכא בנטולה אני מן היהודים דכי נדרה ואסרה בהנאת תשמיש כל היהודים עלי' ודאי דלא חייל עלי' שהרי כל העולם מוזהרים עלי' באיסור א"א ולפ"ז קושית התוס' חזקה גם לשיטת רש"י והר"ן והרא"ש:

וראיתי לגדול א' בחבורו ספר בכת"י שכתב דברים טובים בדברי התוס' הנ"ל וראיתי להעתיקם ככתוב שם וז"ל לכאורה דבריהם תמוהים מנא להו להקשות ולפרש דחל נדרה על יהודים אחרים בעודה א"א. דלמא מה דאמרו במשנה ותהא נטולה מן היהודים היינו לכשתתגרש ונראה ע"פ מ"ש הר"ן בדף ע' ד"ה יש נדר בתוך נדר כו' דאם לא חל השתא איך יחול לאחר זמן הא באותו זמן לא נדר ולהכי קרי ליה נדר בתוך נדר וא"כ ה"נ ע"כ חל אף קודם שתתגרש דאל"כ איך חל אף לאחר שתתגרש הא באותו זמן לא נדרה ושפיר הקשו התוס' כיון דצ"ל דחל אף קודם שתתגרש הא אין איסור חל על איסור ולכאורה הי' אפשר לומר דחל ע"י כולל כיון שאחר שתתגרש אין כאן איסור א"א וחלה. ע"כ חל נמי כעת. אמנם יש לדחות דדוקא בכולל כגון שנשבע שלא לאכול נבלות ושחוטות שפיר הוי כולל כיון דעל שחוטות חל בכל גווני אבל הכא אם אינו חל קודם שגרשה לא חל נמי אח"כ דבאותו זמן לא נדר. אמנם נראה דאף זה הוי כולל (דבדף י"ז:

) אמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים ואח"כ אמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחל שבועה על ענבים חל נמי על תאנים. ופי' הר"ן שם דכי אמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים כאחת קאמר ואפ"ה חיילא הרי אף אם אמרינן דלא חל על תאנים אין כולל לענבים דהא דוקא כאחת נדר אפ"ה הוי כולל כיון דאם חל יש כאן דבר שאינו מושבע ה"ה הכא נמי נהי דאם אינו חל קודם שגרשה לא חל נמי אח"כ ואין כאן כולל אפ"ה כיון דאם חל יש דבר שאינו מושבע הוי כולל עד כאן לשון של בעל הס' כת"י. וע' בחדושי הגרע"א על המשניות שהקשה ג"כ על דברי התוס' במ"ש דאין איסור חל על איסור אמאי לא נימא דמיתלי תלי וקאי וכשתתגרש ותפקע איסור א"א אז יחול הנדר והביא ג"כ מ"ש בשעה"מ דבנדרים ושבועות כיון דאין יכולים לחול בשעת הנדר אף אם פקע איסור הראשון לא חיילי עיי"ש באריכות:

שם בתוס' בא"ד ויש לומר דהוי איסור כולל מיגו דאיתחל בתשמיש בעל שהוא היתר חל נמי על האחרים וצ"ע דלמ"ד לעיל כולה פרקין ר' יוסי דהא ר' יוסי לית לי' איסור כולל בא"א ונעשית חמותו נידון בזיקה ראשונה ובתשובת הגאון רבינו עקיבא איגר זלה"ה הביא שהקשה לו חכם אחד מדוע לא הקשו התוס' אליבא דר"ל בפ"ג דשבועות דלית לי' איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו איך יפרש המשנה דנטולה אני מן היהודים איך חל האיסור על היהודים וקושיא זו כבר מבואר בשעה"מ שם ובס' בנ"י הקשה כן מדעתי' ולא הזכיר מי שקדמוהו בזה וע' בס' אבני מלואים בתשו' סי' י"ב דברים נעימים טובים ומתוקים מ"ש בזה:

בר"נ ד"ה ואיכא למידק אמתניתין. כיון דמדינא דאמרה טמאה אני לך מיתסרא אבעלה כו' היאך התירוה וכי איסור שבה להיכן הלך כו' ולדידי ל"ק כו' ה"נ הכא כל שאמרה לבעלה טמאה אני לך אפקעינהו רבנן לקידושי מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה פנוי' היתה כו' עכ"ל מקשים העולם א"כ מה תקנה איכא באם תאמר שניהם טמאה אני לך ונטולה אני מן היהודים דאז אם נאמר דאפקעינהו רבנן לקדושין מינה ונמצא שבשעה שנאנסה פנוי' היתה ואזיל לה החשש דטומאה וזנות ליכא תקנה להבעל להפר חלקו דהא אין הבעל מיפר בקודמין. ובעת נדרה לא היתה נחשבת כנשואה לו ובהגהות רש"ש תירץ דמ"מ יכול להפר נדרה מטעם דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת ואינו מספיק עדיין סברא זו באיתתא דא שרוצה להפקיע עצמה מבעלה ובס' ידות נדרים להגאון מלבוב חתר ג"כ ליישב קושית העולם הנ"ל ולמצוא דרך סלולה וכתב דלכאורה דברי הר"ן תמוהים כיון דחז"ל הפקיעו הקדושין א"כ תצטרך לקדושין אחרים מהבעל דהרי נעשית פנוי' אלא מאי אית לך למימר דבאמת היא אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה ואף שאין כח ביד חכמים