שלמי נדרים קטז

ד"ה ונדר אלמנה וגרושה יקום עלי' כיצד כו' דודאי קרא להכי אתא דאי בלא נשאת למה איצטריך קרא דיקום עלי' פשיטא מאן מיפר לה עכ"ל ע' בתוס' כתובות (דף מט.) ד"ה ונדר כו' שהניחו בתימא דשם דרשינן להאי קרא להיכי שמסר האב לשלוחי הבעל ונתאלמנה או נתגרשה בדרך דלא הדרא לבית אבי' ואינו יכול להפר לה עוד דכיון שיצתה מרשות אבי' שעה אחת שוב א"י להפר לה והקשו שם דמנ"ל דרשה דהתם הא איצטריך קרא להך דרשה דהכא דבתר אמירת הנדר אזלינן או בתר חלות הנדר לכל חד כדאית ליה והניחו בתימא וע"ש בהפלאה שיישב קצת וכפי הנראה דתרתי שמעת מינה דבזה הכתוב משמיענו שיש צדדין לומר שיהיה לאלמנה וגרושה הפרה וקמ"ל דלא והיינו שיש צד לומר שהפרת הבעל יועיל לאלמנה דבתר חלות הנדר אזלינן או להיפך וכן יש צד לומר שהפרת האב יועיל היכי דהדרא אליו וקמ"ל דלא וע' במאירי כאן שכ"מ מדבריו:

דף פט בר"ן ד"ה זה הכלל דקתני גבי אלו נדרים כו' דכיון שמסרה להם שוב אין לאביה רשות בה דהוי לה הך מסירה כנשואין שהבעל מיפר בנדרים שתדור מנשואין ואילך:

אבל נדרים שנדרה כבר לא שאין הבעל מיפר בקודמין כו' עכ"ל משמע מדבריו דנדרים שנודרת בעת מסירתה לו הוא מיפר לבדו דהך מסירה הוי כנשואין וכמו דאחר נשואין הוא לבדו מיפר נדרי' שנודרת כן מה שנודרת בעת שהיא מסורה לו קודם כניסתה לחופה כיון שיצתה מרשות האב היא כנשואה להבעל ויכול להפר לה אז לבדו והנדרים שנדרה בעודה ארוסה ואח"כ מסרה האב לו שוב א"י להפר אפילו עם אבי' בשותפות דהמסירה עושה אותה כנשואה ושוב אין לאביה רשות בה והוא לבדו א"י להפר שאין הבעל מיפר בקודמין וע' בטור וב"י סי' רל"ד סעי' ח' שני דעות בזה אם הבעל יכול להפר מה שנדרה בעוד שנמסרה לו קודם כניסתה לחופה ולכאורה על שיטת הר"ן קשה איך יכול להפר קודם כניסתה לחופה דלמא ימצא סמפון ויתבטלו הקדושין וע' בקדושין (דף יא.) בהא דאמרינן שם א"ב קבל מסר והלך דלפי' התוס' שם ניחא אבל לפירש"י שם דבמסר חיישינן למשנה אחרונה שמא ימצא סמפון קשי' ואי הוי אמרינן דהאב והבעל מפירין שניהם הוי ניחא דממ"נ נדרה מופר אם לא ימצא סמפון הפרת הבעל הוי הפרה ואם ימצא סמפון בטלו הקדושין וחוזרת לרשות אביה ויועיל הפרת האב [וגם בזה יש להסתפק לפי מ"ש הר"ן לעיל (דף עד.) ד"ה ור"י חבר דיש זיקה מיהו אין ברירה וכתב שם דאפי' שניהם אינם יכולים להפר דבעינן שיהיה ידוע בשעת הפרה מי המיפר ע"ש] עכ"פ הבעל לחוד איך יכול להפר דלמא ימצא סמפון ויהיה הקידושין בטלים. וראיתי בהפלאה בכתובות (דף מט) שסובר דבאמת ההפרה אינו מועיל רק אחר שתכנס לחופה ולא ימצא בה אז תחול ההפרה למפרע להיות נשואה וחל ההפרה ומסתימת לשון הר"ן והפוסקים לא משמע כן:

בפי' הרא"ש ד"ה זה הכלל דקתני גבי ואלו נדרים כו' ואם נדרה וגרשה והחזירה אין לה הפרה דמרשות האב יצתה ואין הבעל מיפר בקודמין עכ"ל לכאורה אינו מובן אמאי הוצרך לפרש שגרשה והחזירה ולא מפרש כפי' הר"ן שנדרה בעודה ארוסה קודם מסירתה להבעל ואח"כ מסרה האב להבעל או לשלוחיו דמרשות האב יצאה והוא אינו יכול להפר לה והבעל ג"כ א"י להפר לה דהוי הך מסירה כנשואין והנדר היה קודם המסירה בעת האירוסין דהוות ברשות שניהם והבעל אינו מיפר בקודמין בלא שותפתי' דאב וראיתי בס' בית מאיר על אה"ע סי' נ"ז שכתב דמשום דלשון זה הכלל משמע שנאמר בדמיון דנדרה וגירשה והחזירה בו ביום דיוצאת לרשות עצמה שעה אחת בין הנדר לנישואין שניים ובמסר האב אם לא נימא דגירשה והחזירה אינה יוצאת לרשות עצמה אלא מקודם היתה ברשות אב ואח"כ ברשות הבעל ע"ש וע' בכתובות (מט) דבלא חזרה נפקא לן מלזנות בית אביה ולימוד דתנא דבי ר' ישמעאל דנפקא לן מקרא דנדר אלמנה וכו' אתי ללמד להיכא דהדרא לבית אביה דממ"נ אינו יכול להפר כיון שיצתה מרשותו שעה אחת:

ע"ב בפי' הרא"ש ד"ה קונם שאני נהנה לאבא ולאביך כו' שתעשה לבעלה ולא תהנה לאביו ולאביה ואף דברים שבינו לבינה לא הוי. זו היא גירסת הרב ר"א ובכל הספרים כתוב ה"ז יפר כו' דכיון דנאסרה בהנאת אביו ואבי' ע"י שהיא עושה לבעלה גנאי הוא לבעל והוי דברים שבל"ב עכ"ל כפי הנראה שהרא"ש מפרש הלשון שאני נהנה לאבא שהיא לא תהנה אותם ולא תתן להם וכן הוא בפרש"י כאן שכתב וכלומר שאני נותן להם יהא עליהם קונם (ובהציון שבפרש"י נראה שיש ט"ס שצריך לציין קונם שאני נהנה לאבא ולאביך אם עושה אני לפיך וע"ז כתב כלומר שאני נותן להם) וכה"ג מפרש הר"ן (לקמן דף צ.) קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו שאסר לפלוני והדירו מנכסיו ופי' נהנה להנהות את פלוני וכן משמע שמפרשים התוס' ג"כ כן שכתבו בד"ה תניא שאני נהנית לאבא ולאביך כו' דלהכי הוי דברים שבינו לבינה כיון שע"י שתעשה לפי בעלה תהיה אסורה לההנות לאבי' משיאה בעלה שם רע בשכינותיה כו' ע"ש ודברי הרא"ש בפירושו קרובים תמיד לפי' התוס' וזה דלא כפי' הר"ן דמפרש שאיני נהנה לאבא שהיא לא תיהנה משלהם ומש"ה כתב בד"ה תניא כו' דבשאני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני לפיך נדרה בעינוי נפש וכרבנן דס"ל דהנאת פלוני עלי עינוי נפש הוי וכדאמר שמואל אליבייהו בפרקין דלעיל ותנאה בדברים שבינו לבינה וגם במתניתין כתב דליכא בחד מהנך מידי דגריע טפי מדברים שבינו לבינה אבל לפי' התוס' והרא"ש שמפרשים דמה שאמרה שאני נהנית לאבא ולאביך המכוון שלא תהנה אותם דהאי לישנא מתפרש בתרי אנפי לא אהנה לך או לפרש שלא אהנה משלך עיין בר"ן לעיל (דף ה'.) ד"ה אלא הכי אתמר כו' ולפירושם לכאורה הנדר לא הוי לא מעינוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה כיון שהנדר הוא שלא תתן להם ולא תהנה אותם מאי איכפת ליה להבעל ולהכי הוצרך הרא"ש לפרש דכיון דנאסרה בהנאת אביה ואביו ע"י שהיא עושה לבעלה גנאי הוא לבעל והוי דברים שבל"ב וכן הוא כוונת התוס' ואם כנים אנחנו בדברינו אלה מעתה יהיה מדוקדק מאוד מ"ש הש"ך בסי' רל"ד ס"ק פ"ה שהביא שם לשון הטור שכתב ג"כ הטעם שגנאי הוא שנאסרה בהנאת אבי' אם היא עושה לבעלה וכן מה שאינה רשאה לעשות לאביה ולאביו כדי שלא תאסור עליו והקשה הש"ך דלאיזה צורך הוצרך לומר דזה הוי דברים שבל"ב מה שאינה רשאה לעשות לאביו או לאביה תיפוק ליה דמה שנאסרה עליו הוי מדברים שבל"ב. דלכאורה קשה מדוע לא הקשה אבבא קמייתא דאסרה הנאת אבי' אם תעשה ע"פ בעלה דלאיזה צורך הוצרך הרא"ש לומר דרק גנאי הוא לו שתאסור בהנאת אביה יותר הל"ל שאם תאסר בהנאת אביה שלא תהנה ממנו הוי ע"נ כדאמר שמואל לעיל הנאת פלוני עלי יפר וע' לחם משנה פ' י"ב הלכה י"ב ובקרבן נתנאל כאן שהקשו באמת כן על הך בבא אבל לדברינו שפתי כהן ישמרו דעת שלא הקשה על בבא ראשונה דאפשר לפרש מה שאמרה שאני נהנה לאבא ולאביך שהיא לא תהנה אותם וכפי' המפרש בכאן ובזה ליכא בהנדר לא עינוי נפש ולא דברים שבל"ב. ורק גנאי הוא לבעל שע"י מה שתעשה לפיו תיאסר להנות לאבי' ולאביו ושהוא לא יחשוש בכבוד אביו ובכבוד חותנו אמנם בבבא השניה דהנדר הוא בהנאה לבעלה הוי דברים שבינו לבינה בין אם נפרש שהיא לא תהיה נהנית מבעלה בין אם נפרש שלא תהנה את בעלה לפחות הוי דברים שבל"ב לכן בזה הקשה הש"ך דלא הוצרך הרא"ש לפרש הטעם דגנאי הוא לו ועי' במאירי:

בפי' הרא"ש ד"ה תתסר הנאה דעלמא עלי. אסר עצמו בכל הנאות שבעולם אם יאש אשה קודם שילמוד הלכות. ואע"ג דא"א לו להיות בלי הנאת העולם לא הוי נדר שוא. דאפשר שלא ישא אשה ולא יאסר עכ"ל. וכוונתו דאם הי'