שלמי נדרים קיג

לפי' הרשב"ם הנ"ל מסוגיא דקדושין הנ"ל וע' עוד בב"י סי' הנ"ל שחידש דגם בקדושין דאמרינן תכ"ד לאו כדבור דמי ואינו יכול לחזור בו מ"מ אם הם דברים אחדים ומקושרים בלי הפסק ראש דבריו אסוף דבריו סמיך ואע"פ שנתן לה הקדושין קודם שיזכיר התנאי לא חלו הקדושין אלא על אותו תנאי וע"ש בט"ז ובבית מאיר ובזה מיושב גם כן סוגיא דקדושין הנ"ל דלא תקשי מהכא:

וראיתי להמקנה בקדושין בקונטרס אחרון בסי' מ"ט סעי' ב' על מ"ש שם המחבר המקדש אשה וחזר בו מיד ואמר שהמעות יהיה מתנה אפילו תוך כדי דבור אין חזרתו כלום וצריכה גט וכתב ע"ז הגאון הנ"ל דנראה לו דבכל דבר שהוא מעשה כגון משיכה במטלטלין אינם יכולים לחזור (היינו אפילו תכ"ד) והטעם דלא אתי דבור ומבטל מעשה. אלא דעיקר החדוש בקדושין וגירושין הוא משום דבעינן בהו אמירה מקרא דכי יקח והוי אמינא דאתי דבור ומבטל אמירה וממילא דלא הוו קדושין ואפ"ה כיון דהוי דבור שיש בו מעשה לא מהני עכ"ל ותמהני שהרי מפורש בדברי הרא"ש פ' יש נוחלין סי' ה' להיפך וז"ל בכל שאר קנינים כגון הגבהה ומשיכה ומסירה כסף שטר וחזקה אין בהם חזרה אחר כדי דבור עכ' משמע להדיא דדוקא אחר כ"ד אין בהם חזרה אבל תכ"ד. גם במשיכה וכיוצא בו יש בהם חזרה ודברי הרא"ש הנ"ל הובאו ביתה יוסף בש"ע ח"מ סי' קצ"ה סעי' זיין ג"כ בזה"ל בשאר דרכי הקני' אין א' מהם יכול לחזור בו אחר כדי דבור יע"ש בסמ"ע מבואר ג"כ דדוקא אכ"ד א"י לחזור בו אבל תכ"ד יכול לחזור בו אפילו בדבר שיש בו מעשה וע' בט"ז באה"ע סי' ל"ח ס"ק ב' שכתב ג"כ בנותן מתנה לחבירו ואומר הנני נותן לך מתנה זו ונותנה לו ואח"כ אמר איזה תנאי במתנה זו לא מהני אפי' הוא אומר תוך כ"ד ודברי הט"ז הללו נוטין למ"ש הגאון בעל המקנה הנ"ל וכבר תמה על הט"ז בעל קצוה"ח בסי' קצ"ה שם וכתב שנפלאת בעיניו איך נעלם ממנו דעת כל הפוסקים הנ"ל שתכ"ד מהני חזרה אפילו בהגבהה והביא דברי הב"י שכתב בשם הגהת מיימוני דיש לבע"ד לחלוק ולומר דמשיכה במטלטלין וחזקה בקרקע אפילו תכ"ד יכול לחזור בו כו' אבל לענין הדין דברי בעל החולק בטלים הם נגד כל הנך רבוותא יעויין שם וכמו כן יפלא על בעל המקנה שכתב לחדש מדעתו כן ולא זכר שר את כל דברי הפוסקים הנ"ל הן דברי הפוסקים העומדים לנגדו והן דברי הגה"מ הנ"ל שהוא לו לעזר אחר זמן מצאתי בס' פ"ת בסי' הנ"ל הביא בשם שו"ת ושב הכהן דהאריך בדין זה ומסיק בצ"ע יעויי"ש:

וע' בס' ישועת יעקב סי' מ' ס"ג הקשה ג"כ קו' הרשב"א הנ"ל על מה דקאמר מספקא ליה אי תנאה הוי או חזרה הוי דמאי מהני חזרה בקדושין הא קיי"ל דבקדושין לא מהני חזרה אף בתכ"ד וכמו כן קשה על מה דאמרינן בגיטין (דף עב) גבי מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דמספקא לן אי תנאה הוי או חזרה הוי הא בגירושין קיי"ל ג"כ דלא מהני חזרה אף תכ"ד ובאמת בתי' הרשב"א שכתבנו לעיל יש ליישב הקושיא מגירושין דמאמרו לאחר מיתה אמר קודם מסירת הגט לידה והא דאמרינן הכא דבגירושין לא מהני חזרה אפי' תכ"ד היינו אם החזרה הוא לאחר מסירת הגט והוא ז"ל כתב מתחלה דבקדושין יש ליישב באופן אחר דהא דלא מהני חזרה היינו כשבא לחזור מכל דבריו היינו שהיה מתחלה בדעתו לקדשה ואח"כ חוזר בו לגמרי שאינו רוצה בה כלל דאז עוקר בה כל המעשה שנעשה בתחלה ולא אתי דבור ומבטל מעשה אבל כאן שמקדשה לאחר ל' יום א"כ גוף לשון הקידושין אינו נעקר והמעשה קיים רק שחל על אחר זמן בזה לא מקרי חוזר מדברו דלאו לגמרי חוזר רק שמאריך הזמן בזה מהני אמנם בגט דאמר מהיום ולאחר מיתה דאם נאמר דבמה דאמר לאחר מיתה הוי חזרה הוא עוקר מעשה הנתינה לגמרי דאין גט לאחר מיתה שפיר קשה איך מהני חזרה כיון דחוזר מכל הענין ומוכרחים אנו לתירוץ של הרשב"א דמה שאמר ולאחר מיתה היה קודם מסירת הגט ואתי דבור ומבטל דבור והא דאמרינן הכא חוץ מקדושין וגרושין הכוונה הוא אם החזרה הוא לאחר שעשה המעשה נתינת הכסף קידושין וכן נתינת הגט ובס' בנין יחזקאל הביא הקושיא מנתינת הגט ומתרץ כתי' הרשב"א מדעתי' ולא אמר בשם אומרו ואולי לא היה לפניו חדושי הרשב"א וכוון מדעתו:

בר"נ ד"ה והלכתא תכ"ד כדבור דמי כו' וראיתי לרמב"ן שהביא בשם ר"ת ז"ל דתכ"ד כדבור דמי תקנתא דתקון רבנן משום תלמיד הלוקח מקח ופגע בו רבו שיוכל ליתן לו שלום (עי' בב"ק דף עג בתוס' ד"ה כי לית ליה כו' מבואר ביותר שיוכל להשיב שלום לרבו דאם אינו משיב נקרא גזלן שנאמר גזלת העני בבתיכם כו') וכתב ע"ז הר"ן ולא ניחא לי וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בקום ועשה כנדרים. ובתוס' הקשו ג"כ דהא גבי דינין דאורייתא הוא כגון גבי מנחת חטים מן השעורים וגבי שבועת העדות דהוי דאורייתא עכ"ל ולפענ"ד יש להליץ וליישב דברי ר"ת ע"פ מ"ש לעיל בדבור הקודם דהא דאמרינן במקדש ומגרש דתכ"ד לאו כדבור דמי היינו דוקא כשהחזרה הוא לאחר מעשה כמו נתינת הכסף בקדושין וכן נתינת הגט ליד האשה אבל כשהחזרה הוא קודם המעשה כמו שאומר מהיום ולאחר ל' יום. אם נאמר דמה שאמר ולאחר למ"ד יום הוי חזרה ממה שאמר מקודם מהיום גם בקדושין וגירושין יכול לחזור בו תכ"ד ולפי זה בשארי ענינים דבה"ת תכ"ד כדבור דמי אפי' היכי דאיכא מעשה כגון במקח וממכר אף שעשה הלוקח מעשה בגוף הדבר כמו הגבהה ומשיכה אם בתוך כדי דבור של ההגבה או המשיכה חוזר בו המוכר יכול לחזור בו וכמ"ש בדבור הקודם שכן מבואר בש"ע סי' קצ"ה והוא מדברי הרא"ש פ' יש נוחלין והשתא דאתאן להכי נוכל לומר דגם ר"ת סובר דהיכי דליכא מעשה תכ"ד כדבור דמי מדאורייתא ומסברא הוא דאתי דבור ומבטל דבור ולא הוצרך ר"ת לומר דתקנתא דרבנן הוא אלא במקום שיש מעשה כגון הלוקח מקח ועשה בו הלוקח מעשה הגבהה או משיכה דמצד הסברא לא היה יכול לחזור בו אף תכ"ד דלא אתי דבור ומבטל מעשה ועכ"ז מתקנתא דרבנן תקנו שיוכל לחזור בו דלמא יפגע בו רבו ויהיה מוכרח להשיב שלום לרבו שלא יהיה נקרא גזלן ולא יוכל לחזור במקחו גלל כן תקנו שבתוך כדי דבור היינו שלש תיבות שלום עליך רבי יהיה רשאי לחזור ובדבר שבממון יוכלו חכמים לתקן נגד דין תורה שהפקר ב"ד הפקר אבל היכי דליכא מעשה כמו נדרים וכמו המתנדב מנחת חטים מן השעורים אתי דבור ומבטל דבור מדאורייתא וגם ר"ת מודה בזה ומיושב בזה ממה שהקשו עליו וע' בס' דה"מ לגאון א' ספרדי בהל' נדרים בקונטרס תכ"ד בדף ל"ז עמוד ג' מ"ש שם וע' במהרי"ט ח"ב סי' כ"ג שכתב ליישב דברי ר"ת וזה לשונו ואפשר שטעם ר"ת דתקנתא דרבנן היינו השיעור שנתנו חכמים לחזרה דאם סמוך לגמר דבריו חזר בו ודאי מהני אלא עכשיו ששהא דלמא נמלך הוא ועכשיו רוצה לחזור בו אלא שלפעמים בני אדם שוהים מעט ואינו חושש לפרש דבריו מיד ואלו ראינו שהיה מתעסק וראה רבו ונתן לו שלום הוי כמתוך כדי דבור אלא ששהא שהוזקק לתת שלום לרבו ועכשיו באדם אחר שלא חזר בו בגמר דבריו איכא למיתלי שנתעצל בדבר ועד כמה עד כדי שאלת תלמיד לרב דאורחא דאיניש כשיעור הזה אבל טפי מהכי לא שהי איניש שמעולם לא ראינו מי שעשה כך ובכך יש ליתן טעם לדברים האלה החמורים (מגדף מקדש מגרש כו') דלא אמרינן בהו תכ"ד כדבור דמי דלא עביד איניש דלישהי בכי האי מילתא והאי דשתיק נתרצה והשתא נמלך יעויי"ש וע' בס' חתם סופר חלק אבן העזר ח"א סי' צ"ג מ"ש בזה ובס' עמודי אור סי' קי"ז:

הרמב"ם פ' י"ב מהל' נדרים הלכה י"א הביא משנתינו דנדרה אשתו וסבר שהיא בתו כו' א"נ שנדרה