שלמי נדרים קיא

יכול ליהנות מהם מ"מ קנין אית ליה בנכסים. ויכול ליתנם לבניו או לאחיו ובע"ח באים ונפרעים כו' וכדכתב הר"ן לעיל (דף מז) דהא דקתני אם מת לא יירשנו לאו למימרא דכיון דנכסים אלו אסורים בהנאה לא יזכה בהן דהא קתני ונותן לבניו או לאחיו כו' אלא שאינו רשאי ליהנות מהם כו' עכ"ל וה"ה באסר נכסיו ע"ע יכול הוא ליתן לבניו או לאחיו נמצא קנין דידיה דאית ליה בנכסים עדיין לא פקע כדי שיוכלו אחרים ליטול ממנו בע"כ משא"כ בההיא דכהנים נהנים לי. דממון כהן הוא ואין לו בהן אלא טוה"נ וכיון דאסר עלייהו תו לא נשאר לו שום זכות בתרומות הלכך נוטלין בע"כ עכ"ד הרב בעל מחנה אפרים ובס' נתיבות המשפט סי' ער"ה השיג עליו וכתב דלמאן דס"ל טוה"נ הוא ממון גמור יש לו בגוף החפץ ויכול למכרו שיהיה הטוה"נ מה שיכול ליקח עבור זה מישראל שיש לו בן בתו כהן יהיה שייך להלוקח ולפ"ז קשה בהא דכהנים ולויים יטלו בע"כ אמאי יטלו ע"כ הא לא פקע קנין דידיה מהממון שיכול ליתנו לבנו או לאחיו אלא ודאי דבאמת אסור לו ליהנות שום הנאה ומה שנותן לבניו או לאחיו כתב הר"ן לעיל דאינו אלא מראה מקום להם והם יטלו בעצמם ואסור לו למחות בשום אדם אחר הבא ליטול דאלת"ה אין לך הנאה גדולה מזו דיעכב כל אדם ליטול עד שיבוא מאן דעביד ליה נייח נפשיה ויטול עי"ש באריכות. והנה מ"ש דיוכל למכור הטוה"נ לאחר אינו מובן כיון שאסר נכסיו על כל הכהנים והלוים איך יקבל מישראל שיש לו ב"ב כהן שיתן לו מה בעבור שיתן לב"ב התרומות הלא אסר נכסיו על כל הכהנים וכמ"ש לעיל וע' בס' יד שאול להגאון מלבוב בסי' רכ"ג ס"ק וא"ו שעמד ג"כ על שיטת הר"ן דסובר דאיסורי הנאה אף שאינם שלו מ"מ בעלים דידיה מקרי ויכול ליתנם לבניו או לאחיו איך יפרש המשנה קונם כהנים ולווים נהנים לי יטלו על כרחו למה יטלו בע"כ וכתב שצריך לחלק דשאני תרומה דממון כהן הוא ואין לו בהם אלא טוה"נ וכיון דאסר עלייהו שוב אין לו שום חפץ בהם ושמחתי שכוונתי לדעתו הגדולה וחידוש הוא שלא זכר דברי הנתיבות הנ"ל ולא הביאו כלל ועל מה שכתב המחנה אפרים שיש לו להשיב על דברי הרשב"א ממ"ש הר"ן לעיל (דף מז) תמה מאוד בס' הנ"ל דבאמת הר"ן מחולק עם הרשב"א בזה ובחידושי הרשב"א מבואר דסובר דאיסורי הנאה הוי כהפקר ממש ולא מיקרי בעליו כלל ושוינהו כעפרא בעלמא וכתב דרך כלל מבואר שזה מחלוקת ישנה בין הר"ן והרשב"א והראב"ד והריטב"א באיסורי הנאה אי מקרי בעלים:

בא"ד וא"ת א"כ היאך יטלו כהנים ע"כ כו' דהתנן המקדש האשה על תנאי שאין עליה א"ו ע"ליו נדרים ונמצאו עלי' א"ו ע"ליו נדרים אינה מקודשת כו' עכ"ל תיבות או עליו המוזכר כאן שני פעמים הוא ט"ס וליתא במשנה שם. וכן מוכח מדברי הר"ן כאן בסוף הדבור שכתב ובדידיה לא אשכחן בגמ' אינה מקודשת:

שם בא"ד וכי תנן אינה מקודשת לא שתהא מותרת לינשא כו' ואפי' תימא מילתא פסיקתא נקיט והיינו טעמא דבדידה ליכא למיחש דלא מקלקלה נפשה עכ"ל ע' בכתובות פ' המדיר הביא הר"ן דבירושלמי שם פלוגתא דתנאי היא. אית תנא תני מותרת לינשא בלא גט (דלא חיישינן שתקלקל עצמה] ואית תנא דתני אסורה לינשא בלא גט שמא תלך אצל חכם ותתיר את נדרה וקידושין חלין למפרע ונמצא בני' באין לידי ממזרות הלכך אסורה להנשא בלא גט ושתי דעות אלו הובא ג"כ בש"ע אה"ע סי' ל"ט. ובס' יד שאול סי' רכ"ז הקשה בשם אביו הגאון ז"ל איך אפשר לומר דהא דקתני אינה מקודשת דינא קתני דמצד הדין כפי שהוא כעת אינה מקודשת אבל מ"מ צריכה גט מחשש דלמא תלך אצל חכם ותתיר את נדרה דהא בסיפא דהתם קתני כנסה סתם תצא שלא בכתובה ודייק בש"ס הא גיטא בעי' מכלל דברישא לא בעיא גט כלל ואין לומר דבסיפא בעי גט מה"ת. אבל ברישא לא בעי גט מה"ת רק מדרבנן דזה אינו דלפי המסקנא דמסיק שם גם בסיפא לא בעי גט מה"ת רק מדרבנן מכלל דברישא לא בעי גט כלל אפי' מדרבנן וכתב המחבר הנ"ל שהוא קושי' עצומה ע"ש מה שתירץ ע"ד הפלפול ונראה ליישב ע"ד הפשוט דזה החילוק שבין רישא לסיפא דבסיפא דכנסה סתם הא דצריכא גט הוא מטעם דאמרינן אחולי אחיל לתנאי' או משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין ולפ"ז א"א לה להנשא בשום אופן לאחר כ"א שתקבל גט ממנו אבל ברישא דע"פ דין אינה מקודשת ורשאי להנשא לאחר בלי גט ורק מחששא שמא תלך אצל חכם להתיר נדרה וחלו הקידושין למפרע ויש בזה תקנה להנשא בלא גט היינו שתדור עוד על דעת רבים שלא תתיר את נדרה ולא יהיה עוד חשש שמא תלך אצל חכם כו' או סגי שתדור ע"ד רבים אותו הנדר שנדרה כבר וכ"כ בס' המקנה בסי' ל"ט. וז"ל ונראה דלפי טעם זה יש תקנה שתדור נדר הזה עוד פעם ע"ד רבים. דקיי"ל אין נדר חל על נדר ואם תתיר נדר הראשון חל נדר השני וכיון דע"ד רבים אין לו התרה תו ליכא למיחש שתלך להתיר נדר הראשון כיון דעכ"פ אסורה מחמת נדר השני שאין לה התרה כו' כמ"ש התוס' שם בסוף ע"ד ע"ב ד"ה חכם עוקר כו' בנדרים דלאו בני היתר וכו' והיינו נדר שע"ד רבים כו' עכ"ל ומעתה יש חילוק בין רישא לסיפא דבסיפא טעמא אחרינא איכא כמ"ש לעיל ולא מהני תיקון אחר כ"א בגיטא וברישא איכא לאשכוחי גוונא שלא תהיה צריכה גט ומדינא אינה מקודשת וא"צ גט כלל רק איכא חששא שלא תלך אצל חכם והתיר את נדרה ולתקן חשש זה איכא תקנה אחרת שתדור ע"ד רבים כן נראה לישב קושיית הגאון הנ"ל שלא תהי' חמורה כל כך:

ע"ב בר"נ ד"ה ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה כו' ות"ק פליג עלי' דריב"נ אי משום דנדר גופי' כיון דהשתא לא חייל לקמיה נמי לא חייל או משום דס"ל דלא מהני הפרה לכי מגרש לה כו' ובכתובות פ' אע"פ כתב שם הר"ן וז"ל והקשו והיאך יפר שמא יגרשנה הא אין הבעל מיפר אלא נדרי ע"נ ודברים שבל"ב וכאן כיון שאין הנדר חל אלא לאחר שיגרשנה היאך יכול להפר ותירצו כיון דמסקינן בגמ' דמדינא חייל קונם מעכשיו (דקונמות מפקיעין מידי שעבוד) אלא אלמוה רבנן לשעבודא דבעל דלא ליחול מהשתא כו' כי אלמוה לזכותי' הוא דאלמוה ולאו לאפקועי זכותיה במאי דהוה מצי מיפר מדינא כן תירצו הראשונים ז"ל. והר"ן בעצמו תירץ שם באופן אחר דכי היכי דס"ל לר"ע לקמן (פט.) בנדרי ע"נ דהאומרת הריני נזירה לאחר שאתגרש דמצי מיפר דבתר שעת הנדר אזלינן והשתא מיהת אשת איש היא כה"ג נמי אמרינן בדברים שבינו לבינה כן תוכן דברי הר"ן שם ולכאורה קשה על תירוץ הר"ן דמדמי להך דר"ע דלקמן דאזלינן בתר אמירת הנדר א"כ אמאי הוצרך ר"ע הכא במשנתינו לומר דיפר משום שמא תעדיף עליו אמאי לא אמר כריב"נ דיפר משום עיקר מעשה ידי' שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור אליו דהא הוא בעצמו סובר דבתר שעת אמירת הנדר אזלינן וצ"ל דר"ע מחלק בין נדרי ע"נ לנדרים שבינו לבינה דע"נ משום קפידא דידה הוי ודברים שבינו לבינה משום קפידא דבעל הוי והשתא מיהו ליכא קפידא לדידיה להכי לא חייש לשמא יגרשנה וכה"ג מחלק הר"ן לעיל (דף פב:

) גבי נדרה משתי ככרות באחת מתענה כו' וע' בדרוש וחדוש להגרע"א ז"ל במס' כתובות במערכה ט"ו ובעיקר קושית הראשונים ז"ל שהקשו איך הוא יכול להפר משום דברים שבל"ב כיון שאין הנדר חל אלא עד אחר שיגרשנה קשה מאוד דבירושלמי כאן מפורש באר היטב וז"ל ריב"נ אומר יפר א"ר הילא טעמיה דריב"נ מתוך שיודעת שאם מגרשה שאסורה לחזור לו אף היא מקניטתו והוא מגרשה ע"כ נמצא גם עתה יש לו קפידא בזה והוי דברים שבינו לבינה:

בר"נ ד"ה אלא אמר רב הונא בריה דר"י באומרת יקדשו