שלמי נדרים קי

של בעה"ב רק מיקרי פירות חברו היינו של הכהנים והלויים. אבל אם נאמר דטוה"נ ממון הרי יש לבעה"ב ג"כ איזה חלק בתו"מ היינו הטוה"נ שיכול לקבל מישראל איזה דבר מועט שיתן לבן בתו כהן והנה לשון הנדר קונם כהנים ולויים נהנים לי פי' משלי וזהו שמקשה הגמ' רישא אסיפא דברישא קאמר קונם כהנים ולויים נהנים לי יעלו על כרחו אלמא טוה"נ אינו ממון פי' ולא חל הנדר עליהם דהא הוא קאמר נהנים לי פי' משלי והתו"מ אינם שלו כי הטוה"נ אינו ממון שיקרא זה משלו. וא"כ הוי כמי שאוסר פירות חברו על חברו שאין אדם אוסר. ומכוונים הדברים בלשון המפרש שהעתקנו למעלה שכתב דלאו ד"ידי' ש"קלי א"לא ד"ילהון אימא סיפא כהנים אלו לויים אלו יטלו אחרים אבל להני לא אלמא טוה"נ ממון דאל"כ גם הני מצי שקלי דהא לא חל כלל הקונם דהא הוא אמר נהנים לי משלי ותו"מ לאו דילי' הוא אלא של כהנים ולויים ואין לו בהם רק טוה"נ ואם נאמר דטוה"נ אינו ממון אין לו בהם כלום וה"ל כמו שאוסר פירות חברו על חברו דא"י לאסור ולהכי דחיק רב הושעי' לאוקמי רישא וסיפא בתרי תנאי ושינויא דרבא לקמן הוא באופן אחר דלעולם כולה מתניתין סברה דטוה"נ ממון והא דקתני ברישא דיטלו ע"כ היינו כיון דתרומה לא חזי' לי' ועל כל הכהנים אסר שוויא עפרא בעלמא היינו שעשאום כהפקר. ואף דלא הפקיר ממש כיון דייאוש מייאש הוי כהפקר (ועיין במפרשים שפי' כן) והכהנים אינם נהנים ממנו רק כזוכים מן ההפקר ודמי להא דתנן לעיל (דף מ"ג.) המודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל מניח על הסלע כו' ואומר ה"ה מופקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ומצאתי בשיטה מקובצת כדברינו וז"ל אלא אמר רבא שאני תרומה כו' משום דתרומה לא חזי אלא לכהנים כו' הרי הוא כמי שהפקירה והפקר מותר במודר הנאה כדתנן לעיל בפ' אין בין המודר כו' ונותנו ע"ג הסלע כו' בשלמא סיפא שלא אסר על כל הכהנים אין לנו לומר שהוא מפקירה שטוה"נ ממון וחפץ הוא באותה טובה אבל רישא שאסר על כל הכהנים א"כ אינו מקפיד בטוה"נ כו' הלכך יש לנו לומר ה"ה כמו שמפקירה עכ"ל וע' בנימוקי יוסף הנדפס עם הלכות הרמב"ן ז"ל:

ד' פה גמ' ור' יוסי ב"ר יהודא סבר קנסוה רבנן לבעה"ב הרא"ש והר"ן פירשו דתרי אוקימתות נינהו ועי' בחדושי הרשב"א ובס' מראות הצובאות להגאון מוהרמ"ז ז"ל מביאליסטאק בחידושיו שבסוף הספר כתב שיתכן לפרש שפיר דכולה חדא אוקימתא הוא ע"פ הסוגיא דקדושין (דף נ"ח.) דאיתא התם דאליבא דשמואל דאמר חטה אחת פוטרת את הכרי הי' חייב הגנב בדמי טבלו משלם דאמר בעה"ב הואי פטרנא נפשאי בחטה אחת ושקיל וטרי התם דפליגי בדשמואל ודחי דכ"ע אית להו דשמואל ורש"י ז"ל הקשה שם למאי דס"ד דפליגי בדשמואל דהא תינח תרומה דמצי פטר נפשי' בחטה אחת. אבל במעשר מאי איכא למימר ע"ש מה שתירץ א"כ יש לומר דסוגיין דהכא נמי בעי לאוקמי בהאי שינויא דכ"ע אית להו דשמואל מש"ה צריך לומר לר' יוסי בר' יהודא דקנסוה רבנן לבעה"ב משום תרומה דמצי פטר נפשי' בחטה אחת. ואליבא דרבי נמי צ"ל דקנסוה לגנב משום מעשר דלא מצי פטיר נפשי' כו' וכ"ע ס"ל דטוה"נ אינו ממון ואתי שפיר עכ"ד וכבר קדמו בזה בס' המקנה שם בקדושין:

בר"נ ד"ה ומהא שמעינן שהאוסר הנאת פירותיו על עצמו יכולין אחרים ליטול אותן בע"כ כו' מיהו היכי דאתשיל חייבים לשלם כו' כיון דאתשיל ה"ל הנך פירי כאלו לא אתסרי מעולם והרשב"א בחדושיו הרחיב הביאור בזה. דנ"ד להא דאמרינן לעיל (דף נט.) דהיכי דהתרומה ביד כהן תו לא מצי ישראל הבעה"ב למיתשל עלה דש"ה דהכהן מדינא קא זכי וכיון דאתי לידי' תו לא מצי בעלים לאתשולי עלה אבל גזלן זה לאו מדינא קא זכי בה בהאי ככר דגזל מהאי גברא וכ"ז שהוא בעין גזלה הדרא בעינה הלכך מכי אתשיל מרא דהאי ככר אנדריה הרי הככר ביד זה בתורת גזלה ומחייב לאהדורי עכ"ל וצריך ביאור לדבריו דאמאי קרי להאי גברא בשם גזלן כיון דדינא הוא דשרו לי' רבנן ליטול הפירות שאסר על עצמו מארייהו משום דשוויא הפקר ומאי קאמר כיון דגזלן זה לאו מדינא קא זכי. הא בדינא דרבנן קא זכי וצ"ל דרק אשגרת לישנא הוא דנקיט ועיקר הכונה הוא דל"ד לתרומה ביד כהן דהתם הישראל בעצמו נתן לו התרומה בתורת מתנות כהונה ודמי לא' שנותן מתנה לחברו דתו לא מצי שקיל מיני' אבל היכי דאסר פירותיו ע"ע דהבעלים לא נתנו לו מידם רק הוא נוטל מעצמו וכיון שאח"כ שואל על נדרו ומתחרט נמצא שלמפרע בתורת גזלה בא לידו ואם לא ירצה להשיב הרי גזל בידו ובחדושי הריטב"א הנדפס עם הלכות הרמב"ן הלשון מתוקן ביותר וזה לשונו דשאני התם דכהן אית לי' זכי' בתרומה מנפשי' מתחלת הפרשה. ומכיון דאתא לידי' זכה בו לגמרי והוי ממוניה גמור ולא מצי ישראל לאתשולי עלי. אבל גבי קונם ישראל דזכי בי' מהיכא זכי בי' כיון דהאי לא אפקרי' לגמרי אע"ג דלאו ממוני' דהאי חשיב השתא כיון דמצוה לאתשולי אקונמות ולהכי חשיב דשיל"מ ואפי' כי איתא ברשותי' דהאי מצי מרא קמא לאתשולי עלי' וחכם עוקר את הנדר מעיקרו וה"ל גזל בידא דחברי' והן הן ג"כ דברי הרשב"א:

בא"ד וא"ת א"כ היאך יטלו הכהנים ע"כ למה לא ניחוש דלמא מיתשיל ומיתהני מדידי' כו' עכ"ל אין פירושו דלמא מתשיל על מה שקרא שם תרומה עלייהו ויהיו הדרא לטבלייהו והם שלו והוא הא אסר על הכהנים שלא יהנו ממנו דז"א דל"ח שישאל אלא על נדר משום דמצוה לאתשולי עלה כדר"נ דאמר כל הנודר כאלו בנה במה אבל לישאל על מה שקרא שם שהן תרומה דליכא מצוה לחזור מקריאת שם על הפירות שיהיו תרומה ליכא למיחש להכי וכדאמרינן לעיל (דף נט.) בשלמא קונמות מצוה לאתשולי עלי' אבל תרומה מאי מצוה איכא וא"א לפרש הכוונה שישאל על עצם הנדר שאסר על הכהנים ליהנות ממנו דא"כ מאי קשיא דלמא מתשיל על נדרו מה חשש יש בזה אם ישאל על נדרו הא באמת יהיה מותר להם ליהנות ממנו אם לא שנפרש דלמא מתשיל על נדרו ויהיה אסור להכהנים להחזיק בידם מתורת גזל ולא מטעם איסור נדר אמנם מחמת זה ג"כ אין להם לחוש כיון שלא בא בידם בתורת גזל אלא בתורת מתנות כהונה אמנם בחידושי הרשב"א מבואר דהכונה הוא שמא ישאל על נדרו במה שאסר הנאתו על כל הכהנים ויאמר אלו הייתי יודע כו' הייתי אומר כהנים פלוני ופלוני אסורין והשאר מותרים וא"כ איך יוכלו איזה כהנים ליטול בע"כ דלמא המה ישארו באיסור נדרו ואע"ג דאם ישאל על נדרו ויותר הנדר במקצתו יהיה כל הנדר בטל כדקיי"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו יש לומר דהרשב"א כהרמב"ן ס"ל הובא בר"ן לעיל (דף כז.) דדוקא בנדר שהותר ע"י פתח הוא דאמרינן כיון שהותר מקצתו הותר כולו אבל אם ניתר ע"י חרטה לא ניתר כולו ויש לחוש שמא יתיר נדרו ע"י חרטה ולא יהיה ניתר כולו וישארו כהנים אלו באיסורן וע' תשובת נ"ב תנינא חי"ד סי' קמ"ט. וע' בס' קרן אורה ובס' בנין יחזקאל מ"ש בזה אמנם הא קשיא לי דאם נפרש דהחשש שאלה על נדרו הוא שלא להתיר את הנדר לגמרי אלא לקיים מקצת ולבטל מקצת דהיינו להתיר את הנאתו למקצת כהנים שהם אהוביו לא ידענא אם שייך לומר בזה מצוה לאתשולי בכה"ג דהא דאמרינן נדרים מצוה לאתשולי עלייהו משום דר"נ דאמר כל הנודר כאלו בנה במה כו' דכתיב וכי תחדל לנדור כו' אבל הכא שעדיין מקיים הנדר על מקצתן אולי אינו שייך בזה מצוה לאתשולי במקצת ואם ליכא מצוה בכה"ג אין לנו לחוש דלמא ישאל בכה"ג:

ועיין בס' מחנה אפרים הל' זכי' מהפקר סי' ד' שכתב שיש לו להשיב על דברי הרשב"א הנ"ל דאין הנדון דומה לראיה דמי שאסר על עצמו נכסיו בהנאה נהי דהוא אינו