שלמי נדרים קט

אחרינא דלא ניחא לרש"י ז"ל למימר דחד מגו דאמרינן הוא מגו דאי בעי מפקר נכסי' כו' דא"כ בטל הלאו דלא תלקט כו' והרב המחבר דרך המלך עדיין לא נחה דעתו בזה התירוץ משום דתירוץ זה עולה רק לסוגיין לתרוצי דרבנן אדרבנן אולם בכל הנך דוכתי דאמרינן בש"ס בהדיא מגו דאי בעי מפקר נכסי' עדיין הקושי' במקומה עומדת איך יתכן דכולהו הנך סוגיות אתי אליבא דר"א ולא אליבא דרבנן יעויי"ש מ"ש באריכות לפלפל בזה:

ומה שנלפע"ד הוא מה שהקדמנו בתחלת דברינו להסביר טעם פלוגתת ר"א ורבנן בסברת אי בעי מפקר נכסי' דלכאורה סברת רבנן נכונה היא מאוד איך נאמר דאי בעי מפקר נכסי' מי זה האיש שירצה לעשות כן הא בודאי יהי' מרתת דלמא זכי בהו איניש אחרינא ומ"ט דר"א בהא וכתבנו שיש לומר דפליגי בפלוגתא דר' יוחנן וריב"ל לעיל (דף מ"ה.) אי צריך להפקיר בפני שלשה או סגי בהפקר אפי' באחד ואפי' בינו לבין עצמו כמ"ש הרא"ש שם ומעתה יש ליישב שתי הסוגיות דב"מ ודנדרים שאינם סותרות זא"ז דהנה שם בב"מ (דף ט:

) אמר עולא אמר ריב"ל מחלוקת מעשיר לעני כו' אבל מעני לעני ד"ה זכה לו. ומרא דשמעתא הוא ר' יהושע בן לוי ואיהו ס"ל בנדרים (ד' מה.) דדבר תורה הפקר אפי' באחד ולפי פי' הרא"ש ה"ה אפי' בינו לבין עצמו ואליבי' הוצרך לומר דהא דרבנן פליגי עלי' דר"א הוא רק מטעם דחד מגו אמרינן תרי מגו ל"א. וכפשטי' דלישנא דחד מגו אמרינן איזו חד מגו מהם אפי' מגו דאי בעי מפקר לנכסי' ג"כ אמרינן משום דאליבא דריב"ל ל"ש סברא דמרתת דלמא זכי בהו איניש אחרינא דהא יכול להפקיר אפי' בינו לבין עצמו דליכא שום איניש אבל הכא בסוגיין דידן דנדרים קאי הגמ' אליבא דר' יוחנן דסבר דהפקר מדאורייתא בעינן שלשה וכיון דאיכא שלשה מירתת להפקיר ובזה ניחא ג"כ מאי דבכמה דוכתי בש"ס אמרינן הך סברא דאי בעי מפקיר נכסי' וקשה לומר דכולי סוגיות דהש"ס יהי' אליבא דר"א ולא אליבא דרבנן דזה אינו דעד כאן לא אמרינן דרבנן לא ס"ל דאי בעי מפקיר נכסי' משום דמירתת דלמא זכי בהו איניש אחרינא כ"ז לא אמרינן רק אליבא דר' יוחנן אבל אליבא דר' יהושע בן לוי דקיי"ל כוותי' לגבי דר' יוחנן וכמ"ש הר"ן לעיל (מ"ה.) אליבי' גם רבנן מודו לר"א להך סברא דאי בעי מפקר לנכסי' ומירתת דלמא זכי בהו איניש אחרינא לא שייך דהא יכול להפקיר אפי' בינו לבין עצמו דליכא שום איניש אצלו בהדי' וכמ"ש וכל סוגיות הש"ס בכמה דוכתי אזלה אליבא דהלכתא דקיי"ל כריב"ל ורק סוגי' דהכא דנדרים אזלא אליבא דר' יוחנן דסובר דהפקר בעי מדאורייתא בפני שלשה. אליבי' מפרש טעמא דרבנן דנכסי' לא מפקיר איניש דמרתת דלמא זכה בהו איניש אחרינא ובזה יתיישב ג"כ מה שהעירו האחרונים שינויי הסוגיות שבכאן בנדרים לסוגיא דמכות (דף י"ז.) דשם משני אביי גופי' דכ"ע ספיקו טובל ור"א ורבנן בהא פליגי מר סבר לא נחשדו ע"ה על מעשר עני של דמאי כיון דממונא הוא אפרושי מפריש ורבנן סברי כיון דטריחא לי' מלתא לא מפריש ולא קאמר שם טעמא דאי בעי מפקיר כו' או לרבנן נכסי לא מפקיר כו' דמירתת דלמא זכי בהו איניש אחרינא משום דכיון דטעם דאי בעי מפקיר או דמירתת להפקיר תלוי בפלוגתא אם הפקר צריך שיהי' בפני שלשה או סגי שיהי' אפי' בינו לבין עצמו בפלוגתא לא נחית שם לפרש וזה מקרוב בא לידי ס' ערוך לנר מהגאון דאלטונא על מס' מכות וראיתי שעמד על שינויי הסוגיות שבמכות ושבנדרים ויישב שם ג"כ בטוב טעם ועמד ג"כ במה דאמרינן דאי בעי מפקר נכסי' והוי עני וחזי לי' והקשה ג"כ הא גם העני מוזהר על שלו לעזוב מקרא דלא תלקט כו' לעני כו' להזהי' העני על שלו וכתב דלהזהי' לעני על שלו הוא רק אם עדיין המעשר עני שלו שיש לו בו טוה"נ אבל אם מפקיר כל נכסיו א"כ גם המעשר בכלל וכשלקחו אח"כ זוכה בו מן ההפקר בזה ל"ש להזהיר את העני על שלו. וזה ל"ש רק אי אמרינן שיש לבעה"ב טובת הנאה במעשר עני ושטוה"נ ממון אבל אי אמרינן שאין בו טוה"נ או שטוה"נ אינו ממון א"כ כל מתנות עניים כשהפרישם יצאו מרשותו לגמרי כמו ע"י הפקר ואעפ"כ הזהירה התורה על שלו א"כ מה לי הפקיר נכסיו או הוציא המעשר לבד מרשותו ע"י הפרשה וא"כ מכ"מ אסור ללוקחו וא"כ בסוגי' דנדרים דמתרץ אביי אאוקימתא דרב יוסף דלכ"ע ספיקו טובל ויש לו בו טוה"נ מתרץ שפיר דאם יפקיר נכסיו יכול ליטלו בהיתר דהשתא לא קרינן בו עוד שלו אבל במס' מכות דלא נחית אביי לכך י"ל דרצה לתרץ אפי' למ"ד טוה"נ אינו ממון וא"כ כל מתנות עניים אינם שלו ואעפ"כ הזהיר התורה וא"כ אפי' הפקיר מ"מ יש לו גזל כשלקחו לעצמו וע"כ צ"ל דע"ה לאיסור גזל לא חייש ולכן מתרץ בקוצר דמפרישו ומעכבו לעצמו עיי"ש באורך וכבר העתקנו מ"ש המהרי"ט בזה ואין להאריך יותר:

בר"נ ד"ה קסבר ספיקו אינו טובל באמצע הדבור אבל מעשר עני שהוא עצמו מותר לזרים היאך יהי' תערובתו חמור ממנו ה"ט דמאן דס"ל אינו טובל עכ"ל קשה דלפי טעם זה לא יהי' טבל אסור לכהן דהא תרומה עצמה מותרת לכהן ואיך יהי' תערובתו חמור ממנה וכה"ג הקשו התוס' ביבמות (ד' פו.) על רש"י ע"ש:

בהמפרש ד"ה יטלו בע"כ מתנות כהונה דלאו דידי' קא שקלי אלא דילהון כו' דטוה"נ דאית לי' דאפשר למיתן לכהן וללוי אחר שיחזיק לו טובה לא הוי ממון כו' הא דכתב שיחזיק לו טובה אינו מדוקדק דהכהן אסור בעצמו להחזיק לו טובה דעל כהן המסייע בבית הגרנות נאמר עליו שחתם ברית הלוי והל"ל דהטוה"נ הוא שיכול לקבל דבר מועט מישראל שיש לו בן בתו כהן שיתן התרומה לבן בתו הכהן ויש לדחוק בלשון המפרש שגם כוונתו הוא כן ובאריכות לשון המפרש נתיישב לי מאי דהוה קשיא לי בעיקר פרכת הגמ' דרמי רישא אסיפא דהא לכאורה לא דמי כלל דהא ענין טוה"נ הוא מה שיכול לקבל מישראל דבר מועט שיתן אותה תרומה לבן בתו כהן וא"כ לא דמי כלל רישא לסיפא דברישא דאסר תרומתו על כל הכהנים שבעולם לית לי' שום טובת הנאה דמי מישראל יתן לו דבר מועט כדי שיתן התרומה לבן בתו כהן דהא אסר הנאתו על כל הכהנים וא"כ מעתה לית לי' שום טוה"נ. אבל בסיפא שלא אסר הנאתו רק על כהנים פרטים שאמר כהנים א"לו כו'. וא"כ עדיין בידו להשיג דבר מועט מאיזה ישראל שיש לו בן בתו כהן שלא נאסר הכהן ממנו ואם יתן עתה התרומה לאותן כהנים שאסרם בהנאה מפסיד עבורו הטוה"נ שהי' יכול להשיג ממקום אחר ומוותר נגדו ולא גרע מוויתור דקיי"ל דאסור במודר הנאה והגם שיש לומר דזה באמת הוא השינויא דמשני רבא לקמן שאני תרומה כיון דקא אתי למיסרא עלייהו שויא כעפרא בעלמא וע"ש בר"ן אמנם מלבד דלשון דשויא כעפרא בעלמא שפירשו בו דאפקרי' לההיא טוה"נ שיש לו בה דלכאורה אך למותר הוא לומר שעשאו הפקר דסגי לומר שאין לו בה טוה"נ. כיון שאסר על כל הכהנים שוב לא ימצא א' מישראל שיתן לו אף דבר מועט שיתן לבן בתו כהן כיון שאין שום כהן יכול ליהנות מתרומתו אלא דקשיא עוד דקארי לה מאי קארי לה והא תירוץ זה דבר פשוט הוא ורב הושעיא מאי דוחקא לתרץ רישא וסיפא בתרי תנאי הא רבי והא ר' יוסי בר"י ומי ששנה זו לא שנה זו ויקשה ג"כ אמאי נקטה המשנה הרישא בגוונא דאסר על כל הכהנים והסיפא דאסר רק על כהנים פרטים דאמר כהנים אלו כיון דרישא וסיפא פליגי בטוה"נ ממון או אינו ממון ה"ל למינקט רישא וסיפא בחדא גוונא ול"ל לשינוייא בשינוייא דחיקא הלא פשוט לחלק בין רישא לסיפא וכמבואר למעלה. לזאת לפענ"ד אפשר לפרש דקושיית המקשן הכי הוה דהנה קיי"ל דאדם אוסר פירות שלו על חברו אבל פירות חברו על חברו לא מצי לאסור וניחזי אנן תרומות ומעשרות שאדם מחוייב ליתנם לכהן וללוי איך מיקרי פירותיו או פירות חברו ולכאורה נראה דזה תלוי בדין אם טוה"נ ממון או אינו ממון דאם נאמר דטוה"נ אינו ממון התרומות ומעשרות אינם