שלמי נדרים קג

תלך ומאי קושיא הא התם אם תלך תהי' אסורה להבא אחר ההליכה עד החג ובכה"ג מודה ר"י דתזדהר בתנאה משא"כ בתנאי דשינה דאם תעבור על התנאי לא תהי' אסורה להבא רק במה שעברה למפרע ומה שעבר עבר וכתב לתרץ דעיקר כוונת הט"ז הוא רק אם האיסור יומשך זמן רב כגון בגיטין תהי' באיסור כל ימי' אבל היכי דהאיסור לא יומשך זמן רב אינה חוששת כ"כ וכה"ג כתבו התוס' בגיטין (דף ל"ה:

) עיי"ש ולפ"ז דברי הר"ן שלפנינו אינם סתירה לחילוקו של הט"ז כפי שהקשה החכם בתשו' חתם סופר הנ"ל דהר"ן מקשה שפיר:

מאי פריך הגמ' לא תרחץ ולא ליתסר פירות עלה הא יש לומר דהכי קאמרה קונם פירות עולם עלי על זמן קצר איזה ימי' אחדים דבכה"ג חיישינן שתעבור על תנאה כיון דלא תהי' באיסור כל ימי' ואין לומר דעל זמן קצר לא מיקרי עינוי נפש דליתא דגם על זמן קצר מיקרי עינוי נפש וז"ל הרמב"ם בפ"ב מהל' נדרים הלכה ד' אחד עינוי גדול ואחד עינוי קטן ואחד עינוי שהוא לזמן מרובה ואחד שהוא לפי שעה הכל מיפר הבעל. ובמשל"מ הביא ראי' לזה מנזיר (דף כח.) דאפי' לא אתסרה ביין אלא שעה פורתא הוי עינוי ומיפר לה הבעל כו' עכ"ל להכי הוכרח הר"ן לתרץ הקושי' באופן אחר:

שם לאו קושי' היא דאי אמרה בהדי' קונם פירות עלי מהיום אם ארחץ הכי נמי כו' לכאורה קשה אמאי לא אוקי הגמ' באמת דמתניתין איירי בכה"ג דאמרה קונם פירות עלי מהיום אם ארחץ ולהכי אסורה ליהנות ממנה דלמא תרחץ דלא תזדהר בתנאה ותהי' אסורה למפרע דהא במתניתין לא מבואר לשון הנדר מה שאמרה רק התנאי ואולי יש לומר דאכתי תקשי מתניתין אליבא דרב נחמן דס"ל לעיל (דף טו:

) דגם בתנאה מזדהיר אינש אמנם לפ"ז קושיית הר"ן מעיקרא ל"ק דהגמ' פריך הכא אליבא דר"נ ואפשר דלא ניחא לי' להר"ן לפרש דקושית הגמ' יהי' רק אליבא דחד מדלא קאמר הניחא לרב יהודא אלא אליבא דר"נ קשי'. ויש לומר עוד משום דבסוף הסוגי' דף פ' תחלת ע"ב איירי בה רב יהודא דמתרץ המשנה בהא דאם לא ארחץ:

עוד שם בא"ד לאו קושי' היא כו' אבל כיון שתלתה נדרה באם אין במשמע שתחול נדרה אלא לאחר שתעבור על תנאה עכ"ל ובשבועות פ"ג ביאר שם הר"ן ביותר וז"ל דכל מי שתולה דבר באם אין משמעותו שיחול הדבר אלא לאחר שיתקיים התנאי והביא ראי' מהא דתנן בגיטין (דף ע"ט) ה"ז גיטך אם לא באתי עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש אינו גט משום דהוי גט לאחר מיתה ואם נאמר דחל למפרע ה"ל כמעכשיו אם מתי דיהיה גט. ובס' בית מאיר באה"ע סי' קמ"ה נשאר בצ"ע והא דאמרינן במס' שבועות (דף כח:

) שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו אכלי' לאיסורי והדר אכלי' לתנאי' פלוגתא דר"י ור"ל אם התראת ספק הוי התראה וקשה הא נשבע לא אוכל זו אם אוכל זו נמצא דאין נאסר בהאיסור עד דאכל להתנאי ומשעה זו דוקא וכיון שאכלו מקודם הא אף כי אוכל התנאי בתר הכי לא עבר למפרע כו' ע"ש ופלא גדול על גאון כמותו אשר נעלם ממנו כשעה חדא אשר הר"ן שם בשבועות נתעורר מגמ' הנ"ל וחילק בטוב טעם ודעת דדוקא בדבר הנמשך קודם התנאי ואחר התנאי כגון ההיא דנדרים דאמרינן דלא כוונה לאסור אלא פירות שתאכל לאחר שתרחץ לפי שאפי' הי' דעתה שתהא מותרת בפירות קודם רחיצה מ"מ עדיין יש מקום לנדרה לחול שתהא אסורה בפירות לאחר שתרחץ אבל זה שלא נשבע אלא על דבר אחד אם תאמר שלא נאסר אלא לאחר שיתקיים תנאו נמצא אפשר שיתקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל דהיינו אם נאכל האיסור ראשון הלכך אמדינן לי' לדעתו ששבועתו היתה שכ"ז שיתקיים תנאו אפי' בסוף יחול נדרו וגבי גט מפני שכל שמגרש בקושי מגרש אמדינן לי' לדעתו דלא רצה שיחול הגט עד שיתקיים התנאי עכ"ל הזהב:

ד' פ' בר"ן ד"ה ור' יוסי סבר כו' וכיון שכן מאי קא מקשה בריש סוגיין למה לה ההפרה לא תרחץ ולא לתסר פירות עולם עלה דהא לרבנן מיפר אע"פ שלא חל הנדר כו' עכ"ל. משמע שמפרש דקו' הגמ' הוא דלא מצי מיפר כיון שלא חל עדיין הנדר וכן כתב לעיל המפרש סוף דף הקודם ד"ה וקא מהדר כו' שכתב דכיון דלא אמרה קונם פירות עלי סתם אלא תלי' נדרה בהנאת רחיצה אמאי מצי מיפר כו' וקשה לי אמאי לא פירשו כפשוטו כפי הוראת הלשון דלמה לה הפרה אמאי צריכה כלל להפרה כיון דל"ל צער ממניעת רחיצה ואין לומר דאף דלית לה עינוי נפש ממניעת רחיצה מ"מ הוי דברים שבינו לבינה שלא תתגנה על בעלה וכן משמע לכאורה דהא מה דס"ד השתא דרחיצה לא הוי ע"נ כל הוכחת המקשן הוה דאם איתא דרחיצה הוי ע"נ אמאי לא תני כגון שנדרה ברחיצה עצמה כמ"ש הר"ן בריש הסוגי' אבל שלא תהא רחיצה אפי' דברים שבינו לבינה ליכא שום הוכחה דשפיר יש לומר דדברים שבינו לבינה הוי ומתניתין נדרי ע"נ בא להשמיענו ולהכי לא קתני כגון שנדרה ברחיצה עצמה אלא שהתנאי הי' ברחיצה דהוי דברים שבל"ב והנדר הוי בפירות דהוי ע"נ אבל לפ"ז לא יתכן מה שתירץ הר"ן שכתב וי"ל דאין ה"נ כו' ה"מ היכי שאי אפשר להנצל אפי' כי מזדהרה בתנאה מעינוי נפש או מדברים שבינו לבינה כו' אבל היכי שתלתה נדרה בדבר שאינו לא מע"נ ולא מדברים שבל"ב והוא דבר שאפשר לעמוד בו כרחיצה דקס"ד בריש סוגיין דלית בה עינוי נפש [והשמיט הר"ן לסיים ולית בי' דברים שבינו לבינה] וע"כ אף דקיצר הר"ן ולא סיים ולית בי' ג"כ משום דברים שבל"ב. ע"כ סמך על המבין שכן כוונתו דאל"כ כיון שא"א לה להנצל אפי' כי מזדהרה בתנאה משום דברים שבינו לבינה חל הנדר מקרי ומצי למיפר וכן ראיתי בשיטה מקובצת שכתב דמעיקרא דמוקמינן דתנאה בלחוד ברחיצה דלמא ליכא ברחיצה לא משום ע"נ ולא משום דברים שבינו לבינה ולפ"ז קושית הר"ן מעיקרא דהא לרבנן מיפר אע"פ שלא חל הנדר וא"כ מאי פריך הגמ' למה לה הפרה הא לרבנן מצי מיפר אע"פ שלא חל הנדר ומשמע דמפרש דקו' הגמ' איך מצי להפר לא יתכן. דלכאורה מי הכריחו לזה אמאי לא נפרש כפשוטו נהי דאם רוצה להפר יכול להפר אף שעדיין לא חל הנדר מ"מ למה לה הפרה כלומר מדוע צריכה כלל להפרתו כיון שאין לה שום דוחק מזה לא ע"נ ולא דברים שבינו לבינה. ומצאתי אח"כ בחידושי נדרים להרב המאירי ז"ל נקרא בשם ספר בית הבחירה שכתב וז"ל או שמא אף בתחלה היו מודים שיכול הוא להפר אלא ששאלו מה צורך לו להפר ואחרי שאין צורך להפר משנתינו לאו לאשמועינן דבר שאין צריך לו קא אתי' עכ"ל ולפ"ז דברי הר"ן בכאן אין מובנים לפענ"ד:

ע"ב בר"ן ד"ה אלא דאמרה הנאת רחיצה כו' ושבועה שלא ארחץ והשתא ל"צ לאוקמא באומרה אם ארחץ היום אלא באומרת אם ארחץ סתמא דלעולם משמע דת"ק סבר דיש בה עינוי נפש כו' עכ"ל וכ"מ בלחם משנה שהר"ן לא גריס היום במסקנא ובחידושי הגרע"א סי' רל"ד סעי' נ"ט כתב דלפי מאי דכתב הר"ן דלמסקנא מיירי מתניתין כפשטה קונם רחיצה עלי אם ארחץ א"כ לא מצינו דניוול דחד יומא הוי ע"נ לרבנן. אמנם לפי ענ"ד נראה דמוכח מהא דפריך הגמ' מיום כפור ש"מ דגם במסקנא סבר הגמ' דרחיצה דחד יומא הוי ע"נ וע' בביאורי הגר"א ס"ק קי"ד שכתב וז"ל ואע"ג דא"צ למסקנא כמ"ש הר"ן שם ד"ה אלא מ"מ הגמ' לא הדר מזה אלא דקשי' להו שנית כו' עכ"ל הטהור וכוונתו אבל מהך סברא לא הדר דרבנן סברי דגם ניוול דחד יומא הוי ע"נ ולפמ"ש לעיל יותר מבואר דגם למסקנא פריך מהך דיוה"כ דהוי רק חד יומא וכמ"ש] נראה דלא הי' הגרסא לפני הר"ן בגמ' כמו שהוא לפנינו דמפורש אם ארחץ היום [או דכוונתו הוא דהא דנקט הגמ' בלשון היום לאו דוקא הוא ושיגרת לישנא דלעיל נקט] אבל קשה לי דא"כ מאי קא פריך הגמ' לקמי' ואמרו רבנן רחיצה אית בי' עינוי נפש כי לא רחצה ורמינהו אע"פ שאסור בכולן אין ענוש כרת אלא