שלמי נדרים קב

כו' עכ"ל בס' יד שאול הקשה בשם א' מהתלמידים דהא לא דמי לשותק ע"מ למיקט דשם לא רצה לקיים כלל רק להקניט לאשתו שלא תדור אבל כאן חשב שאינו יכול להפר הנדר. והמחבר הנ"ל תירץ ע"פ מה שפי' הש"מ בהא דאי' בב"מ ריש פ' איזהו נשך בגונב ע"מ למיקט דיש בו ב' פירושים אחד שאינו רוצה לעכב הגניבה בידו אלא הוא גונב ע"מ לצערו. אבל אח"כ יחזיר לו ופי' זה דחה הש"מ דהא מעשים בכל יום שעושין כן ופי' השני דודאי בדעתו לעכב הגניבה בידו אבל אינו עושה זאת להנאת עצמו אלא לצערו וא"כ גם בכאן שייך הני ב' גווני א' שאינו מתכווין כלל לקיים אלא להקניט. ב' שמתכוין לקיים רק שכוונת הקיום הוא רק למיקט. וזה ממש דומיא דלא ידע שזה מהנדרים שיוכל להפר ושפיר פריך ע"כ דבריו ואינו מחוור דא"כ מנ"ל דמיירי ר' חנינא בהך גוונא השני. דלמא כוונת ר' חנינא בשותק ע"מ למיקט שאינו מתכוון כלל לקיים רק להקניטה שתהא סוברת שדעתו לקיים ולא תהי' עוד רגילה בנדרים ומנ"ל להקשות ולישאר בתיובתא על ר' חנינא דאע"ג דבגונב ע"מ למיקט לא רצה הש"מ לפרש דכוונתו רק לצער לפי שעה ואח"כ יחזיר לו משום דמעשים בכל יום שעושין כן מ"מ הכא בשותק ע"מ למיקט מצינו לפרש כפי' הא' וע' בקצה"ח סי' שמ"ח שכן דעת הרמב"ם בס' המצות ומקורו מספרי ושבאמת אין ראי' ממעשים בכל יום וראוי ליזהר מזה וליישב דבריו יש לומר כיון דקיי"ל אמורא צריך לפרש דבריו ומדלא פריש ר' חנינא וקא מסתים לה סתומי ש"מ דבכל גווני דשותק ע"מ למיקט קאמר ולהכי מסיק בתיובתא אבל א"כ לקושטא דמילתא מנ"ל לפסוק דגם בשותק ע"מ למיקט שאינו מתכווין כלל לקיים אלא לצער אותה שאינו יכול להפר אח"כ ואפשר כיון דקראי יתירי כתיבי וארבעה פעמים נאמר בפרשה ענין השתיקה לכן מרבינן הכל ויש ארבעה מיני שתיקה א' שותק ע"מ לקיים לאלתר דא"י להפר עוד אפי' באותו יום ב' דשותק ע"מ שיקיים לאחר זמן ותרי גווני שותק ע"מ למיקט הנזכרים למעלה ומכפל לשון דהחרש יחריש נכלל גם בשותק סתם הרחמן יסיר מאתנו כל צער יגון ואנחה ויתן לנו פדות ורוחה וישיג לנו ששון ושמחה:

אברך לבוראי כי היום שלמתי נדרי בעז"ה פרק עשירי:

פרק אחד עשר ד' עט ואלו דברים שהוא מיפר דברים שיש בהם עינוי נפש כו' אם אתקשט כו' א"ר יוסי אין אנו נדרי עינוי נפש כו' דע ששלשה מיני קישוט יש קישוט הפנים כגון כיחול ופיקוס וקישוט שלמטה דהיינו העברת שער. ותרווייהו קישוט הגוף מיקרי ועוד יש קישוט בגדים, בגדי צבעונים והר"ן כאן בד"ה אם אתקשט כו' לא ביאר רק מהנך תרי קישוטי הגוף וכתב דקישוט הפנים כגון כיחול ופיקוס בהא פליגי רבנן ור"י דרבנן סברי דהוי נדר עינוי נפש ור"י סבר דאין זה ע"נ אבל דברים שבינו לבינה הוי אבל קישוט שלמטה אפי' רבנן מודו לר' יוסי דאין זה נדר ע"נ אלא דברים שבינו לבינה. ומקישוט בגדי צבעונין לא זכר הר"ן כלום. ומבואר בכתובות פ' המדיר (דף ע"א.) בברייתא דמביא שם דגם ר' יוסי סובר דקישוט בגדי צבעונים הוי נדר ע"נ והא דפריך שם על ר' יוסי דסבר בעניות שלא נתן קצבה גבי המדיר את אשתו שלא תתקשט כו' מהא אידך דר' יוסי דסובר דקישוט לא הוי ע"נ ולא משני דמתניתין דכתובות איירי בבגדי צבעונים דמודה ר' יוסי דהוי ע"נ תירץ הריטב"א שם בחידושיו משום דסתם קישוט הוי קישוט הגוף עד שיפרש קישוט בגדים בגדי צבעונים. וע"ל (דף פא.) בהמפרש ד"ה מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה כו' שכתב שם וז"ל משום דדברים שבינו לבינה היינו קישוט כל הגוף בין קישוט תכשיטין בין קישוט דהעברת שער באותו מקום דקישוט כל הגוף משמע עכ"ל דלכאורה מ"ש קישוט תכשיטין דהוי דברים שבינו לבינה אינו מדוקדק דאם רצונו לומר קישוט בגדים בגדי צבעונים זה סותר לסוגי' דכתובות הנ"ל דמבואר שם דגם לר' יוסי הוי נדר ע"נ ואם ר"ל קישוט תכשיטין היינו קישוט זהב וכסף דאפשר לומר שאין זה עינוי נפש אבל מ"מ דברים שבינו לבינה הוי כדי שלא תתגנה עליו אכתי אינו מדוקדק מה שסיים דקישוט כל הגוף משמע. ודברי הר"ן בכאן שמחלק בין קישוט הפנים לקישוט שלמטה שכ' דבקישוט הפנים הוא דפליגי רבנן ור' יוסי אבל בקישוט שלמטה אפי' רבנן מודו לר' יוסי דאין זה ע"נ אלא דברים שבינו לבינה. וכתב דהכי איתא בהדיא בפ' המדיר גבי בעניות שלא נתן קצבה אינו מובן דמשם ליכא ראי' אלא אליבא דר' יוסי ולא אליבא דרבנן עיי"ש גם מסוגי' דלקמן (פ"א.) דפליגי רב אדא בר אהבה ורב הונא אליבא דר' יוסי דאמר אין אלו נדרי ע"נ אם מיפר משום דברים שבינו לבינה ורב הונא סבר דאינו מיפר משום שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר בעפר חפירתו דהכוונה בהעברת שער באותו מקום ורב אדא פליג דהוי דברים שבינו לבינה ומביא שם תניא כוותי' דרב אדא בר אהבה מהא דקתני בברייתא שלא אכחול ושלא אפקוס יפר משום דברים שבינו לבינה ואם נאמר דקישוט הפנים אינו שוה לקישוט שלמטה לענין פלוגתייהו דר' יוסי ורבנן דבקישוט הפנים סברי רבנן דהוי ע"נ ובקישוט שלמטה מודו רבנן לר' יוסי דאין זה אלא דברים שבינו לבינה כמו כן יש לומר ולחלק לרב הונא דסובר אליבא דר' יוסי דבקישוט שלמטה אפי' דברים שבינו לבינה לא הוי דלא מצינו שועל שמת בעפר חפירתו מ"מ בקישוט פנים כגון כיחול ופיקוס סובר ר' יוסי דהוי דברים שבל"ב וא"כ מאי ראי' מייתי מהברייתא סייעתא לרב אדא בר אהבה ודלא כרב הונא הא הם פליגי בקשוט שלמטה והברייתא מיירי בקשוט הפנים כגון כיחול ופיקוס וע' בחדושי הרשב"א בכתובות וע' בס' יד שאול להגאון מלבוב בסי' רל"ד ס"ק מ"ה שוב ראיתי בביאורי רבינו הגר"א ז"ל שם ס"ק קי"ז שעמד על דברי הר"ן הנ"ל וכתב שכפי הנראה ראיית הר"ן מכתובות הנ"ל הוא מדקאמר שם הב"ע בדברים שבינו לבינה דמשמע דלד"ה הוי בינו לבינה. אבל כבר סתרו שם התוס' בד"ה ה"ג גירסא זו וצ"ע דהא אמרינן בנדרים פ"א ע"א איבעיא להו כו' רב הונא אמר אינו מיפר שלא מצינו כו' אלמא דפליגי כה"ג כו' עכ"ל הטהור:

ע"ב בהר"ן ד"ה אילימא דאמרה קונם פירות עלי אם כו' באמצע הדבור ואיכא למידק דהא אמר רב יהודה לעיל כו' דבתנאה לא מיזדהר וה"נ אית לן למיחש דלמא רחצה ותתסר מהשתא בפירי עכ"ל לפי מ"ש הט"ז בסי' ר"כ ס"ק י"ט לחלק בין היכי שאם תעבור על התנאי תהי' אסורה מהיום ההוא והלאה תזדהר בתנאה ובין היכי שאם תעבור על התנאי לא תהיה אסורה להבא רק במה שעשתה למפרע בשביל זה לא יעלה מורא על ראשה דמה שעבר עבר עיי"ש. וע"פ דבריו אלה יתורץ קושית הר"ן בכאן דלא דמי להא דלעיל דשם בקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אמר רב יהודא אל יישן היום שמא יישן למחר דבתנאה לא מיזדהר משום דאם יעבור על התנאי לא יהיה אסור משם ולהבא רק למפרע עביד איסור ואין חושש כ"כ דמה שעבר עבר אבל כאן בסוגיין דאמרה קונם פירות עלי לעולם אם ארחץ דלא אסרה עלי' הפירות שתאכל מהשתא לבד אלא גם מה שתאכל להבא. ובכה"ג מיזדהר איניש בתנאה וכבר עמד ע"ז חכם א' הובא בתשובת חתם סופר חי"ד סי' רכ"ד עיי"ש ובס' יד שאול הנ"ל העיר גם כן להקשות על חילוקו של הט"ז מהא דפרכינן לעיל (דף טו) על רב יהודה מהא דתנן קונם שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג הלכה אסורה לא הלכה לא וקשיא לרב יהודה דאמר בתנאה לא מיזדהר אפי' לא הלכה תהי' אסורה בהנאתו דלמא