שלמי תודה (שו"ע) תסה

עוד בהכ"מ ז"ל שכתב דבן בן בני מצוה להקדים ועיין מה שהקשה ה' מקראי קדש ז"ל ועיין בהש"ך ביו"ד סי' רמ"ה שמבין כדעת ה' הנז' דאפי' לבן בן בנו מצוה ללמדו בשכר ועיין בהגאון הגדיל והקדוש ברכי יוסף זיע"א מ"ש שם

כתב הכ"מ ובן בן בנו נ"ל פשיט דקודם לבן חבירו ול"מ למיכתב לזרעך דהי"א אף בנית בכלל ועיין מ"ש ה' מקראי קדש וק"ל דל"ל קרא אותם את בניכם למעט הבנות תיפק"ל דמדכתיב לבניך ולבני בניך ידעינן דנשים פטורות דאל"כ לכתוב לזרעך ועיין בה' מעשה רקח ולפ"ד י"ל דאי כתיב בניך ובנו בניך הו"א אפי' בנות בכלל יהא דלא כתיב זרעך משום דבעי להקדים בניך לבני בניך להכי איצטריך את בניכם

הלכה ז' היה וכו' וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כילה הא דנקט כולה היינו לומר דנביאים וכתובים ג"כ בכלל ורבא דקאמר מקרא זו תורה היינו לומר שלא תפרש מקרא ז' פסיק טעמים כ"כ הב"ח ביו"ד סי' רמ"ה יע"ש

וכתב הכ"מ נ"ל דמכאן ואילך אינו חייב ללמדו אף בחנם ולפ"ד הא דכתב הטור איני חייב ללמדו בשכר משנה וגמרא עכצ"ל דלאו דוקא בשכר אלא אף בחנם כ"כ הפרישה וכתב הרמ"ה הביאו השור דהיכא דאפשר ליה חייב ללמדו בשכר אף תורה שבע"פ ועיין מה שהקשה הלח"מ שם ולפ"ד הדרישה שם אפשר ליישב קושייתו ואח"כ ראיתי לה' פרי האדמה שהביא שכן תירץ ה' קול בן לוי ת"ל

הלכות יו"ט פרק רביעי

הלכה כ"א לא יאמר וכו' וכן לא יקח מבעל החנות במדה או במשקל אלא כיצד הוא עושה וכו' ואפי' היה כלי המיוחד למדה ימלאנו והיא שלא יזכור לו שם מדה לכאורא קשה דמעיקרא קאמר לא יקח מבעל החנות במדה ואח"כ אמר אפי' כלי המיוחד למדה ימלאני וכ"ת דמה שאמר לא יקח במדה היינו כשמזכיר לו שם מדה א"כ הדברים כפולים ונלע"ד דמכח קושיא זו היא שכתב הר"ן בהלכות וז"ל ונ"ל דכי שרינן הכי היינו כשהלוקח ליקח מדה של מוכר ומוליכה לביתו אבל למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לתוך כליו של לוקח אסיר וכן נראין דברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות יו"ט עכ"ל יע"ש ולפ"ז א"ש דמ"ש מעיקרא לא יקח במדה היינו דוקא אם שופך לתוך כליו של לוקח כמנהג אבל אם אומר לי מלא לי כלי זה שמוליכו בידו לביתו מיתר ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה דבהזכרת שם המדה אסיר אף בזה ואח"כ ראיתי שנתכוונתי לדעת קדוש הוא הפרישה בא"ח סי' שכ"ג יע"ש ועיין לה' ראשון לציון בשיטתו מה שיישב לזה ועיין למרן ב"י בסי' שכ"ג

פרק שביעי

הלכה ו' מי שהיתה לו תבואה מחוברת לקרקע וכו' אין מצריכין אותי לקנות מה שיאכל מן השוק וכו' עיין בהכ"מ ועיין להריטב"א בחידושיו למ"ק ודו"ק

הלכות אישות פרק ראשון

הלכה ב' וליקוחין אלו וכו' ובכסף מד"ס כתב ה' המגיד דאע"ג דמד"ס הוא מ"מ דינו כדין תורה לכל מילי אלא כיון שלא נכתב בתורה בפירוש אלא דאחי מג"ש לכך קרי לה ד"ס יע"ש וכ"כ מרן בכ"מ והביא ראיה מסנהדרין דף פ"ח אר"א אר"א אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע והא פשיטא דאין ממיתין אלא א"כ הורה לעשות דבר שהוא הפך מדאורייתא וא"כ ע"כ דברי סופרים קרא לדבר שהוא מדאורייתא יע"ש וק"ל דהא הרמב"ם כתב בהלכות ממרים בפ"ד הלכה א' וכן אם חלק עליהם בגזירה מן הגזירות שגזרו בדבר שיש בשגגתו חטאת וזדונו כרת וכו' הרי זה חייב מיתה יע"ש הרי דאף בדבריהם ממיתין אותו ומזה אני תמיה עמ"ש מהרח"א בס' עץ חיים בלשונות דף ב' הביאו הבר"י בה"צ סי' י"ט עמ"ש הרמב"ם שם שאם בא מתוך היראתו לידי כרת וחטאת אפי' אחר מאה דברים חייב אבל אם נחלק בציצית ולולב ושופר שזה אומר כשר וזה אימר פסיל פטור שאינו בא לידי כרת וכתב ה' הנז' וז"ל ואיכא למידק דשייך כשיצא בשבת לר"ה בטלית שאינה מצוייצת חייב על זדונו כרת ושגגתו חטאת ויראה עמש"ר בהלכות ציצית דאין מנין לחיטין מן התורה א"כ לפ"ז כתב רבינו לדלא משכחת חיוב כרת וחטאת דאפי' לא רמי להו כמצותן יצא י"ח מה"ת ובדרבנן הויא פלוגתייהו ולא שייך חיוב כרת וחטאת יע"ש וכתב בכוונתו הבר"י משים דבדבר שהוא מדבריהם אינו נעשה ז"מ יע"ש ותמיה לי עליו מדברי הרמב"ם הנז' שהבאתי ובלא"ה דברי ה' עץ חיים תמוהים וכי לא משכחת לה מחלוקת אלא בענין החוטין והלא משכחת לה דפליגי אי בעינן גדיל וענף וכפלוגתא דרבב"ח ורב בפרק התכלת דף ט"ל או מחלוקת ב"ש וב"ה שם דף מ"א או פליגי במחלוקת ר"י ורבנן בסיף הקומץ אי ארבעתן ארבע מצות או מצוה אחת וצ"ע

פרק שלישי

הלכה ג' ואם קידש וכו' ובין שבא עליה כדרכה ובין שבא עליה שלא כדרכה מקודשת וכתב הה"מ שם מפורש והיינו מדאיתא בקידושין דף ט' דקאמר משכחת לה כגון שבא עליה ארוס שלא כדרכה וכמ"ש השע"ה בפ"א הלכה ב' וה' הנז' כתב דאין משם ראיה דהתם מיירי למאי דהוה בעי למימר עד דמקדש והדר בעיל דאז איכא למימר דאף ביאה שלא כדרכה קינה דילפינן ק"ו מיבמה דל"ל מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת דהאי נמי זקוקה ועומדת ע"י קידושי כסף אבל לפי האמת דביאה לחוד קונה דהשתא ליכא למילף מיבמה שכן זקוקה ועומדת איכא למימר דביאה שלא כדרכה אינה קינה יע"ש ולעד"נ דאף לפי דהיה בעי למימר עד דמקדש והדר בעיל ליכא למילף מיבמה דשאני התם שזקוקה ועומדת לשני מחמת קידושי הא' בכסף וביאה שהוא קנין גמיר משא"כ הכא אלא ע"כ לומר כמ"ש רש"י שם דאיתקיש משכבית להדדי וילפינן מהתם א"כ אף לפי האמת דביאה לחוד קינה ודאי דהדין דין אמת דביאה שלא כדרכה קונה דאיתקוש משכבות להדדי ובזה ניחא מה שהקשה הע"י שם אהא דפריך בגמ' התם