שלמי תודה (שו"ע) תסג

דוביק לגגה כחוט השערה וכ"ע קרו לה ה"א אי מותר למחוק רגל הה"א דלא דמי לנפלה טפת דיו דהתם בטלה צורת האות אבל הכא כ"ע קרו לה ה"א וכמ"ש בב"י והקשה עליו ה' הנז' דדבריו הם הפך דברי ר"י שהביאו המרדכי דמתיר להפריד אותיות השם שנדבקו כיון דכוונתו לתקן אע"ג דכ"ע קרו להני אותיות למה שהם עם כי נדבקו יע"ש ונלע"ד דשאני הדבוק דבמחיקה עצמה הוא מתקן משא"כ בנדון מהריא"ס וכן מבואר חילוק זה בדבריו שכ' ומאחר שנתחייב מאי נ"מ במה שמתקן אח"כ יע"ש הרי מבואר דעיקר האיסור משים שהתקון בא אחר כך וכן מבואר בה' שה"ג בס"פ שה"ש חילוק זה אלא שמבואר בדבריו שם דהפרדת הדבוק לאו מטעם תקון הוא דשרי דבלא"ה לא מיקרי מוחק כיון שאינו נוגע באותיות השם וע"ש ונ"ל דזו היא כוונת מהר"ם פאדווא בסי' פ' שהק' על מה שנסתפק התה"ד בנגיעת רגלי הההי"ן של שם והביאו מרן יע"ש מר"י שכתב דאם הדביק אותיות של שם יכול להפרידן ולכאורא מאי קושיא הא התם שאני דאינו נוגע באותיות של שם אלא כוונתו כמו שהקשה ה' הנז' אבל מ"מ ל"ק וכמ"ש שוב ראיתי להר' הנז' בתשובה אחרת שחילק כמו שכתבנו יע"ש ועי' למהר"י הלוי סי' פ"א ועוד ראיתי להרב הנז' בסימן קכ"ו שהקשה על מהריא"ס שמוקים לההיא דמ"ס בבטלה צורת האות וע"כ יכול לגוררה דאם כן למה הוצרך למ"ס להתיר מטעם מתקן תיפק"ל דאינו מוחק אות מהשם אלא מה שאינו אית יע"ש ונעלם ממנו מ"ש השה"ג בס"פ שה"ע שכת' דאצטריך משים דהו"א כי היכי דאשכחן במחמץ אחר מחמץ ומסרס אחר מסרס חייב ה"ה מוחק אחר מוחק יעש"ב

ש"ע אה"ע סימן א סעיף ו' נולדו וכו' בד"א וכו' זכר ונקבה כן היא דעת הרמב"ם והסמ"ג וסמ"ק אבל דעת הטור לפי נוסחת מרן בב"י וה' שלטי הגבורים ס"ל דאפי' בב' בנות הבאים מכח זכר ונקבה מהני והתוס' שם כתבו דבשני זכרים נמי מהני כיון שבאים מכח זכר ונקבה והתוס' לא ביארו דעתם בשתי בנית וכ"נ דברי רש"י שם ד"ה בני יע"ש והב"ח כתב דהנוסחא העיקרית בדברי הטור כיו"ד סי' שצ"ב והיא כדעת הרמב"ם וראיתי לה' נחלת צבי שכתב וז"ל והטור לפי גירסא שלנו שסבר ג"כ כדעת הרמב"ם ולא כתבו בלשון אע"ג יש לתמוה עליו ג"כ א"כ ודאי שמפרש הסוגיא במה שאמר וכ"ש ברא לברתא בבן לבת ובת לבן א"כ למה אמר אביי אבל ברתא לברא לא דהיינו בשתי נקבות הלא בשני זכרים נמי דינא הכי עכ"ל יע"ש ודבריו אינם מובנים לע"ד דאיך אפשר לפרש דמאי דקאמר וכ"ש ברא לברתא דהיינו בבן לבת ובת לבן דמאי כ"ש והלא אע"ג דאיכא עדיפות כח לגבי בת מ"מ הא איכא גריעות כח לגבי בן ועוד איך אפשר לפרש דמאי דקאמר אבל ברתא לברא לא היינו בשתי נקבות דא"כ איך פסק הטור דבעינן זכר ונקבה והלא רבא השיב לו לשבת יצרה בעינן והא איכא משמע דס"ל לרבא דאפי' בשתי נקבות נמי מהני ואף אביי חזר בו מדקאמר סבר אביי ועיין להרדב"ז בח"א בלשונות הרמב"ם סי' ל"א ולמהר"ם לובלין סי' ט"ז ולהט"ז מ"ש בדעת הרמב"ם ומבואר מדבריהם בהדיא דגבי מצית שבת נמי בעינן זכר ונקבה ועיין למורי הרב בס' שלחנו של אברהם שנסתפק בזה יע"ש והנה ראיתי לה' לחם רב בסי' י"ז שכתב בדעת הטור דס"ל דבשתי נקבות נמי מהני דמפרש דמאי דקאמר הגמ' אבל ברתא לברא לא היינו בשתי נקבות דל"ל דמאי דקאמר הגמ' היינו בבת לבן וכן לבת משים דאי אמרת דכ"ש ברא לברתא דמהני היינו בשני זכרים ודאי דה"ה וכ"ש הוא דמהני בן ובת לבן ובת אע"ג דהוו בהפך אלא ע"כ דמאי דקאמר אביי היינו בשתי נקבות יע"ש ולא הבנתי דבריו דהא הגמרא קאמר וכ"ש ברא לברתא א"כ משמע דהגמ' ס"ל דשני זכרים עדיפי מברא לברא וברתא לברתא וא"כ כ"ש דעדיפי מדהוו ברא לברתא וברתא לברא א"כ י"ל דמאי דקאמר אבל ברתא לברא לא לעולם בברא לברתא וברתא לברא ושאני שני זכרים דעדיפי וצ"ע וה' יאיר עיני

סעיף ח' אע"פ וכו' אסור לו לעמוד בלא אשה וכו' הנה לענין מכירת ס"ת יש ג' דינים וכמ"ש ה' בית שמואל ז"ל א' מכירת ס"ת בשביל פ"ו ובהא ליכא פלוגתא ב' בשביל ולערב אל תנח ידך ובהא איכא מחלוקת דהמאור והרא"ש כתבו דסובר הרי"ף דמצוה לישא בת בנים אם יש סיפק בידו אבל אם אין סיפק בידו אין מוכרין ס"ת בשביל בת בנים אלא יקח שאינה בת בנים והב"ח כתב וז"ל וסברא זו כתבה בעל המאור וכ"כ התוס' ע"ש ר"י יע"ש והב"ש השיג עליו כי שם כתבו אליבא דמתניתין אבל לר"י פשיטא דצריך למכור יע"ש ובאמת כ"כ היש"ש ז"ל דלתנא דמתניתין מצוה לישא בת בנים אבל אין מוכרין ס"ת ולר"י מוכרין יע"ש וראיתי לה' אבני מלואים שכתב דהוכחת הב"ח מדכתבו מצוה והאי מצוה אינו אלא לר"י יע"ש ומדברי מהרש"ל אין נראה כן וכמבואר אבל מדברי פסקי התוס' משמע כהב"ח ולע"ד אפשר לומר בכוונת הב"ח דלאו לענין דינא אלא כוונתו שסברא זו שכתבה בעה"מ דאע"ג דמצוה איכא מ"מ אין מוכרין ס"ת סברא זו כתבוה התוס' ע"ש ר"י אליבא דמתניתין ולחזק הדברים הביא דברי התוס' כנ"ל ליישב בדוחק אבל דעת המאור והרמב"ן בדעת הרי"ף דלעולם מוכרין ס"ת לישא בת בנים ועיין להלח"מ פט"ו שנעלם ממנו דברי הרמב"ן במלחמותיו דין ג' בשביל שלא לעמוד בלא אשה והנה הרמב"ן במלחמות כתב דמוכרין ס"ת אבל הנ"י ס"ל דאין מוכרין ומדברי התוס' ותוס' הרא"ש נראה שס"ל כדעת הרמב"ן שכתבו כיון דיש לו בנים לא ימכור כיון