שלמי תודה (שו"ע) תסא

משום דשיל"מ נגעו בה אלא משום חזיתא דמלתא היא ויותר נלע"ד לומר דכוונת ההגהה היא משים דשיל"מ ומשום חזותא וטעמא קאסר וחזותא כי היכי דליהוי כממשו של איסור וטעמא כי היכי דליהוי כמב"מ וכמו שמבואר בד"מ א"ח ובת"ח והש"ך לאו לפרש דברי ההגהה כתב כן אלא דינא קא משתעי דבלבנו בו מאכל אף בשאר איסורין אסור משום דמידי דעביד לחזותא לא בטיל וגבי נתנו בקדירה לתקן כתב הטעם משום דשיל"מ ונ"מ אף שאינו ניכר במראה אסור משים דשיל"מ דגבי טעמא נמי לא בטיל וכמי שהוכיח לקמן וכיון דעשוי לתקן הקדירה מיקרי מב"מ ועיין להפ"מ בש"ד ולא רצה לומר משום דטעמא ל"ב גם בשאר איסורין משום דס"ל כהפר"ח דאם אינו נרגש טעם הביצה בטיל יע"ש ומשו"ה אין לאסור אלא משים דשיל"מ כנלע"ד נכון בכוונת הש"ך בס"ד

סעיף ד' בהגהה ויש חולקים כתב הש"ך בס"ק י"ד ולפ"ז הא די"א בא"ח סי' תמ"ז דחמץ בפסח יבש ביבש חד בתרי בטיל היינו שלא במינו דאלו במינו הו"ל דשיל"מ יע"ש ולכאורא קשה הא בפסח אסור אף שלא במינו וכמ"ש הרמב"ם בפט"ו משים חומרא דחמץ וצ"ל דלא החמירו אלא בלח ולא ביבש וראיתי לה' ש"ד שכתב דמיירי קודם פסח יע"ש וצ"ע דא"כ מ"ט די"א קמא שכתבו דלא בטיל והא דשיל"מ דלא בטיל דוקא מב"מ ולא מבשא"מ ובתוך הפסח משום חומרא שהחמירו הוא דאסרו אף שלא במינו ומרן שם פסק בסתם דחמץ שנתערב קודם פסח בס' יע"ש וצ"ע

סימן עד"ה

סעיף א' פרשה וכו' וכן אם הפסיק והניח פנוי במקום שאין פרשה או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה פסולה הרמב"ם בפ"ח וכן הסכימו רוב הפוסקים אמנם אם היה במקום הפנוי נקב כשיעור פרשה יש להסתפק בזה כיון שא"א לכתוב בו ומדברי הרשב"ץ בח"א סי' קמ"ט נראה שגם בנקב צריך ליזהר שלא להיות כשיעור פרשה יע"ש אבל מדברי מהרלב"ח בסי' ב' נראה דבנקב אפי' יש נקב כשיעור פרשה כשר וכן ראיתי לה' בית דוד שדקדק מדברי מהרלב"ח כמ"ש וע"ש בסי' קל"ה וע"ש שהביא ראיה מדברי הרשב"ץ בס' קע"ו הביאו מרן בבד"ה בסי' רע"ו ולע"ד דמדברי הרשב"ץ בסי' קמ"ט אין נראה כן שכתב וז"ל ואע"פ שמקום הנקב נשאר פנוי מה בכך והלא אם לא היה נקוב ונשאר חלק אין ס"ת נפסל בכך כיון שאין שם כשיעור פרשה וכו' יע"ש הרי מבואר דאם ניקב כשיעור כרבה פסול ויש לדחוק בדבריו דמכ"ש קמייתי וכמ"ש מהרלב"ח יע"ש ולדינא הסכמת רוב האחרונים להקל וכמ"ש ה' גן המלך סי"ג וה' יד אהרן בסי' ל"ב וה' בית דוד בסי' הנז' ועיין בפתחי תשובה ולפ"ז נראה דה"ה היכא דנקרעה היריעה

סימן רע"ו

סעיף ב' אע"פ וכו' צ"ל שכותב לשם קדושת השם וכו' אבל הב"ח כתב דבדיעבד אם לא אמר אלא חישב סגי במחשבה ולא מיפסל והביא ראיה מדאיתא בפרק הבונה ופרק הניזקין דף נ"ד ע"ב היה צריך לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר"י מכלל דבנתכיון לכתוב השם וכתב השם א"צ להעברת קולמוס ולקדשו דבמה שנתכוון לקדשו במחשבתו די בכך בדיעבד יע"ש ולע"ד עדיין קשה ולדידיה מי ניחא דאכתי לאשמעינן בכתב סתם ולא נתכוון לקדש השם אפי' במחשבתו דצריך העברת קולמוס וכ"ש בנתכוון לכתוב יהודה דצריך העברת קולמוס אלא עכ"ל כמ"ש הט"ז דאתא לאשמעינן דאף בטעות גדול כזה מהני העברת קולמוס יע"ש ועוד לפמ"ש הרדב"ז בח"א סי' ע"ו דבכתב השם סתם בלא כוונה נתקדש ממילא ואסור למוחקו מפני שכתיבת האותיות מוליך אותן לקדושתן ומהני העברת קולמוס אף לרבנן והיינו דלא פליגי אלא בנתכוון לכתוב יהודה יע"ש אזדא לה ראיית הב"ח והנה מדברי הרב מבואר דאף בנתקדש ואסור למוחקו מ"מ יכול להעביר קולמוס ולית ביה איסור מחיקה אבל הרשב"ץ בח"א בסי' קכ"ז כתב דבהעברת הקולמוס אסור משים מוחק והא דאר"י התם מעביר עליו קולמוס ומקדשי היינו משים דכיון דשלא לשמן נכתבו לית בהו קדושה כלל ומותר למוחקן יע"ש ואהובי כנפשי וידי"ן החו"ש ח"ק כמה"ר רבי שמואל מאני נר"ו אמר דעפי"ד הרשב"ץ יש לדחות דהנה מבואר מדברי הרדב"ז דאף בכתבו סתם דפסיל לס"ת מ"מ נתקדש השם לענין שאסור למוחקו וע"ע להבר"י בסעיף ט' ולפ"ז אזדא לה ראיית הב"ח דבנתכוון לכתוב השם וכתב השם אינו יכול להעביר קולמוס דהוי מוחק את השם עכ"ד ונכון הוא והנה בהא מלתא דחדית לן הרדב"ז דבסתם נמי אסור למחוק הנה הרשב"ץ בריש סי' קע"ו הוא חולק עליו בזה שכתב שאין השם מתקדש אלא א"כ נתכוון הכותב לקדשו אבל כתבו שלא בכוונת קדושה אינו קדוש ומותר למוחקו וכמו שמבואר שם ודברי הרדב"ז הם תנא דמסייע להפר"ח בפ"ו מהלכות יסוה"ת והביאו הבר"י לקמן יע"ש ועיין לה' בית יהודה בח"ב סי' מ' ומה שהביא ראיה הט"ז דמדנקט תנא דבר זה אצל אזכרות כגון שצריך לכתוב אמר ונתכוון לכתוב יאמר ודילג היו"ד דצריך להעביר עליו קולמוס לקדשו אלא ודאי דבזה א"צ להעביר קולמוס משא"כ באזכרות דחמירי טפי וצריך אמירה בפירוש כשמעביר עליו קולמוס יע"ש לע"ד י"ל דאתא לאשמעינן רבותא דאפי' באזכרות מתיר ר"י להעביר עליהם קולמוס ואע"ג דהוי מוחק את השם מ"מ כיין שלא נכתבו לשמן מותר למוחקן וכמ"ש הרשב"ץ בסי' צ"ז יע"ש ועוד י"ל דאתא לאשמעינן רבותא לרבנן דאין זה מן המובחר ומותר למוחקן ודלא כהרדב"ז בסי' הנז' שנסתפק דאפשר דאין זה מן המובחר אבל אסור וכ"ה בהדיא במ"ס בפ"ה וכמ"ש ה' בית יהודה בסי' נ"א מהירושלמי ואח"כ ראיתי לה' כסא רחמים במסכת סופרים שדחה כן יע"ש ומדברי הב"ח נראה דבין לכתיבת ס"ת ובין לשמות סגי במחשבה ודלא כרמ"א בהגהה בסי' ל"ב כשמחשב שכותב האזכרות לשמן סגי הואיל והוציא בתחלת הכתיבה בפיו יע"ש דמשמע דאם לא הוציא בתחלת הכתיבה שכותב לשם קדושת ס"ת או תפלין פסול אבל לפ"ד הב"ח דאע"ג דלא הוציא גם בתחלת הכתיבה בפיו כשר בדיעבד וכמו שמבואר בדבריו ולפ"ז דברי הש"ך בסעיף א' אינם מדוקדקים כמו שיראה המעיין שם וע"ע לה' נקודת הכסף מה שהאריך בזה

וראיתי לה' בית יהודה ביו"ד סי' ג' שהאריך בפלוגתא דרבוותא בענין אי כתיבת ס"ת וכתיבת האזכרות סתמן לשמן אי לא והביא דברי התוס' בע"ז דף כ"ו שכתבו דסתם ס"ת לאו לשמן וצריך לפרש בתחלת הכתיבה שכותב לשם תורת ישראל והאזכרות לשם קדושה והקשו