שלמי תודה (שו"ע) תנז

יע"ש שהביא ראיה מהתוספתא ולע"ד ל"מ דלדעת הטור נמי א"ש דהתוספתא מיירי בנתנו לו בסתם ולא אמר שכשרה היא ולהכי קתני המוכר ירך מחותכת לעכו"ם א"צ להפריש ממנה גיד הנשה דליכא משים גניבת דעת בסתם ולהכי לא חיישינן לשמא יתננה בפנ"י דלתרתי לא חיישינן כיון דליכא גניבת דעת יסביר ישראל שלהטעותו נתן לו בסתם ובלבד שלא ימכרנה לו בפנ"י דהשתא איכא למיחש שיקנה הישראל ממנו ולא מסיק אדעתיה שלהטעותו הוא נותן לו בסתם וכמו שכן מוכרח הוא בדברי הטור כאן ולקמן וכמ"ש הב"ח ועיין למהרש"ל ביש"ש אבל לדעת התוס' דלא מחלקי בין מפרש לסתם דבמכירה אסור קשה ההיא דתוספתא דאמאי א"צ להפריש ממנה גיד הנשה והא אסור משים גניבת דעת ואמאי לא חיישינן לשמא יתננו בפנ"י ולזה י"ל דהברייתא מיירי במקום שמכריזין והכריזו ולהכי לא חיישינן אבל אם נותנה לו בפנ"י חיישינן ועיין להרשב"א מ"ש משם הרמב"ן אבל אכתי תיפק"ל דאסיר משים גניבת דעת וצ"ע ואי גרסינן הנותן א"ש והיא ראיה לדברי הטור בסי' קי"ז שכתב דאף להסוברים דבמתנה וכו' מ"מ אסור ליתנה בפנ"י יע"ש בב"ח ובט"ז ז"ל

והנה התוס' בד"ה שריפה כתבו דלא חיישינן שמא ימכרנו בפנ"י דלא יקנה הישראל דחייש דלגנוב דעתו של גוי אומר כן יע"ש ובד"ה אמר וכו' חילקו בין מתנה למכר לענין דלא חיישינן שמא יתננה בפנ"י משים דבאיטליז טובא ישראל קיימי וכו' והקשה מו"ה עה"ש כיון דס"ל דבמתנה ליכא ג"ד מה"ט נמי לא חיישינן שמא יקנה ישראל דחייש דלגנוב דעתו של גוי אימר כן משא"כ במכר דאסור לגנוב דעתו יע"ש ולעד"נ דלפמ"ש מהרש"א שם דבסתם אף אי מיתר לגנוב דעת לא חייש ישראל דלגנוב דעתו אומר כן דא"כ למה לא פירש לו בהדיא ומדלא פירש מוכח דלא נחית לגניבת דעת ומנתן לו סתמא יסבור הישראל שכשרה היא יע"ש וא"כ י"ל דהתוס' דחיק"ל לאוקמי ברייתא דוקא במפרש אלא מיירי אף בסתמא ולכך הוק"ל דלמה א"צ ליטול והלא איכא למיחש לשמא יתננה בפנ"י ויסבור הישראל שכשרה היא ולא חייש ישראל דלגנוב דעתו של גוי אומר כן כיון דנתן לו בסתם ולכך כתבו משום דלא שכיחי ישראל טובא וכו'

סימן ס"ו

סעיף ב' דם וכו' אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבין עליו הנה דעת מרן מבוארת דדם שעל החלמון הוא אסור מה"ת וכמ"ש הפר"ח וכמ"ש לקמן בס"ד אבל דעת רש"י לא נתבאר איזהו דם שאסור מה"ת והנה מפשט דברי התוס' משמע דלועי"ל דם שעל הקשר אף שלא נתפזר חוץ לקשר אסור מה"ת וכ"כ הרא"ש בהדיא דדם שעל הקשר אסור מה"ת יע"ש אבל הרשב"א בחידושיו ובת"ה כתב דאינו אסור מה"ת אלא כשנמצא בקשר של חלבון ונתפשט חוצה לו או בקשר של חלמון שמוכח שהתחיל הולד להתרקם ודם עוף הוא וה"ט דמפלגינן בין דם על הקשר לבד לנתפשט חוצה לו משים דזה התחיל להתרקם ואסור מה"ת ולכך כל הביצה כולה אסורה דשדא תיכלא בכולה משא"כ כשנמצא על הקשר לבד דאינו אסיר אלא מדרבנן לכך אוכל את השאר וכתב דלפ"ז יש לאסור בשנמצא חוץ לקשר דכיון בשנמצא על הקשר אינו אלא מדרבנן הילכך כשנמצא על החלבון לבד לא שנא יע"ש במה שהביא דברי ספר התרומה שנראה שמסכים עם התרומה ובאמת הוא קשה שהרי בספר התרומה מבואר בהדיא דשעל הקשר אסור מה"ת וצ"ל דאינו מסכים עמו אלא לענין שיש דם שאסור מה"ת ולאפוקי מהרא"ה דס"ל דליכא דם ביצים שאסור מה"ת אבל באיזה ענין הוא אסור מה"ת פליג בזה עם התרומה והב"ח כתב דדעת התוס' היא כדעת הרשב"א דאף לועי"ל דם שעל הקשר אינו אסור אלא מדרבנן ואינו אסור מה"ת אלא כשנתפשט חוצה לו ובחוץ לקשר נמי אסור מדרבנן ומ"ש התוס' דם שחוץ לקשר הכל אסירה וכו' חוזר על ב' התירוצים יע"ש והנה אם נאמר דס"ל להתוס' דדם שעל הקשר לבד אסור מה"ת וכדעת התרומה י"ל דברי התוס' דלתירוץ ראשון י"ל דחוץ לקשר הוא חמור יותר ואסרינן כל הביצה משא"כ בשנמצא בקשר וכמ"ש ה' עצמי לקמן משא"כ לתירוץ ב' דדם שעל הקשר אסור מה"ת ובחוץ לקשר אינו אסור אלא מדרבנן ובהכי מיירי ההיא דכריתות ק"ל שפיר לפירש"י דאיך אפשר להחמיר בחוץ לקשר שאינו אסור אלא מדרבנן יותר מעל הקשר שאסור מה"ת והב"ח משים שכתב דדעת התוס' אף לתירוץ ב' דם שעל הקשר אינו אסור אלא מדרבנן א"כ ע"כ אין לפרש דברי התוס' כן דא"כ גם לתירוץ ב' י"ל דדם שעל הקשר חמור יותר אלא ע"כ דס"ל מסברא דאין להחמיר לאסור כל הביצה בחוץ לקשר יותר מעל הקשר וא"כ לפ"ז תקשה גם לתירוץ הראשון אלא עכ"ל שדבריהם קאי לב' התירוצים ומה שהכריחו להב"ח לפרש כן דברי התוס' נלע"ד משום דאזיל לשיטתו שהוכיח מדברי רש"י דבחוץ לקשר אסור ואף לפי תירוץ הב' צ"ל דאסור מדרבנן וא"כ אם נפרש דברי התוס' שעל הקשר אסור מה"ת א"כ מנ"ל לומר מדעתנו שחוץ לקשר אסיר כיון דלא הוזכרה בגמרא הך גזירה ועיין בב"י לכך הוכרח לומר דלתירוץ ב' נמי דם שעל הקשר אינו אסיר אלא מדרבנן והילכך בנמצא בחלבון לבד נמי לא שנא וכמ"ש הרשב"א בחידושיו יע"ש אבל אין הדברים מוכרחים די"ל דאף דדם שעל הקשר אסור מה"ת יש לגזור בחוץ לקשר דהרי בספר התרומה כתב דדם שעל הקשר אסיר מה"ת ואפי"ה כתב דדם שחוץ לקשר נמי אסור מדרבנן יע"ש וא"כ יש לפרש דברי התוס' כדכתיבנא לענ"ד ושו"ר למו"ה עה"ש שפירש דברי התוס' מעין פירוש זה יע"ש והנה לפי דברי הרשב"א בחידושיו שהבאתי מבואר דהא דאסור בחוץ לקשר היינו משום דדם שעל הקשר גופיה אינו אסור אלא מדרבנן משום גזירה דיש דם שאסור מה"ת וכמ"ש בת"ה מה"ט נמי יש לגזור בחוץ לקשר יע"ש ולפ"ז קשה על מ"ש מרן הב"י ז"ל דהטור ס"ל כמ"ש הרשב"א דכיון דאיכא איסור דאורייתא בדם ביצים גזרינן גם בחוץ לקשר יע"ש והלא לפי שיטת הטור דס"ל דדם שעל הקשר אסור מה"ת א"כ מהיכ"ת למיגזר בחוץ לקשר כיון דבגמרא לא הוזכרה הך גזירה והרשב"א דכתב כן משים דבגמרא הוזכרה הך גזירה בדם שעל הקשר ולכך כתב דבחוץ לקשר נמי לא שנא ודוחק לומר דלא ס"ל כהרא"ש אביו אלא ס"ל דדם שעל הקשר אסור מדרבנן ואינו אסיר מה"ת אלא בנתפשט חוץ לקשר ויותר נראה דס"ל להטור כמ"ש התרומה דאף דום שעל הקשר אסיר מה"ת מ"מ בדם שחוץ לקשר גזרינן וכמו שיראה המעיין שם איך שיהיה דדבר זה במחלוקת הוא שנוי דלהרשב"א דבמקום שאוסר כל הביצה הוא דאסור מה"ת משא"כ בדם שעל הקשר לבד אבל הרא"ש והתרומה ס"ל דלאו הא בהא תליא דדם שעל הקשר הגם דאינו אוסר כל הביצה מ"מ אסור מה"ת ועיין להפר"ח שכללא