שלמי תודה (שו"ע) תנו

הפוסקים וכן איתא בירושלמי תניא הל"מ שיהיו כותבין בעורות וכו' וכותבין על הגויל ועל הקלף במקום נחשתו כלומר בצד תחתון דהיינו במקום בשר ואם שינה פסול ודלא כמ"ש התוס' לחד שינויא דאם שינה וכתב בקלף במקום שער ודוכסוסטוס במקום בשר כשר שכל הפוסקי' חולקים עליהם והסכימו לפסול יע"ש והתמיה מבוארת וכבר תמה עליו מו"ה בס' ווי העמודים דלא כת' התוס' אלא לס"ד דפ' המוציא אליבא דרב דהדוכסיסטוס כשר לתפלין אם כן ה"ה אם שינה בקלף במקום שער פסול אבל לפי המסקנא דמסקינן דהדוכסוסטוס פסיל וכ"ה במסקנא בפ' הקומץ א"כ ודאי אם שינה בקלף פסול: סימן תמ"ז

סעיף ה' בשר יבש וכו' מיהו דגים השרויים במים בפסח וכו' משמע דקודם פסח אין להחמיר כלל משום דס"ל כמ"ש התוס' בד' ל' דפליטת כלי לגבי חמץ חשיב משהו שאין רגילים להשתמש הרבה ביחד עי' שם א"כ קודם פסח מתבטל ואינו חוזר וניעור וכ"ש לפמ"ש המג"א דבטעמא בעלמא לכ"ע אינו חו"נ וס"ל דלגבי חמץ בפסח לא אמרינן סתם כלים אב"י דאל"כ הרי מרן פסק דנט"ל מותר גם בפסח ודבריו שבכאן לא אתי כפים שום תירוץ שכתב בב"י אליבא דהרא"ש כמו שיראה המעיין שם וע"כ שיטתו שבכאן כמ"ש התוס' ותמיה לי על מרן הב"י איך נתיישב לו שיטת הרא"ש אם נאמר דסתם כלים אב"י א"כ למה אסר גם בפסח דהא הרא"ש ס"ל דנט"ל מותר גם בפסח וכמו שהביאו בב"י לקמן יע"ש ושו"ר להח"י שכ"כ יע"ש אבל המג"א נראה מדבריו שמפרש דברי מרן משים דהמים מבטלין כח הציר והוי צונן ואף דפולט אינו אלא משהו ולכך קודם פסח שפיר מתבטל בס' ואינו חו"נ יע"ש ונלע"ד דהגם דיש להסתפק שמא שהה בו מעל"ע והוי ככבוש כיון דדבר זה אינו ברור דיש לומר דלא אמרינן כבוש בששת היתר וכמ"ש הד"מ ועוד שמא דסתם כלים אב"י אמרינן גם לענין חמץ ושמא בשעה שפינו ממנו החמץ לא שרו כו והוי נט"ל וכמ"ש המ"א לקמן לכך יש להתיר ופשיט ועי' במ"ש מהרימ"ט הביאו הפר"ח לתרץ תשובת הרא"ש ומה שהקשה עליו הפר"ח נלע"ד לתרץ דהנה כתב בהג"מ הביאו הב"י וז"ל בשר מלוח ישנה דשרינן בפסח אפילו נשאר חמץ משהו בעין על הבשר מ"מ הרי מעבירין אותי כשמדיחין אותו לבשל וכו' יע"ש ולכאורא דמה מהני הדחה דמ"מ קודם הדחה חיישינן שיתן טעם בי ופשט דבריו דאף בתוך הפסח מותר ע"י הדחה וצ"ל דס"ל דכיון שהיא יבש לא חיישי' שיתן טעם בו ולכך שרי בהדחה דבשעת הדחה לא חיישי' שיתן טעם בו דבשעה מועטת כזה ל"ח והגם שכ' ההגהה דאין לאוכלו כ"א הדיחו ג"פ קידם משים דחיישי' שבשעת ההדחה יתן טעם בו אינו אלא חומרא בעלמא ונוהגים כך מתורת חומרא בעלמא ולפ"ז א"ש דברי מהרימ"ט דגבי בשר יבש שרינן משום דאפי' נשאר חמץ משהו לא יתן טעם כיון דיבש הוא ומשים החמץ עצמו הרי מעבירין אותו כשמדיחין אותו ובשעה מועטת כזו ל"ח שיתן טעם בו משא"כ השרויים במים חיישינן שע"י השרייה יתרכך הבשר ויקבל טעם וחמץ בפסח במשהו ושי"ר לה' מטה יהודה ז"ל שתירץ כעין זה יע"ש

ש"ע יורה דעה סימן ס"ה

סעיף י"א שולח וכו' ואם נותנה לו בפני ישראל וכו' עיין בהטור שכתב וז"ל ואם אינו נותנו לגוי בפנ"י יכול ליתנה לו בין אם היא שלמה או חתוכה ואם נותנה לו בפנ"י לא יתננה לו כשהיא חתוכה וכו' והב"ח פירש דנותנה לו בסתם דאין בסתם משים גניבת דעת ולא חיישינן נמי לשמא יתננה לו בפנ"י אבל אם נותנה לו בפנ"י אסור אפי' מכרו או נתנו בסתם דיש לחוש בחתוכה שמא סבור ישראל וכו' יע"ש ועיין בהב"ח לקמן שכתב לדעת ר"ת דהא דחיישינן לשמא יתננה לו בפנ"י משים דגניבת דעת אסור ויסבור הישראל שכשרה היא דאל"כ גניבת דעת אסיר יע"ש וא"כ לכאורא קשה דכיון דהכא מיירי בנתנו לו בסתם דליכא איסור גניבת דעת א"כ הו"ל להתיר אפי' ליתנו בפנ"י דלא חיישינן שיקנה הישראל דמימר אמר דאיסור הוא והא דנתנו לו בסתם משום דליכא בסתם משום גניבת דעת ול"ק דלא כ"כ הב"ח אלא בחששא דשמא יתננו בפנ"י דלא חיישינן אי מותר לגנוב דעת משום דכיון דחששא רחוקה היא דמימר אמר דלגנוב דעתו אמר לכך לא חיישינן היכא שלא נתנו בפנ"י שמא יתננו בפנ"י ויקנה ממנו אבל היכא דנותנו בפנ"י בהא חיישינן דיקנה הישראל ממנו ולא אסיק אדעתיה דלהטעותו הוא אומר כן וכן מבואר בהב"ח לקמן עמ"ש הטור דאפי' להסוברים דבמתנה ליכא משים גניבת דעת מ"מ ליתנו בפנ"י אסור יע"ש והיינו מטעמא דכתיבנא ולדעת הטור צ"ל הא דהביא הגמ' מדאיקפד שמואל דגניבת דעת אפי' של גוי אסור דקים ליה להגמ' דהמעשה היה שלא בפנ"י וע"ש בהתוס' אבל מדברי התוס' בד"ה אביי נראה מר"ת דלא כהב"ח שכתב דאפי' יהא מותר לגנוב דעת הגוי מ"מ לא מסיק אדעתיה שלהטעותו אימר כן יהא דדייק מדאיקפד שמואל יודע היה שמואל שבצנעה נתן לו וכו' הרי מבואר בהדיא דלאו הא בהא תליא ודלא כמ"ש הב"ח לקמן ובדעת הרמב"ם נלע"ד כמ"ש הרשב"א בחידושיו ובת"ה דלא חיישינן להך חששא דשמא יתננו בפנ"י דליתא וליכא למיסר אלא במוכר לו בפנ"י ומפרש לו שהיא כשרה יע"ש וכ"כ המע"מ יע"ש ולכך לא אסר הרמב"ם אלא היכא שנותנו לו בפנ"י ומפרש לו שהיא כשרה וכמ"ש הה"מ אבל שלא בפנ"י אף במפרש לו שהיא כשרה מותר ואע"ג דאכתי איכא משום גניבת דעת י"ל דמיירי בענין דליכא גניבת דעת שלא אמר לו בפירוש שמנוקדת היא וע"ש בהלח"מ ז"ל ושו"ר שכ"כ מו"ה עה"ש ז"ל