שלמי תודה (שו"ע) תנה

הגירסא להפך מריש ירחא עד תמניא ביה אחוקם תמידא דלא לאתענאה ומתמניא ביה איתותב חגא דשבועייא דלא למיספד וגירסא זו נכונה וכו' יע"ש והקשה ה' הנז' דא"כ מאי פריך בספ"ב דתענית כמאן כר"י דאמר לפניו ולאחריו אסיר א"ה בכ"ט נמי מאי איריא משום דהוי יומא דאתוקם תמידא ת"ל דהוי יומא דבתר כ"ח והשתא מאי קושיא כיון דיומי דאתוקם תמידא אינו אסיר אלא בתענית וזמא דכ"ח אסור בדלא למיספד לכך הטילו ליום כ"ט בתר יומא דתמידא לפי שרצו להקל ביום הזה שלא יהא אסור אלא בתענית יע"ש ולפי"ה דדין של רב אסי כ"ע מודים בו כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מיתר וא"כ המקשה ק"ל שפיר ת"ל דהוי יומא דבתר כ"ח דאפי' אי שדינן ליה בתר כ"ח מ"מ אינו אסור אלא בתענית וכר"א ואפשר הא דלא תירצו שאר אמוראי כרב אסי משום דלא ס"ל האי דאמר וזה הואיל ומישל בין ב' ימים טובים עשהו כיו"ט עצמו אבל בעיקרא דמלתא דאמר כל שלאחריו בתענית אסיר בהספד מותר כ"ע מודים בו ועוד הקשה ה' הנז' לפי דבריהם מאי פריך אמר מר מתמניא ביה ועד סוף מועדא וכו' לימא מתשעא ביה ותמניא גופיה אסור דהו"ל יימא דאתוקם תמידא והשתא מאי קושיא הא משו"ה הוצרכו לומר מתמניא ביה כי היכי דליהוי אסיר אף בהספד יע"ש ולע"ד נראה הא דלא ניח"ל להגמרא למימר הכי משים דאכתי קשה לימא מתשעה ותמניא אסור משים יום שלפני תשטה ואף בהספד אסור משום דהוי מוטל בין ב' ימים טובים ועוד אפשר דיום שלפניו אסור אף בהספד ואע"ג שרש"י הכריח שם דלאו דוקא כל שלאחריו אלא ה"ה אף שלפניו בהספד מותר מ"מ להאי גירסא שכתבו התוס' ליכא הכרח כלל וכמ"ש השע"ה שם וא"כ אכתי לימא מתשעה ותמניא גופיה אסור משים דהוי יומא שלפני תשעה ואסור אף בהספד ולהכי הוצרך הגמ' לתרץ משום דאי אירע מלתא ובטליניה והשתא לא קשה כי קושיין וכמו שתירץ רש"י שם יע"ש והנה מדברי רש"י שם נראה דלא כהפר"ח שכתב בד"ה אכתי וז"ל ואי קשיא אכתי לימא תשעה ואפי' אם אירע מלתא דבטלי אכתי הוא אסור תמניא גופיה משים קמי יומא דחג שבועיא דהוי יום שלפניו יע"ש ולכאורא מאי קושיא הא אתא לאוסרו אף בהספד משום דיום שלפניו לא מיתסר אלא בתענית אבל בהספד מותר והנה בחידושי כתבתי דקושיית רש"י היא לשאר אמוראי דלא ס"ל כרב אסי אבל לפ"ד הפר"ח דכתב דהדין דין אמת וכ"ע מודים בו לא א"ש דברי רש"י ועיין להר"ן שם שהכריח מדברי רש"י במשנה כמו שכתבתי יע"ש

והנה בטעם התענית הזה אע"ג דקי"ל דבפורים וחנוכה לא בטלה מג"ת וא"כ לפניהם ואחריהם נמי אסור כתבו התוס' בספ"ב דתענית וכ"כ שם הר"ן משם הרמב"ן די"ג היה יום ניקנור ובטל משבטלה מג"ת מעתה אין לאוסרו משים יום שלפני פורים שכיון שעיקר קדושת היום בטלה אין ראוי שתשאר לו קדושה מפני שהיא יום שלפני פורים יע"ש שהביאו ראיה לדבריהם והר"ן שם הקשה עליהם מהירושלמי דפריך על יום ניקנור לית הוא עצמו אסור מפני שהוא יום שלפני י"ד ואמרו להודיעך שהוא אסור בהספד אלמא בגזירת מרדכי ואסתר נאסרו ימים שלפניהם ודברי הר"ן אינה מובנים ומהר"ן שפירא שם פירש כוונתו וז"ל והא פשיטא דלא נאסרו במג"ת ימים שלפניהם ולאחריהם עד שנתקנו כל הימים טובים הכתובים בו ואח"כ אמר דכוליה אסורים לפניהם ולאחריהם א"כ הא דפשט בירושלמי לית הוא עצמו אסיר צריכין לומר ובגזירת מרדכי נאסר יע"ש ולע"ד נראה לתרץ ע"פ מ"ש התוס' בר"ה דף י"ט בד"ה הא וז"ל וי"ל דמ"מ רבי שסידר המשנה לא הו"ל למיתני מריש ירחא דניסן כיון דבימיו היה שלא לצורך עכ"ד א"כ השתא י"ל דבגזירת מרדכי ואסתר לא נאסרו ימים שלפניהם עד שגזרו אותן במג"ת והירושלמי הכי פריך דהשתא מיהא דקאמר רבי דהנהו הכתובים במג"ת. שלפניהם ולאחריהם נמי אסורים א"כ יום ניקנור שנאו רבי שלא לצורך דתיפק"ל דהי"ל יום שלפני י"ד ובהכי ניח"ל מה שהקשה מהר"ש שם מאי פריך בירושלמי לית הוא עצמו אסיר משום יום שלפני י"ד נימא הוא עצמו אסיר אלא שחידש לנו לאסור יום שלפני ניקנור שהוא היה קודם יום טירייאנוס כמ"ש הר"ן שם יע"ש ולפמ"ש התוס' ניחא דקושיית הירושלמי היא דאכתי רבי כיון דתנא יום טורייאנוס אם כן יום ניקנור שנאו שלא לצורך דאי לאסור יום שלפניו טורייאנוס הוא ומתרץ דאתא לאוסרו אף בהספד דאי משים יום שלפני י"ד אינו אסור אלא בתענית אבל בהספד מותר וכרב אסי דאמר בספ"ב דתענית כל שלאחריו בתענית אסו' בהספד מותר אבל אכתי קשה מאי תירץ בירושלמי דאתא לאוסרו בהספד הא אכתי יום שהוא מוטל בין ב' ימים טובים ואסור אף בהספד וכרגע בא לידי ספר ישועות יעקב וראיתי שבסימן זה הקשה על הירושלמי כי קושיין וכתב דלית ליה כר"א בהא מלתא ואפ' לע"ד לפרש כונת הירושלמי משים דאי בטליה ליום טורייאנוס אם כן יום ניקנור אינו אסו' אלא משום יום שלפני י"ד וא"כ אינו אסור אלא בתענית ולכך אצטריך למיתני יום ניקנור שיהיה אסיר אף בהספד

ועוד הקשה הר"ן לשיטת הרמב"ן וז"ל ועוד אם איתא דלא נאסרו בגמ' דילן דאמרינן במאי דתניא במג"ת יום י"ד ויום ט"ו בו יומי פוריא אינון דלא למיספד בהון ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור את של זה בזה כלומר לאסור בני ט"ו בי"ד ובני י"ד בט"ו ואלו ליאסר כל חד ביומיה לא אצטריך למג"ת דאם איתא דלא נאסרו ימים שלפניהם בגזירת מרדכי ואסתר היה להם גם כן לומר משום יום שלפניהם יע"ש וראיתי לה' לשון למודים בסי' זה שהקשה כקושיית הר"ן וכתב וז"ל גם ליכא למימר דהכריחו לזה דאל"כ יום ניקנור שכתוב במג"ת ל"ל תיפק"ל דהו"ל יום שלפני י"ד דדילמא אצטריך לאסו' יום שלפניו יע"ש והנה מה שדחה להאי הכרח אכתי עדיין יש להקשות דיום שלפניו יום טורייאנוס הוא וא"ש הכרח רבא אבל מ"מ הכרח זה ליתא כמו שתירץ הירושלמי דאתא לאוסרו אף בהספד וכמו שכתבנו לעיל ועוד כתב הרב הנז"ל ואפשר לומר דמה שהוכרח רבא למימר הכי משו' דלת"ק בדלא למיספד לאחריו שרי וקי"ל כוותיה א"כ יום ט"ו הכתוב במג"ת ל"ל אלא ודאי לאסור וכו' ולע"ד לא הבנתי דבריו נימא הא דתני ט"ו לאסו' יום שלפניו דהיינו י"ד וע"ש היטב ועיין להמ"ק ז"ל שהקשה כי קושיין ולע"ד נראה לתרץ ע"פ דרך הרב הנז' באופן אחר דאכתי יום י"ד ל"ל למיתני דאי לאסור יום שלפניו יום נקנור הוא ואי לאסו' יום שלאחריו הא אכתי קי"ל כת"ק דלאחריו מותר אלא ע"כ דאתא לאסור את של זה בזה כנלע"ד דעת הדיוט לתרץ דברי התוס' והרמב"ן בס"ד ודו"ק

א"ה אלו השתי לשונות נשמטו ממקומן סימן ל"ב

סעיף ז' הלכה וכו' כותבין על הקלף במקום בשר ואם שינה פסול וכתב מרן בב"י שב"ה הסכמת