שלמי תודה (שו"ע) תנד

לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה דאי אמרינן דאורייתא עכ"ל אית להם יתורא למידרש הכי והנה ראיתי להתיו"ט בריש מ"ק דכתב דלמאן שסובר דחוה"מ דאורייתא עכ"ל דתרתי שמעינן מינה דהא וביום השביעי עצרת אצטריך לכדדרשינן דשביעי רשות ולא חובה נראה דאם אמרינן אסמכתא בעלמא לק"מ והנה התוס' במנחות דף ס"ו כתבו כדברי התיו"ט ועכ"ל דהתוס' התם אזלי בשיטת רשב"ם דס"ל דהוי מדאורייתא דאל"כ לק"מ וכמו שהוכחתי מדברי התיו"ט וכ"נ מדברי הה"מ ועיין לה' אהלי יצחק בחגיגה שנעלם ממנו הרא"ש והקשה כקושייתנו לעיל ולק"מ כמ"ש לעיל והריטב"א בריש מ"ק דחה כל הוכחות התוס' ומסיק דהוי מדאורייתא והוסיף להוכיח דלא כהתוס' מדהוצרך תלמודא למידק מאמוראי דמלאכה בחוש"מ אסור והלא פשוט הוא יע"ש ונלע"ד ליישב לשיטת התוס' דאפשר דמדקי"ל בעלמא דחש"מ אסור איכא למימר דה"ט דאסור משום גזירה בעלמא אטו יו"ט או משים כבוד אבל השתא דהקשה רבי יוחנן ואלא בחש"מ חש"מ מי שרי ומאי קושיא דהא מדאורייתא שרי אלא עכ"ל דאית להו סמך מה"ת וע"ז מקשה מנה"מ היכן מצינו שיש במקרא סמך לאסור מלאכה בחש"מ והביא הברייתות שהביאו סמך לאסור מלאכה בחש"מ ולעולם אינו אסור אלא מדרבנן ועיין במו"ה מש"כ זיע"א בחגיגה ואפשר לומר דהריטב"א ס"ל כדעת הט"ז

המג"א לאחר שהביא דמרן הוא מן הסוברים דס"ל דהוי מדרבנן כתב ומ"מ עונשו גדול כדאמרי' במכות כל המחלל את המועדות כאלו עע"ז ופירש"י דאיירי בחה"מ ועיין מה שהק' עליו המח"ב ותמיה לי דהקשה מסברא דנפשיה ולא הקשה עליו מדברי התוס' דכתבו לשיטתם דס"ל דהוי מדרבנן דההיא דפסחים איירי ביו"ט

כתבו חכמי המוסר שצריך לנהוג קדושה גדולה בחוה"מ כמו ביו"ט ולהתפלל בשמחה ובשירים וכ"ש בחוה"מ של סכות אשר בהם היתה שמחת בית השואבה בזמן הבית וכשיבא לביתו יאמר בשמחה וקיל רמה מועדים לשמחה וכן כשיפקדו איש את רעהו יאמר כן והנוהגים לברך איש את רעהו בחוה"מ כמו בחול ה"ז בכלל המבזה את המועדות ונכון ויאה להדליק נרות בחוה"מ כמו ביו"ט וצריך לכבדו במאכל ומשתה ובכסות נקייה ואז תבא עליו ברכת טוב

סימן תקפ"ב

א' סעיף א' בעשרת ימ"ת וכו' ואם טעה או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש חוזר לראש זו היא סברת הרמב"ם והרי"ף והרא"ש כמ"ש בב"י והרא"ש הכריח דבדיעבד פליגי מדאמר ר"א יצא מכלל דלרב אפי' בדיעבד לא יצא יע"ש ולעד"נ דלהרא"ש לא פליגי אלא בדיעבד אבל לכתחלה כ"ע מודו דצריך לומר המלך הקדוש המלך המשפט מדכתב שם אהא דאמר רב יוסף האל הקדוש מלך אוהב צדקה וז"ל פירוש אם אמר כך בדיעבד יצא יע"ש ועיין להב"ח ז"ל וי"ל בדוחק

ב' אם אמר מלך המשפט כתב הראב"ד דצריך לחזור אבל מדברי רש"י נראה דאין צריך לחזור וכמ"ש הפר"ח ז"ל וכן ראיתי לראב"ן בסי' קמ"ה שפירש כפירש"י והמח"ב כתב דספק ברכות להקל ואין צריך לחזור

ג' אם אמר בשאר ימות השנה המלך המשפט כתב הב"ח דלכתחלה צריך לומר המלך אוהב צדקה ומשפט ואם אמר המלך המשפט אין מחזירין אותו וכ"כ הפר"ח וכן מסיק ה' מטה יהודה וכן הסכים המח"ב והגאונים האלו לא זכרו להב"ח

כתב הטור בסי' זה אם אמר ביימ"ת מלך אוהב וכו' לא יצא עיין לה' שיירי כנה"ג שהצ"ע דברי הטור אהדדי בסי' קי"ח ולע"ד נראה דרבינו יחיאל לאו לענין דינא קאמר אלא תמיהא בעלמא קמתמה אסוגיין דעלמא וכמו בקושייתו הא' וכמו שנראה מדבריו שם וכ"נ מדברי הפור בסי' קי"ט יע"ש וכן ראיתי לה' מטה יהודה שכ"כ שש אנכי וכן הסכים לענין דינא וכן אסיק הפר"ח וכן מסיק להלכה הבר"י יע"ש

כתב הלבוש ומה שאומרים פסיק ושמרו בשאר שבתות השנה כבר נתבאר לעיל בסי' רס"ז והקשה עליו ה' אליה רבא דהא שבת נמי זכר ליציאת מצרים יע"ש ואפשר לומר משום דבפסיק ושמרו אדרבה מבואר להורות על הבריאה השבת בא כמ"ש כי ששת, ימים וכו': סימן תרי"א

סעיף א' יום הכפורים וכו' ואין חיוב כרת אלא וכו' כתב הר"ן דשאר ענויים הויין דאורייתא מדקתני בברייתא התינוקות מותרין בכולן ומוכח בגמ' דמותר לגדולים לרוחצן ולסוכן ואי דאורייתא היכי שרינן והא כתיב לא תאכלים להזהיר גדילים על הקטנים אבל אי מדרבנן שפיר דכל שהוא לצרכי של תינוק ספינן ליה איסור דרבנן יע"ש והנה האי סברא כתבה הרשב"א בחידושיו ליבמות דף קי"ד והביא ראיה מפרק תולין דפריך הגמ' וליתן ליה לתינוק ישראל ומשני דאתי למיסרך ומאי פריך הא כיון דלגדול אסור מדרבנן אף לתינוק אסור לומר לו אלא ע"כ במידי דרבנן מיתר לו לספות בידים יעש"ב אבל הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מ"א פסק דאף באיסור של דבריהם אסור ליתן לו בידים ולפ"ד נ"ל ליישב ההיא דפרק תולין דשאני ההיא דאפי' איסור מדרבנן ליכא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אלא משום שאינם בני תורה כמ"ש התוס' שם בד"ה רב עמרם ולכך הקילו ליתן לתינוק וכן ראיתי להריטב"א ביבמות שכ"כ וע"ש וראיתי לה' קול אליהו בח"א סי' ל"ו שהקשה על הרשב"א מדתניא התם לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח ומוקי לה התם בכרמלית דרבנן אלמא אף באיסור דרבנן אסור למיספיה ליה לתינוק בידים יע"ש ול"ק דכל שהיא שלא לצורך התינוק אסור אף באיסור דרבנן אבל צריכין אנו לתירוצי גבי ההיא דקתני התם מצא בידו פירות אין זקוק לו ומוקי לה התם בתרומה דרבנן ודוקא מצא אבל ליתן לו אסור ולפ"ד ה' א"ש

סימן תרפ"ו

סעיף א' בחנוכה ופורים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם הנה הפר"ח כתב דקי"ל כר"י דבדלא למיספד לפניו אסור לאחריו מותר כר"מ ומיהו לא אסור אלא בתענית אבל בהספד מותר מדאמרינן התם רב אסי אמר כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר ואע"ג דאיכא שינויא אחרינא התם ולא צריכינן לשינויא דרב אסי מ"מ הדין דין אמת עכ"ד יע"ש וכ"כ הר"ן שם יע"ש ועפ"ז ניח"ל מה שהקשה ה' רצוף אהבה הביאו השע"ה בה' מגילה עמ"ש התוס' במנחות דף נ"ו ד"ה מריש ירחא שכתבו וז"ל ובסוף סדר תעניות כתוב