שלמי תודה (שו"ע) תנג

מחלוקת ולדידיה אתיא מתניתין כפשטה דגם בשאינם מקושרים איכא רבותא דמתניתין מ"מ הדין דין אמת דגוזלות מנתחי אהדדי וטפי אית לן למתלי בהכי מלומר שהשלשה שהיו מקושרים לקחום והניחו שם אחרים מקושרים יע"ש ולכאורא קשה דהא היא כתב לקמן דמתניתין בכל גוונא מיירי בין מצאן מותרין בין מצאן מקושרין וא"כ אכתי י"ל דלמ"ד בשני כיסין מחלוקת במצאן מותרין תלינן דאחרים הם וצ"ל דלאו דוקא כתב הפר"ח דה"ה במצאן מותרין דטפי תלינן דאותן עצמן שזימנם הם שמצאן מלומר דאחרים הם כיון שמנתחי אהדדי

והנה בט"ז העתיק כל הסוגיא והקשה דלמה הוצרך ר"א לפרש דההיא דכיסין דמיירי ג"כ במקושרין לישני דוקא בכיס א' פליגי ובב' כיסין שאינם מקושרין מודו רבנן לרבי ובב' כיסין מקושרין מודה רבי לרבנן יע"ש ודבריו תמוהים דאיך אפשר לומר כן דאם בכיס א' ס"ל לרבי דמנה מינח ומנה מוטל כ"ש בב' כיסין מקושרין ואדרבה לפי האוקמתא דרב אשי בכיס א' כ"ע ל"פ דהכל חולין ולא פליגי אלא בב' כיסין מקושרין ומשים דמימכל קטרייהו וכמ"ש בש"מ שם וע"ש למהרש"א וצ"ע ושי"ר במפרשים שהגיהו בדבריו

סעיף י"ד זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים בגמרא לימא מסייע ליה לר"ח דאמר רוב וקריב הלך אחר הרוב וכו' רבא אמר בב' קינין זו למעלה מזו עסקינן ול"מ זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה ומצא בתחתונה ולא מצא בעליונה דאסירן דאמרינן הנך אזלו לעלמא והנך אישתרבובי אשתרביב ונחית אלא אפי' זימן בעליונה ולא זימן בתחתונה ובא ומצא בעליונה ולא מצא בתחתונה הנך נמי אסירי דאמרינן הנך אזלי לעלמא והני סרוכי סרוך וסליקו יע"ש והפוסקים לא הזכירו דבר זה כלל וכתב מרן בב"י שטעמם משים דהא דאמרי אביי ורבא לרי לקושטא דמלתא אמרי הכי אלא לדחות דלא לסייע לר"ח וכיון דקי"ל דהלכה כר"ח תו לא צריכין לאוקמי מתניתין בשני קינין והלכך איכא למימר דאפי' זימן בתחתונה ולא בעליונה שרו דכיון דאותן שזימן מצאן במזומן לא חיישינן להו כלל יע"ש והנה מ"ש מצאן במקומן ל"ד דהא אף לדברי רבא אם מצאן במקומן ל"ח דדוקא לפני הקן הוא דאסורין אלא ר"ל לפני הקן וכמ"ש מהרש"ל ביש"ש אבל אכתי קשה דתיפק"ל דחיישינן לרובא דעלמא וכבר תמהו עליו מהרש"ל והב"ח והט"ז וצ"ל דמרן ב"י מיירי בגוונא דליכא למיחש לרובא דעלמא כגון דליכא בתוך ן' אמה אלא ב' קינין ובמדדין בזה ס"ל להפוסקים דלקושטא דמלתא ל"ח כלל אפי' לאשתרבובי אשתרבוב כיון שמצאן לפני הקן שזימן ולא בקן אחר אמרינן שמתוך קינן יצאו ומותרין אבל הרשב"א ורבינו ירוחם העתיקו דברי רבא וכתב הפר"ת דנ"ל עיקר כדברי הרשב"א ור"י והביא ראיה דהא רבא לא אצטריך לדחויי אלא דמיירי בזימן בתחתונה ולא זימן בעליונה אלא ע"כ אינו אלא משום דהכי קי"ל לרבא מסברא דנפשיה וכיון דכן אף למסקנא דקי"ל כר"ח נקטינן כאוקמתת רבא ונ"מ למ"ש יע"ש ולכאורא יש לדחות לפמ"ש רש"י שם דרבא ס"ל דזה לא תצטריך למתניתין לאשמעינן אלא דאתא לאשמעינן דגם בזימן בעליונה ולא זימן בתחתונה דאסורין א"כ ליכא ראיה וי"ל דלפי המסקנא לא קי"ל כרבא דאמרינן סרוכי סריך וסליקו אלא דא"כ קשה על מרן הב"י דכתב דלפי המסקנא לא קי"ל כלל כרבא דאפי' זימן בתחתונה ולא בעליונה שרו והלא הא מלתא פשיט"ל לרבא בלא מתניתין אלא דמתניתין אתא לאשמעינן אף היכא דזימן בעליונה לא זימן בתחתונה וכו' וכמ"ש ואפשר ליישב דדעת מרן הא דהוצרך רבא לאוקימי הכי משים דמשמע ליה דמתניתין מיירי אף דאיכא קינין אחרים בתוך ן' ובזה ודאי כיון דאיכא רובא ואיכא קן עליון שלא זימן בזה אסיר אלא דאתא לאשמעינן אף היכא שזימן בעליונה וכו' אבל מר בב"י קאי היכא דליכא קינין אחרים וכמ"ש בזה י"ל דלפי האמת לא אמרינן אשתרבובי אשתרבוב ועיין לה' א"ר אבל ברש"י אין אנו מוכרחין לומר כן דאפשר דס"ל לרש"י דלרבא מיפשט פשיט"ל אפי' היכא דליכא קינין אחרים בתוך ן' אמה דאסור כיון דכולן נעקרו ממקומן ולא מצא בקן שלא זימן ובתוך הקן שזימן לא מצא אלא לפני הקן דאסור אבל במרן י"ל כמ"ש אבל הריטב"א בש"מ כתב כהפר"ח וע"ע להמאור ודו"ק

סימן תצ"ח

סעיף ה' עגל שנולד וכו' ואם היו שבת ויו"ט וכו' נולדה בזה מותרת בזה כ"ה דעת הרא"ש אבל רבינו אפרים הביאו הטור כתב דאם נולד בשבת אסיר ביו"ט שלאחריו משום הכנה יע"ש והקשו בישיבה דא"כ אמאי ל"ג בנולדה ביו"ט דעלמא אטו אם נולדה בשבת דאסורה ביו"ט שלאחריו משום הכנה וכמו שגזרו גבי ביצה וכמ"ש בביצה דף ב' ולפענ"ד תירצתי דאיסור הכנה זו אינה אלא מדרבנן וכמ"ש הב"ח ולכך לא גזרו דהוי גזירה לגזירה ועוד י"ל דלא גזרינן אלא יו"ט אטו יו"ט דקרוב למטעי וכמו גבי ביצה דגזרינן בנולדה ביו"ט דעלמא אטו נולדה ביו"ט לאחר השבת ועיין במהרש"א שם בדף ד' בתוס' בד"ה אלא ושו"ר להט"ז והמ"א בסימן תקי"ג שתירצו לקושיית מרן הב"י על ר"י שם כמ"ש אבל לפ"ז יש להבין דברי הרא"ש גבי עגל שכתב ולא שייך כאן טעמא דהכנה דדוקא לידת ביצה חשיב הכנה יכו' יע"ש ופשט דבריו משמע דאיירי ביו"ט דעלמא וכן הבין מרן ב"י כמו שיראה המעיין וא"כ מאי ק"ל הלא בלא"ה לא שייך הך גזירה שם ולכאורא י"ל דהרא"ש ס"ל דגזרינן גם בזה וס"ל דהכנה זו מדאורייתא וכמו שכן היא דעת הט"ז בסי' תקי"ג ורש"ל ביש"ש סי' י"ז יע"ש ולפ"ז אזדו הנך התירוצים שתירצו הט"ז והמ"א על ר"י דדוחק הוא שיחלוק על אביו הרא"ש וצ"ל לפי שיטתם דהרא"ש ה"ק ולא שייך הכא טעמא דהכנה שיאסר ביו"ט שלאחר השבת דמסתמיות הגמרא משמע דמותר ולזה הוצרך לומר משום דלא שייך טעמא דהכנה ולפ"ז א"ש דברי הטור שכתב וא"א הרא"ש מתיר משום דס"ל להטור דע"כ כוונת הרא"ש על יו"ט שלאחר השבת דאל"כ לא שייך למיגזר כאן משום דאיסור הכנה זו מדרבנן היא ועוד דיו"ט בשבת לא מיחלף וע"כ מיירי הרא"ש ביו"ט שלאחר השבת ואין אנו צריכין למ"ש מרן בב"י אבל מרן לשיטתיה בסי' תקי"ג לכך הוצרך לומר דמכלל דבריו נשמע

סימן תק"ל

סעיף א' חיה"מ אסור בקצת מלאכות וכו' הנה במלאכת חוה"מ איכא פלוגתא דרבוותא אי אסור מדרבנן או מדאורייתא והנה התוס' בחגיגה דף י"ח ס"ל דהוי מדרבנן והרא"ש בריש מ"ק ס"ל ג"כ דהוי מדרבנן והוסיף להוכיח דע"כ מדרבנן הוא למ"ד דהביא מק"ו וכי ק"ו למיעקר קרא הוא דקראי מוכחי דאין דין ראשון ושביעי וחוה"מ שיין אלא לענין הקרבה אבל לענין מלאכה לא הוקשו יעש"ב והנה הא דק"ל למ"ד מק"ו ולא הוק"ל למ"ד מקרא משום דאיכא למימר דשבקיה