שלמי תודה (שו"ע) תמט

ובזה אפ' ליישב דברי הרמב"ם אהדדי עוד הקשה מו"ה ז"ל מהא דאיתא בגמ' גלגל ביצה חייב חטאת יעי' שם ושמעתי משיגים עליו דהא ביו"ד סימן קי"ג קרי לה לענין בשולי גוים אינה נאכלת כמות שהיא חיה כיון שאכילתה ע"י הדחק יע"ש ואפשר לע"ד לומר דעדיין קשה דלא גריעה ביצה ממאכל בן דרוסאי דפטור להרדב"ז דיליף לה ממב"ד וא"כ איך קאמר בגמ' דגלגל ביצה חייב כנ"ל ליישב קושיית מו"ה ול"ק מיו"ד וצ"ע

סעיף ד' תבשיל יכו' יש בי משים בשיל אם נצטנן כ' מרן בב"י ומשמע לי דכל שהיס"ב מקרי רותח וכתב עוד משם רי"ו שאם לא נצטנן אפי' שינה קצת מרתיחתו מיתר להחזיר יע"ש ובודאי דדברי מרן הם מוסכמים עם מ"ש רי"ו ורי"ו נמי ס"ל דבעינן שהיס"ב אלא שח שחדש רי"ו דאפילו שינה קצת מרתיחתו ולא החזירו תכף מ"מ מיתר להחזיר וכ"כ הרב מנחת כהן אבל מדברי המג"א לעיל בסימן רנ"ג בס"ק י"ט נראה דס"ל בדעת רי"ו דכ"ז שלא נצטנן לגמרי אע"ג שאין היס"ב מיתר להחזירו וכן צריך לפרש דברי המ"א כאן בסעיף זה וזהו שרמז למ"ש בהגהה בסט"ו והרב מחצית השקל פירש בדברי המ"א כאן כמ"ש המ"כ עי' שם וליתא וכמ"ש

סימן שי"ט

סעיף ג' בהגהה ושני וכו' אבל כל שהוא מין אחד וכו' כ"כ בתה"ד הובא בב"י עי' שם והט"ז האריך לדחות דברי התה"ד יע"ש ואין ראיותיו מכריעות וכמ"ש האחרונים ומדברי הגהמ"י בפרק כ"א שכתב ורא"מ כתב הילכך יזהר בב' מיני פירות שנתערבו וכו' מבואר דבמין אחד ליכא ברירה

סימן תצ"ז

סעיף א' אין צדין דגים מן הביברים וכו' בריש אין צדין כתב רש"י דאפילו למ"ד נפש בהמה במשמע ה"מ דמזנותן עליך אבל דגים אפשר להם בלא מזונות שהם אוכלים שרשי עשבים וקרקע וגדול אוכל את הקטן יע"ש הנה מבואר מדבריו דאי הדגים הוו מזונותן עליך אע"פ שאינן יכולין לצוד יכולים ליתן לפניהם מזונות ואם אין מזונןתן עליך אע"פ שאינן מוקצין אין יכולים ליתן לפניהם מזונות וכמי שמוכח שם מדברי רש"י גבי חיה יע"ש והתוס' שם הקשו עליו מברייתא דקתני התם ביברין של חיה ושל עופות אין צדין מהן ואין ניתנין לפניהם מזונות יהא חיה ועיף מזונותן עליך ואמאי אין נותנין לפניהם מזונות יע"ש ואפשר לומר בדעת רש"י דס"ל דתנאי היא דמתניתין רע"ק היא דאמר אפי' נפש בהמה במשמע ובריית' ר"י הגלילי היא דאמר לכם ולא לכלבים וכדאיתא שם בדף כ"א ולמ"ד דאפי' נפש בהמה אף היכא דמחוסר צידה ואסיר לצדו היכא דהוי מזונותן עליך מיתר ליתן לפניהם מזונות ודגים שאני דאין מזונותן עליך וכן ראיתי שכ"כ מו"ה מש"כ יע"ש ובהכי איתנח לן דברי רש"י בספר הפרדס בהלכות יו"ט וז"ל ואין צדין דגים מן הביברין המחוסרין צידה שאומרים הבא מצודה ונצידנו וכן חיה ועוף אין צרין אם מחוסרין צידה ואם אינן מחוסרין צידה מותר לצוד מהם עכ"ל הרי מבואר מדבריו דב"ה ועוף אף היכא שהם מחוסרין צידה ואסיר לצידן מותר ליתן לפניהם מזונות ולכאורא קשה דהא בברייתא קתני אין צדין ואין ניתנין לפניהם מזונות ובודאי לפירש"י בשבת דטעמא דאין נותנין לפניהם מזונות משים מוקצה לא אתוון דבריו שבכאן דאם כן אמאי נותנין אף היכא שאין צדין אלא ע"כ דרש"י שם אזיל בשיטתו בביצה דטעמ' דדגים משים דאין מזונותן עליך אבל חיה ועוף מזונותן עליך והברייתא כריה"ג ורש"י פסק כרע"ק וכמו שכן דעת הפוסקים ולכך פסק אף היכא שאין צדין מותר ליתן לפניהם מזונות ודגים שאני שאין מזונותן עליך כנ"ל ברור בדעת רש"י ומ"ש הפר"ח בשיטת רש"י דס"ל דבתירוץ הגמ' דתירץ הא בביבר גדול הא בביבר קטן איתרצה נמי לגבי מזונות דבביבר גדול מסתמא מצויין שם מזונו' יע"ש מלבד שדבריו דחוקים אלא גם דבריו אלה לא יכונו בדברי רש"י בספרו הנז' והגם שיש לדחוק מ"מ נ"ל עיקר כמ"ש ואפשר שזו היא דעת ה' ב"ח בדעת רש"י ולפ"ז שפיר מייתי ראיה מהטור מדתלה נתינת המזונות בצידה מוכח דס"ל כדעת התוס' דלדעת רש"י למ"ד נפש בהמה במשמע חיה ועוף דהוי מזונותן עליך לעולם אף היכא שמחוסרין צידה נותנין לפניהם מזונות וכמ"ש בספרו הנז' ול"ק מה שהקשה עליו הפר"ח יע"ש וראיתי להרשב"א בחידושיו לשבת דף ק"ו שכתב דשאינן ניצודין ואינן ברשותנו אסור לפי שאין מזונותן עלינו ומה שהוא ביבר קטן הרי הוא כנצוד וברשותנו הוא לפיכך מותר ליתן לפניהם מזונו' שאף הן מזונותן עליך יע"ש ואפשר שזו היא דעת הטור ואפשר לענ"ד דמרן ב"י וראי אזיל ומודה דלהטור דתלה דין דאיסור והיתר דמזונות גבי חיה ועוף באיסור צידה ודאי דס"ל כדעת התוס' אלא הב"י בא להוכיח מהטור דס"ל דגבי דגים אין היתר למזונות כלל אף היכא שאין מחוסרין צידה משים דלא הוי מזונותן עליך מדלא כתב הטור היתר מזונות גבי דגים היכא שסכר אמת המים ש"מ דס"ל דדגים אין מזוניתן עליך מיקרו והגם שאם אנו מפרשין כפירוש התוס' אינו מוכרח לומר דדגי' אין מזונותן עליך אלא י"ל הטעם משום איסור צידה ונ"מ היכא שסכר אמת המים מותר מ"מ י"ל דהטור סבירא ליה מסברתי דדגים אין מזונותן עליך ומטעם שכ' רש"י דאוכלין הקרקע וגדול אוכל את הקטן וחבירי וידי"ן החו"ש כמה"ר רבי מרדכי מאזיג' נר"ו הקשה אלי לפמ"ש בדעת רש"י מהתוספתא בריש אין צדין דקתני ביברין של חיה ועופות ושל דגים אין צדין מהן ביו"ט ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין מעי"ט ונותנין לפניהם מזונות הרי מבוא' דמזונות תלויים באיסור צידה ובשלמא לפמ"ש ה' פר"ח א"ש אבל לפמ"ש קשה ולענ"ד דגם להפר"ח צריך לדחוק ולומר דהא דקתני סיפא ונותנין לפניהם מזונות לא קאי אדגים דלרש"י הדגים אין מזונותן עליך הוו ולעולם אסור ליתן לפניהם מזונות ולענ"ד אפ' לפרש דהתוספתא ה"ק אבל צדין מהן מעי"ט ונותנין לפניהם מזונות ג"כ מעי"ט וקאי אמעי"ט דצידה ולהכי לא קתני ביו"ט כמו גבי רישא משים דהכא כולה מיירי מעי"ט ובזה א"ש דקאי נמי אדגים וכן ברישא קתני ואין נותנין לפניהם מזונות סתם וקאי אבי"ט דקתני גבי צידה ולא הוצרך לחזור ולהזכיר יו"ט ה"נ י"ל בסיפא דקאי אמעי"ט דקתני ברישא ולא הוצרך לחזור ולהזכיר מעי"ט והתנא אתא לאשמעינן דהכל צריך מעי"ט הצידה וגם המזונות דאף היכא שצדין מעי"ט צריך המזונות ג"כ ליתן להם מעי"ט ועי' לה' חסדי דוד על התוספתא כנלע"ד לפרש התוס' ליישב דברי רש"י בספר הפרדס ומה שהקשה הפר"ח מההיא דהסוכר אמת המים ולמחר מצא בה דגים מותרים דאמאי כיון דאין מזונותן עליך הו"ל למסרינהו דומיא דיוני שובך דאע"ג שבאין לכלובן לערב מ"מ כיון דאין מזונותן עליך חייב הצד מהם וכדאיתא שם יע"ש לענ"ד ל"ק דשאני גבי יוני