שלמי תודה (שו"ע) תמז

אף היא אינה מקפדת ושלפה ומחוויה יע"ש ובהכי אתו שפיר דברי הרמב"ם על נכון דבשל זהב אסיר משים דילמא שלפה ומחוויה אבל של כסף מותר כיון שאינו ניכר לא שלפה כדי להראות מימיה כיון שיכולה להעלימן ושו"ר להר"ן שמפרש באופן אחר דבשל זהב כיון שניכר שיילי חברותיה מינה ואתיא לאחוויי אבל של כסף אינו ניכר ולא שיילי חברותיה מינה יע"ש ואפשר שזו היא דעת הרמב"ם ודלא כהלח"מ יע"ש

סעיף ט"ז יוצאת וכו' ובפלפל ובגרגיר מלח וכו' ובלבד שלא תתנם לכתחלה וכו' ובספר התרומה ובסמ"ג כתבו ומותר לאיש שריחו רע לצאת בפלפל ארוך שבפיו וצ"ע אם צריך ליתנו מע"ש כמו גלגל מלח יע"ש ועיין בב"י שכתב דהספק היא אם הא דקתני מתניתין ובלבד שלא תתנם לכתחלה קאי נמי אפלפל או דלא קאי אלא אגלגל ולא אפלפל והטעם משום דריח רע מוכיח עליו ולא שייך ביה ערמה וכמ"ש ה' בגדי ישע בביאורו למרדכי ורש"ל בביאורי סמ"ג יע"ש וה' א"ר כתב דלמד מספר צ"ל דהספק היא אי פירוש פלפל דמתניתין גם על זה שיש בו ריח רע אבל ודאי קאי מתניתין גם אפלפל יע"ש ובזה נתיישב מה שקשה בדברי הסמ"ג והתרומה דכתבו בתחלה דהא דקתני מתניתין ובלבד שלא תחנם לכתחלה ובברייתא דקתני ואם נפל לא תחזיר לא קאי אנא אגלגל ומלח שבפיה יע"ש הרי מבואר דס"ל דקאי מתניתין גם על פלפל ושוב כתבו דצ"ע אם צריך ליתנו מע"ש ועיין למהר"א שטיין ז"ל בביאורו לסמ"ג מ"ש בזה ולפי האמור הנה הווא נכון דודאי קאי מתניתין גם על פלפל אלא דהספק הוא אי קאי גם ע"ז שיש בו ריח רע

שם ואם נפל לא תחזיר כתבו התוס' בעירובין דוקא כשנפל על גבי קרקע אבל ע"ג כלי שרי כמי ברטיה וכמ"ש בסי' שכ"ח ודברים הללו נשמטו מהאחרונים עכ"ל התי"ש וה' א"ר כתב דצ"ע א"כ איך דייקו סה"ת והסמ"ג דאם נפל לא תחזיר לא קאי אמוך שבנדתה שהרי צריכה להסירו אם תצטרך לנקביה הא אפשר שלא תניח ע"ג קרקע יע"ש ולק"מ דהא דשרינן ע"ג כלי דוקא דנפל דיעבד ולא לכתחלה ושפיר הוכיחו הסמ"ג והתרומה דמותר ליתנו לכתחלה דבתחלה ליכא לחלק בין קרקע לכלי וכמ"ש המ"א לקמן בסי' שכ"ח ס"ק כ"ז בשם ש"ל יע"ש

סימן ש"ח

סעיף מ' כל בהמה וכו' מדדין אותן בחצר וכו' והר"ן הובא בב"י חילק בין גדולים לקטנים דבקטנים שהם קשין להנהיגם גזרינן אבל לא בגדולים יע"ש וכ"כ המאור בר"פ נוטל והמאירי יע"ש אבל מרן בב"י כתב דמהרמב"ם והטור דסתמי דבריהם משמע דאין לחלק יע"ש ולכאורא יש להוכיח מהתוס' שם דלא כהר"ן דכתבו בד"ה אין עוקרין וז"ל לספרים דגרסי ר"ה פליגא הך ברייתא אקמייתא בתרתי וכו' יע"ש ואי כהר"ן מאי ק"ל נימא הא דקתני דמדדין אפי' בר"ה מיירי בגדולים אלא ע"כ דס"ל כהרמב"ם ויש לדחות משום דלהאי גירסא דגרסי בר"ה ע"כ דס"ל להגמ' דליכא לחלק כן משום דאל"כ מאי פריך רישא לסיפא נימא הא דקתני אין עוקרין אבל מדדין מיירי בגדולים והא דקתני דוחין אבל אין מדדין מיירי בקטנים אלא ע"כ ליכא חילוק אבל לפי גירסתנו דגרסינן בחצר שפיר י"ל דיש חילוק והא דלא משני בקושיית רישא לסיפא כן משים דא"כ אפי' בר"ה שרי ואמאי קתני חצר אבל אכתי ק"ל דלפמ"ס מרן דדוקא אם צריכין הבעלי חיים לכך אבל אם א"צ אסור לדדות והיא דעת הר"ן יע"ש א"כ מ"פ דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא נימא הא דקתני אין עוקרין בשנריכין והא דקתני דוחין מיירי בשא"צ ול"ל דאי בשא"צ אפי' דוחין לא דמדברי הר"ן לא משמע כן מדלא כתב דבריו ארישא דמתניתין דקתני דוחין אותה עד שתכנס אלא קבע דבריו גבי מדדין משמע דס"ל דדוחין לא חשיב אפי' טלטול מקצת וכ"מ מדברי ה' עולת שבת יע"ש ושו"ר לה' פ"מ שנתקשה בזה והניח בצ"ע יע"ש

סעיף מ"א האשה מדדה וכו' ובלבד שלא תגררהו וכו' הנה מדברי התוס' בפ' המצניע משמע דאפי' קטן שנוטל אחד ומניח אחד אם נשאו חייב דאל"כ לא מקשו מידי על פירש"י דפרק מפנין והא דלא תירצו כן דההיא דפרק נוטל בקטן כ"כ שאינו ניטל אחד משום דס"ל כמ"ש המאור בר"פ נוטל דקטן כ"כ שאינו נוטל אחד וכו' הו"ל ככפות ואפי' ר"נ מודה יע"ש והא"ר הקשה כן על התוס' ונעלם ממנו המאור יע"ש אבל אכתי יש להקשות לפי גירסת מהרש"ל שם שכתבו ושמא דהתם איירי בתינוק בן יומו יע"ש דאמאי הוצרכו לדחוק ולומר בתינוק בן יומו הא יש לחלק בין נוטל אחד ומניח אחיד וכ"כ הרשב"א והריטב"א אבל בתינוק בן חדש כתבו דהוי ככפות ואפי' ר"נ מידה יע"ש וכ"כ מהרלנ"ח בתשובה סי' יע"ש

סימן ש"ט

סעיף ג' כלכלה וכו' ואבן בתוכה וכו' ואז אפי' במניח מותר וכמ"ש מרן בב"י והא דקתני מתניתין האבן שע"פ החבית מטה על צדה והיא נופלת ולא התירו להטות אלא בשוכח אבל מניח לא ואע"פ שיש אוכלין בתוכה כתב המאירי שהאבן שע"פ החבית אחר שאינו יכול להוציא האוכלין אלא דרך פיו ממילא נאסרו ואף לאחר שנפלה האבן יע"ש ועיין לה' א"ר

סימן שי"ד

סעיף ו' מותר להתיז ראש החבית וכו' לכאורא ע"כ דמיירי במוסתקי דאל"כ היה אסור משום סתירה אף דלאו לפתח מיכוין וכ"כ במ"א והנה לפי טעמו של רש"י שכתב דה"ט דשובר אדם את החבית משום דמקלקל הוא ולצורך שבת התירו א"כ לפי טעם זה אף בשלמה שרי וכ"כ ה' המאירי ורבינו ישעיה הא' בסכ"י יע"ש וראיתי לה' מטה יהודה שכתב דהכא אין איסור אף בשלמה משום סתירה כיון דדעתו להניח גוף הכלי בשלימותו אלא מתיז הראש לבד יע"ש והגם שהוכחותיו יש לדחותם לפי מה שיתבאר לקמן מ"מ מלתא דסברא היא ומה גם כיון דלשיטת רש"י והמאירי ור"י הא' אין איסור היכא דמקלקל יש להקל בזה

שם וליקוב המגיפה למעלה מותר וכו' הנה לא נתבאר דין זה אי מיירי בשלמה או במוסתקי והנה ראיתי להפרישה שכתב דדין זה מיירי גם בשלמה כיון דמגופה אינו חיבור עם החבית הו"ל כמוסתקי ואין כאן איסור סתירה הילכך למעלה מותר כיון דאין דרך לעשות פתח למעלה וכ"כ המ"א והביא סיוע לדבריו מהתוס' דפרק במה טומנין יע"ש והגם שהתוס' מיירי לענין איסור פתח מ"מ יליף המ"א מיניה לענין איסור סתירה כיון דהתוס' ס"ל לענין איסור הפתח דלא מיקרי חיבור עם החבית ה"ה לענין איסור סחורה נמי הו"ל כמוסתקי וזה דוקא במגופה אבל בחבית גם למעלה אסור גם במוסתקי והגם