שלמי תודה (שו"ע) תמה

שם בהגהה י"א מי שישן שינת הצהרים וכו' יתענה מחצי היום עד חצי הלילה וכו' כתב ה' יד אליהו בסי' ל"ב הביאו המח"כ דלבטל שום מצוה אחרת אסור ואפי' לענין סיכה דאפשר לקיימה אחר חצות אעפ"כ יש לומר דשמא יהיה אח"כ גשמים וכדומה ואין לדחות מצוה בזמנה כלל מפני התענית כי דוקא לענין אכילה שהיא משום תענוג י"ל דהתענית עונג יותר הוא לו יע"ש ולפ"ד י"ל מה שהקשו התוס' בפרק ג' שאכלו דף מ"ט וז"ל וא"ת מנ"מ אם צריך לאכול בשביל סיכה או בשביל יו"ט יע"ש ולפי"ה א"ש דנ"מ דבשאר ימים דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל משום סיכה א"כ יכול להתענות תענית חלום משא"כ בלילה הא' דחיובא משום סיכה אינו יכול להתענות

סימן רצ"א

סעיף ד' אין צריך לקדש בסעודה שלישית וכו' והמקדש לא הפסיד כיון דגם לשאר הפוסקים אין איסור בדבר אין מוחין בידו כ"כ מרן בב"י וכ"כ הרשב"א בסוכה דף כ"ז וז"ל דכיון דליתיה אלא בפה"ג וליכא ברכה לבטלה אם רצה לקדש על היין וחביבא ליה חמרא הרשות בידו יע"ש והרשב"א בתשובה הובאה בשה"ג בהגהת המרדכי כתב דא"צ לקדש בסעודה שלישית כיון דיכול להשלימה במיני תרגימא יע"ש אבל בסוכה שם הסכים דכל שלש סעודות בעי פת ומ"מ א"צ לקדש אלא פעם אחת ביום יע"ש הטעם

סעיף ה' צריך לעשותה בפת וכו' הרשב"א בפרק כל כתבי הביאו השעה"מ בה' סיכה כתב די"א אפי' עבד ג"ם הללו במיני תרגימא יצא וה' הנז' תמה עליו דא"כ אמאי אמרו בפרק ג' שאכלו אם טעה ביו"ט בבה"מ חוזר משים דלא סגי דלא אכיל יע"ש והא אי בעי דלא אכיל פת דומיא דר"ת יע"ש ולכאורא אפשר לתרץ די"א לא כתבו דיצא אלא דוקא בדיעבד אבל לכתחלה צריך לעשותה בפת וכיון דצריך לכתחלה לעשותה בכת משו"ה אם טעה חוזר משא"כ בר"ח דאפי' לכתחלה א"צ פת ומשו"ה אי טעה אינו אוזר וכמ"ש הב"ח לענין סעודה שלישית דאפי' לי"א דס"ל דיכול לעשותה בפירות היינו דוקא בדיעבד יע"ש ושו"ר דליתא דראיתי להרשב"א לאחר שהביא י"א כתב והא דאקשינן לעיל מהא מי שיש לו מזון י"ד סעודות ואמרינן לרבנן חמיסר הויין וכו' התם נמי משום דאורחא דאינשי דלא קביעי אלא על הפת קאמר הכי דאיבעי למיכל נהמה מחייבינן למיתן ליה יע"ש ואי לכתחלה צריך לעשיתה בפת תיפק"ל דמשו"ה מחייבינן למיתן ליה אלא ע"כ דאפי' לכתחלה יכול להשלימן במיני תרגימא ועוד ק"ל על הפ"ח דבתוס' בפרק ג"ש הביא ר"י ראיה דלא כר"ת מההיא דמסרה אשתו ע"י שליש דחשיב ג"ס משל שבת דמשמע דכולן שוות יע"ש ומאי ראיה והלא אפי' ר"ת מודה דלכתחלה צריך לעשותה בפת ועיין להתוס' בסוכה ויומא דף ע"ט שנסתפקו נמי בכל ג"ס אי בעי פת אבל התוס' בפסחים דף ק"א ובפרק ג"ש פשיטא להו דבשני סעודות הראשונות בעי פת יע"ש

סימן רצ"ו סעיף ג' אם אין לו וכו' ומיירי שכיס זה לא היה בו אלא רביעית בצמצום וכו' כ"כ הרא"ש לשיטת רשב"ם וז"ל דהא דאין מברכין על כוס פגים ה"מ לכתחלה אבל אם אין לו אלא כוס פגום מברכין דע"כ הכא מיירי דאין בו אלא רביעית בצמצום דאל"כ יבדיל וישתה ממנו ואח"כ יאכל ויברך על כוס פגום אלא ע"כ דמיירי ברביעית בצמצום יע"ש ולפ"ז למאי דס"ד בפרק ע"פ דמיירי בדאיכא יותר מרביעית וקאמר ש"מ טעמו פגמו ע"כ דס"ל דגם אם אין לו אלא כוס פגום לא יברך עליו ולכך משלשלן כולן לאחר המזון ורשב"ם דכתב כן היינו לפי מאי דמסיק רב אשי דמיירי בליכא יותר מרביעית ולפ"ז י"ל דר"א דהוצרך לאוקומי הכי היינו משום דס"ל דבשעת הדחק מברכין על כוס פגום ולכך הוצרך לאוקימה בדליכא יותר מרביעית ונתיישבה קושיית התוס' שם ד"ה משום יע"ש

סעיף ד' מי שאין וכו' יקנה להבדלה דקידוש אפשר בפת וכ"כ הטור ומהרש"א בפסחים הקשה דבפרק ב"מ קאמר נר חנוכה וקידוש היום נ"ח עדיף משום פרסומי ניסא ולא קאמר משום דקידוש אפשר בפת יע"ש ולכאורא י"ל דמיירי התם בדלית ליה פת ואפי"ה נ"ח עדיף משום פ"נ דבקידוש דתפלה יצא י"ח מה"ת וכמ"ש הב"ח והפר"ח לקמן בסי' תרע"ח יע"ש אלא שראיתי להמ"א בסי' רס"ג שהוכיח מדברי הרא"ש בפרק ע"פ דפת עדיף וכן הסכים מו"ה עה"ש לקמן בסי' הנז' ע"כ נלע"ד לחלק דדוקא גבי הבדלה וקידוש דשוים דתרוייהו אסמכוה רבנן אקרא דזכור דזכרהו על היין בין בכניסתו בין ביציאתו ולכך מקדמינן להבדלה משום דקידוש אפשר בפת משא"כ התם גבי נ"ח וקידוש דיש לו סמך מה"ת דזכור על היין ולכך אי לאו משים פ"נ הוה מקדמינן לקידוש דנ"ח לית ליה עיקר מה"ת

סימן ש"א

סעיף כ"ג הבנים יוצאים בזגין הארוגים וכו' עיין במ"ש המג"א וז"ל הרשב"א בחידושיו בדף נ"ט ואי קשיא לך הא דתנן ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדברו חכמים בהיוה ואוקימנא בגמ' באריג בכסותו הא לא"ה אסור י"ל דמיירי בקטנים שדעתן קלה עליהם כנשים אבל בגדולים אפילו אינו אריג בכסותן שרי וכו' אבל בירושלמי אמרו כל אדם במשמע בין גדולים בין קטנים ולפ"ז י"ל דטעמא דזגין משים דתייכו עליה ואתי למשלף ולאתויי יע"ש ולפי תירוץ הראשון צ"ל דס"ל כיון דרבנן אסרו לצאת משום דילמא שליף ומחוי הוי כאיסור ממש ולא ספינן ליה איסור בידים והא דמוקי לה רבי אושעיא כר"ש ולא חיישינן דילמא נפיל י"ל כמו שתירצו התוס' דמיירי בקשורה בשלשלת דלא חיישינן דילמא נפיל ודלא כחי' ריב"א משום דבקטנים ליכא איסור דזה לא יתכן לפי תי' הראשין של הרשב"א והנה יש להסתפק דלפי תי' ב' של הרשב"א י"ל דס"ל דזה לא הוי כספי ליה איסור בידים כיון דאינו אסור אלא משים גזירה והא דאסרינן גם בקטנים באינו אריג משים אביו הוא וכמ"ש התוס' שם אלא מסתמית דבריו משמע דגם לפי תי' השני האיסור הוא משים הקטן בעצמו אבל אכתי יש להסתפק בקטן אם שוה לנשים דחיישינן ביה דילמא אתי לאחיויי דלפי תי' השני אין כאן הוכחה מהש"ס דשוה קטן לנשים אבל הדעת נוטה דבקטן נמי חיישינן דילמא אתי לאחוויי כיון דעדיין דעתו קטנה ולפי שיטת התוס' דס"ל דבקטן שרי ועיקר האיסור הוא משום אביו אפי' אם נאמר דבקטן נמי חיישינן דילמא שליף ומחיי מ"מ ליכא איסור לצאת בו בתכשיט דליכא למיחש דמחכו עליה אבל אכתי יש להסתפק די"ל דלפי אוקמתא דרבא דמשני באריג י"ל דגם בקטן יש איסור מצד עצמו ולא כתבו אלא לשיטת ר"א דמוכרח דאל"כ