שלמי תודה (שו"ע) תמד

שבשמן נמי יהיב דעתו משא"כ בקערה ועששית דמקצה להו לגמרי יע"ש וה"נ י"ל כן לדידן בתנאי ולפ"ז אף לטעם הה"מ י"ל דמהני תנאי שהתנה על הנר גם לשמן אבל מדברי הב"ח נראה דצריך תנאי על כל אחד בפ"ע יע"ש ועיין להרמב"ן שכתב דגם לסוכה בריאה מהני תנאי יע"ש

לפמ"ש המג"א לקמן בס"ק י"ב גבי נר של נפט דמסריח דמותר לטלטלו דדוקא לצורך גופו או לצורך מקומו כמ"ש בסי' ש"ח יע"ש והיינו דכתב בסי' ש"ח דכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו אבל מחמה לצל לא וא"כ מבואר מהמג"א דנר מקרי מלאכתו לאיסור ולכך לא שרי אלא לצורך גופו ולפ"ז הא דתנאי מועיל היינו לטלטלו לצורך גופו או מקומו אבל מחמה לצל לא וכ"כ הרשב"ץ שם ולפ"ז י"ל מה שהקשה ה' יד אהרן מהא דאיתא בגמ' דהתיר רב לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא משום שעת הדחק ואמאי לא הורה להם שיעשו תנאי מקודם ובזה היה מותר להם לטלטל ואע"ג דשעת הדחק היא מ"מ מהיות טוב אל תקרי רע יע"ש ולפמ"ש א"ש דאינו מותר ע"י תנאי אלא א"כ צריך לגופו או למקומו ומעשה דרב מיירי באינו צריך לגופו או למקומו ולכך התיר להם לטלטל משום שעת הדחק אלא דק"ל לפ"ז מ"ש המ"א בס"ק ט' דמותר לטלטל ע"י עכו"ם אף לצורך הנר שלא יגנב יע"ש וכיון דהא דמהני לטלטלו ע"י עכו"ם היינו משום דהוי כאלו התנה והא אפי' ע"י תנאי לא מהני לטלטלו לצורך הנר ושו"ר לה' מטה יהודה שנתעורר בזה יע"ש וראיתי לה' אשל אברהם שכתב מדציין המ"א במסריח ולא במיאוס דמותר ש"מ דנר לא ברירא ליה אי הוי מלאכתו לאיסור דראוי גם לשאר תשמישים ודוקא דנפט דמסריח ואין משתמשין בו כ"א לאיסור הוי כלי שמלאכתו לאיסור יע"ש ולפ"ז יש ליישב דברי המ"א דמיירי הכא בנר שמן שמלאכתו להיתר ולכך מותר לטלטלו גם לצורך הנר אבל מדברי הרמב"ם משמע דמוקצה מחמת מיאוס לחוד אף שאין מלאכתו לאיסור אינו מותר אלא לצורך גופו ומקומו וכמו שהוכיח מרן בב"י וכמ"ש ה' הנז' שם יע"ש ועוד ק"ל דה' אליה רבא העתיק דברי המ"א דמותר לטלטל ע"י עכו"ם אף לצורך הנר שלא יגנב ואיהו ס"ל דגם בנר של שמן אינו מיתר אלא לצורך גופו ומקומו וכמו שהוכיח ה' הנז' שם יע"ש ואפשר לומר כיון דאיכא כמה פוסקים דס"ל דנר מלאכתו להיתר וכמ"ש הרמב"ן והרשב"א והראב"ד הובאו בהרשב"ץ שם וכן הסכים הרשב"ץ שם יש לסמוך עליהם לטלטל ע"י גוי

סימן רפ"ב

סעיף ג' הכל וכו' אפי' אשה וקטן וכו' עי' במ"ש ה' מג"א וז"ל הרא"ש בפ' ג' שאכלו והא דסלקינן עבד ואשה וקטן דליתנהו בת"ת למנין ז' משום דס"ת לשמיעה קאי וברכה אינה לבטלה דלא מברכין אקב"ו על דברי תורה אלא אשר נתן לנו ואשר בחר בנו עי' שם וכ"כ המאירי הביאו מו"ה עה"ש ז"ל יע"ש

שם בהגהה ואלו וכו' אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים וכו' ובחד גדול סגי וכמ"ש המאירי הביאו הברכ"י ודלא כה' פ"מ שנסתפק בזה יע"ש: סימן רפ"ו

סעיף ד' היו לפניו וכו' וי"א דהיינו וכו' כגון שרוצה לאכול וכו' כתב ה' מטה יהודה אפי' למאן דמיקל בסי' רל"ב אפי' בסעודה גדולה הכא שאני כיון שיש תפלת המוספין עם תפלת המנחה לכ"ע אסור לו סעודה גדולה עד שיתפלל שתיהן דאיכ' למיחש טפי לאמשוכי יע"ש ונ"ל דזו היא כונת הלביש שכתב כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מוסף ומנחה והקשה עליו הא"ר ל"ל דנקט מוסף יע"ש ולפי"ה א"ש דנתכוון למ"ש ה' הנז' וברור

שם בהגהה ומיהו אם הגיע זמן מנחה קטנה יתפלל מנחה תחלה וז"ל המרדכי בפ' ת"ה וראבי"ה כתב דאם התפללו הצבור כבר הפלת המוספין בעונתה אין מפסיקין כיון שלא הגיע זמן המנחה דהיינו מ"ק בט' שעות ומחצה עי' שם ומשמע מדבריו הא אם הגיע זמן מנחה קטנה והתפללו מוסף צריך להפסיק ויתפלל מנחה ואף שכתב הרשב"א הביאו מרן שאם עבר והקדים תפלת המוספין לתפלת המנחה ואפילו במקום שיש לו להתפלל תפלת מנחה יצא וא"צ לחזיר ולהתפלל תפלת מוסף עי' שם ומפשט דבריו משמע דגם בהגיע זמן מ"ק דינא הכי מ"מ יש לחלק בין שכבר התפלל בין בנזכר באמצע דפוסק ומתפלל מנחה וכמ"ש הב"י בסי' ק"מ בשם הרד"א ופסקו רמ"א בסי' תרפ"ד דאם טעה בר"ח טבת והתחיל לקרות בשל חנוכה צריך להפסיק לקרות בשל חנוכה ועי' במו"ה עה"ש בסי' קפ"ח ולהט"ז בסי' תרפ"ד

סימן רפ"ח

סעיף ד' מותר וכו' וצריך להתענות ביום ראשון וכו' ואם ביום א' הוא ת"צ פסק בתשובת משאת בנימין בסימן צ"ג דאין עולה לו והביא ראיה מת"ה בסימן רע"ח שכ' המתענה ת"ח בר"ה א"צ למיתב תענית לתעניתו די"א שמצוה להתענות בר"ה משמע הא לא"ה צריך תענית ולא סגי בצ"ג וה' א"ר שמע מקשים דילמא הוצרך לטעם זה למי שמתענה בשני ימים דר"ה ותירץ דאי ת"צ עילה ה"ה דיום א' עולה לשני ימים ועוד תירץ דהא כתב בת"ה שם צ"ע אי מהני תענית דעשרת ימי תשובה אי לא הואיל ומתענה בלא"ה משמע דמיירי בהתענו כל עשרת ימי תשובה ואפי"ה קאמר משום דמצוה להתענות ומזה ראיה למ"ש המ"א דמי שיש לו מנהג להתענות ביום א' דסליחות דאין עולה לו יע"ש ולע"ד ק"ל עליו דבת"ה אינו מבואר שאלו הבני אדם שהתענו ב' ימים דר"ה שיתענו כל עשרת ימי תשובה אלא השואל שאל אי בעי אי מהני תענית דעשרת ימ"ת וע"ז לא השיבם כיון דבלא"ה פשט להם דא"צ תענית כיון די"א שמצוה להתענות ולענין ת"ח דעלמא לא השיב להם ואין מכאן ראיה לדחות דברי הע"ת וכיון שהתה"ד לא השיב להם ע"ז כלום והדבר עומד בספק יש להקל כיון שבלא"ה י"א שאין תענית זה חובה וכן פסק ה' מטה יהודה ונראה שהבין בהתה"ד כמ"ש ולקושיא ששמע י"ל כתי' הא' דיום א' עולה לשנים

והנה מדברי הא"ר מוכח דאי ת"צ אינו עולה ה"ה דתענית א' אינו עולה לת"ח אפי' בב' ימים רצופים אבל מו"ה בספר עה"ש כתב דמי שהתענה בשבת ויו"ט הסמוך לו תענית א' עולה לשני ימים כיון ששני ימים רצופים הם והביא סמך לדבר יע"ש ולע"ד אפשר לפרש עפ"ז דברי ספר חסידים וז"ל אם התענה ביו"ט ראשון בשביל החלום וביו"ט אחרון למחר יחענה ועיין להמ"א מה שפירש בו ולפי"ה יש לפרשו כן דה"ק אם התענה ביו"ט א' בשביל החלום וג"כ ביו"ט אחרון התענה בשביל החלום למחר יתענה דוקא דיום א' עולה לשנים וא"צ תענית אחר כיון דשני ימים רצופים הם: