שלמי תודה (שו"ע) תמב

ר"ה איעקר ליה שרגא ואזיל לגבי רבה בריה וקידש שנית וטעים מידי יע"ש ולא ידעתי מה ראיה דהתם בשרוצה לאכול צריך לחזו' ולקדש משום דאכילה בעי' במקו' קידו' אבל אה"נ כשאינו רוצה לאכול כלל יצא ידי קידוש וראיית הב"י שם אינה מזה אלא מדאביי דאמר כי הוינא בי מר אמר לן טעימו מידי וכו' ובקידושא דהכא לא נפקיתו אלמא דאף כשאינם אוכלים לא יצאו ידי קידוש עי' שם בפי' רשב"ם ומההוא מעשה דר"ה הוציא ממנו דין אחר דאף כשקידש דעתו לאכול כאן מ"מ כשנמלך ואכל במקו' אחר צריך לקדש יע"ש ותמיה לי על הרב משבצות זהב שלא נתעורר בזה

וז"ל ארחות חיים כתב הר"ש ואי אישתלי ולא טעים מקידוש ושתו ליה אחריני או אישתפוך מייתי ליה כסא אחרינא ומברך עליו בפה"ג ושתי ליה ולא צריך לאהדורי קידושא דאמר מר המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא וה"מ כגון דקידש ושתו ליה אחריני ועדיין יושב במקומו סגי בהדי דמברכין על כוס א' ודיו אבל לא טעים ליה אחריני אי שלא במקום סעודה קידש או קם מההוא דכסא צריך למהדר ולקדושי עכ"ד הנה מבוא' מדבריו דצריך להביא כוס אחר ומברך עליו בפה"ג ואינו צריך לחזו' ולקדש וא"כ לפ"ז צ"ל דמ"ש מרן בב"י וז"ל ונ"ל שאם נשפך הכוס קודם שיטעום אינו צריך לחז' ולקדש דמאי לא יצא היינו לומר דלא יצא ידי מצוה כתיקנה וכ"כ בא"ח בהדיא יע"ש היינו לומ' דא"צ לחזו' ולקדש אבל מ"מ צריך להביא כוס אחר ולברך עליו בפה"ג וא"כ מ"ש דמאי לא יצא היינו לומ' דלא יצא ידי מצוה כתיקנה כונתו כמו שפי' ה' אליה רבא יע"ש ודלא כמו שהבין המ"א דהא הב"י כתב וכ"כ א"ח בהדיא והרי א"ח כ' דצריך לחזו' ולברך בפה"ג וא"כ צ"ל בכונת מרן כמ"ש הא"ר ודבריו בב"י ובש"ע עולות בקנה אחד אבל תמיה לי על דברי הא"ח שכתב בתחלת דבריו דבנשפך א"צ לחזור ולקדש ובתר כן כתב אי לא טעים ליה אחריני צריך לחזו' ולקדש דמ"ש מנשפך כיון דאינו מחוסר אלא טעימה יביא כוס אחר ויברך ויטעמו ממנו סגי ואינו צריך לחז' ולקדש ועי' בכל בו סי' ל"א ושם הדברים מתוקנים עי' שם וי"ל בדוחק

סימן ער"ב

סעיף ד' מקדשין על יין לבן וכו' כ"ה דעת הרי"ף והרא"ש שהשמיטו בעיא דחמר חוורין משום דס"ל דלנסכים בלחוד הוא דקמבע"ל וכ"ה דעת רשב"ם שם יע"ש וכמ"ש מרן בב"י אלא שתמה על הרמב"ם שלא הזכיר בפ"ו מה' א"מ לפסול יין חיורין לנסכים וכתב שאפ' שהוא ז"ל מפרש דלהכשיר פשט ליה דמדקאמר אל תרא יין כי יתאדם משמע דאף שאינו אדום יין מקרי יע"ש ולכאורא קשה דאכתי הא קתני בברייתא יין בורק לא יביא ואם הביא כשר ואם נאמר דגריס כגירסת הרמב"ן בודק שהוא חזק וכמ"ש הרמב"ן לבתרא יע"ש אכתי אמאי לא כתב הרמב"ם דין זה כלל וצ"ל דס"ל להרמב"ם דברייתא דקתני יין בירק לא יביא ה"ט דס"ל כרבי במנחות דף פ"ו דאמר אין מביאין יין ישן וקאמר רבא דטעמא משום דכתיב אל תרא יין כי יתאדם דשאינו אדום אינו יין למצוה אבל רבנן ס"ל שם דמביאין יין ישן והיינו משים דס"ל דאדרבה מדכתיב כי יתאדם משמע דאף כשאינו אדום קרוי יין ורבא מסתמא ס"ל כרבנן ופשיט ליה להכשיר אלא דק"ל ממ"ש שם הרמב"ם בפ"ז דישן מכמה שנים לא יביא והיינו ע"כ משום דהוי לבן ביותר ולפמ"ש מרן בב"י הא בחמר חיורין ס"ל דכשר ודוחק לומר דזה גרע מחמר חוורין ושי"ר להרמב"ם בפיה"מ שכתב אין מביאין יין ישן והיא שכלו לו י"ב חדש לפי שהוא חם ומתחדש בו מרירות וסומך זה למה שנאמר אל תרא יין כי יתאדם יע"ש הרי מבואר דעיקר הפיסול של ישן הוא משים שמתחדש בו מרירות וא"כ י"ל דס"ל להרמב"ם דע"כ ל"פ רבנן אלא בישן מעט אבל בישן מכמה שנים שמתחדש בו מרירות הרבה מודו רבנן אבל הלבן ס"ל דכשר לכתחלה ועיין במו"ה עה"ש מה שתמה על מרן ולמ"ש הנה הוא נכון ובמה שתירץ הוא צ"ל הא דלא הביא הרמב"ם דין דחמר חוורין דלכתחלה לא יביא משים דסמך על מ"ש דישן מכמה שנים לא ואם הביא כשר דתרוייהו שקולים הם ודו"ק

סימן רע"ג

סעיף ה' כתבו יכו' או שתה כוס של יין כתב מרן הב"י דמ"ש התוס' והרא"ש דבעי טעימת לחם היינו משום דלא נפקי ידי סעודת שבת אלא בפת אבל לענין קידוש במקום סעודה מודים דמקרי קידוש במ"ס בשתיית יין יע"ש ואף שכתבו התוס' שם בד"ה ובקידושא דלא היה מקפיד על סעודת שבת מ"מ כיון שהוצרך לומר טעמו לענין שיהיה קידוש במ"ס בודאי שאמר להם שיעשו סעודה גמורה כדי לצאת נמי ידי חובת סעודת שבת וכ"כ ה' שכנה"ג וה' תוספת שבת ועיין למו"ה מש"כ ז"ל וז"ל הרשב"א הביאו ה' שלטי הגבורים על הגהת המרדכי בפרק כל כתבי וז"ל סעודה שלישית אי יש בה קידוש על הכוס או לאו תשובה אינה טעונה כוס דאפשר שיכול להשלימה במיני תרגימא יע"ש הנה מבואר מדבריו דכיון שאינה צריכה פת אין לקדש דבעינן קידוש במקום סעודה פת אבל אכתי קשה ממ"ש הרשב"א ז"ל בברכות דף מ"ט דביו"ט אי בעי לא אכיל פת יע"ש ומו"ה שלחנו של אברהם הוכיח מזה דס"ל כשיטת הגאונים דא"צ פת דאל"כ היאך מקדשין ביי"ט יע"ש ולפ"ז דבריו סותרים ואפ' לענ"ד דמ"ש דיכול להשלימה במיני תרגימא היינו אפילו פירות וכן בסיכה דף הביא דדעת רבותינו הצרפתים דיכיל להשלימה אף בפירות יע"ש ובתשובה אזיל בשיטה זו ולכך אין לקדש אבל ביו"ט אף שאין חייב לאכול פת מ"מ חייב לאכול בשר או יין דחשיבי טפי מפירות ולכך מקדשין עליהם ועיין למו"ה בס' חקת הפסח בשיירי עה"ש בסי' רצ"א שחילק חילוק זה לענין חזרת בהמ"ז יע"ש ודוק מינה ואוקי באתרין

סימן ער"ה

סעיף ב' בהגהה וי"א דבשני ספרים אפי' בענין אתד אסיר וכו' אבל מרן דעתו דאין חילוק בין ספר אחד לשני ספרים וכדעת המתירים לומר פיוטים ביו"ט שחל להיות בשבת ולכאורא יש להוכיח כן מדכתב בספר התרומה ובסמ"ג וז"ל שאסור לקרות לאור הנר בשבת אלא א"כ קורא אדם אחר עמו במקום אחד יקראו שניהם אבל לקרות בשני עניינים אפי' בספר אחר לא יועיל ואסור וכו' עכ"ד ומדנקטי אפי' משמע הא דבענין אחר מותר אפי' בב"ס הוא דאל"כ מאי אפי' והא לא מיירי אלא בספר אחר דאי בב"ס גם בענין אחד אסור אלא ע"כ דבענין אחד מותר בכל גוונא ושו"ר למהרש"ל בפירושו על הסמ"ג שדקדק כן מדברי הסמ"ג אבל מרן בב"י כתב דמדכתב הסמ"ג דאסור לקרות