שלמי תודה (שו"ע) תלח

אלא דוקא אם יוציאו לחוץ ולזה הוצרך לומר דלא חיישינן שיחתה הגחלים והבשר שם משים שלא יקטום את הצלי ואם יוציאו לחוץ קשה ליה זיקא וזהו כדעת הרמב"ם שמתיר בבשר גדי אף אם התנור פתוח אבל איכא בינייהו דלדעת הרמב"ם מותר גם בחוץ לתנור בסמוך לאש אבל לדעת המאיר זה ודאי אסור וא"כ מה שמתיר הרמב"ם בבשר גדי גם בחוץ לתנור זו סברא יחידית ולא נמצא מבואר לשים פוסק שסובר כן ומ"מ כיון דמרן פסק כן הכי נקטינן ונ"ל דאף לפמ"ש ההגהה דנהגו להחמיר כדעת הטור דבתנור מגולה הכל אסיר מ"מ אם נתן בשר גדי חוץ לתנור מותר בדיעבד דיש לסמוך על דעת הרמב"ם דמתיר לכתחלה בזה וכמ"ש הב"ח גבי בשר שור ועז דלא שריק דיש לסמוך על הפוסקים כר"א יע"ש וכ"נ מדברי המ"א שכתב בסקי"א אם עבר ודוקא אם נתן ע"ג האש מגולה אבל כשנתן לתוך התנור מכוסה אפי' בשר עז שרי בדיעבד מאחר דיש מתירין אפי' לכתחלה יע"ש ויש לדקדק בדבריו שכתב ודוקא שנתן ע"ג האש שהוא מגולה ולכאורא למה הוצרך לומר ע"ג האש דהא במגולה הכל אסור ועכ"ל הא דנקט ע"ג האש משים דאם אינו ע"ג האש אז בבשר גדי מותר כיון דאיכא דעת הרמב"ם דמתיר לכתחלה אבל ע"ג האש ומגולה לכ"ע אסיר והא דלא כתב המ"א בהיתר דדיעבד אלא בתנור מכוסה נ"ל דה"ה גם בבשר גדי אף אם הוא מגולה דיש להתיר וכמו שמבואר מדיוק ריש דבריו אלא דכתב מכוסה להתיר גם בעז ועוד י"ל דפשיט"ל להמ"א בזה דיש לסמוך על דעת הרמב"ם כיון שקבעה מרן להלכה אלא שחידש דגם בבשר עז אם הוא מכוסה יש לסמוך על דעת הפוסקים כר"א כנ"ל ברור ודלא כה' מחצית השקל יע"ש והנה המ"א בס"ק ו' כתב ומיהו משמע במאור דאף לסברא השניה דוקא בתנורים שלהם שהיו קטנים והיו חוששים שמא יתחרך אבל בתנורים שלנו אין היתר לצלי כמב"ד להאוסרים בסי' רנ"ג יע"ש ותמיה לי דלא כתב המאור כן אלא בגדי ולא שריק וכן בברחא דמותר גם בלא נתבשל כלל ובזה הוא שחילק בין תנורים שלנו לתנורים שלהם אבל בנתבשל כמב"ד לא דיבר בזה כלום אבל ראיתי להרמב"ן במלחמות בר"פ כירה שמבואר מדבריו דלשיטת האוסרים בסי' רנ"ג ה"ט דצלי מותר כמב"ד משום שלא יקטום וכמ"ש המאור גבי גדי ולא שריק יע"ש וכמ"ש המ"א ולענין דינא יש להקל בזה וכמ"ש הא"ר ז"ל יע"ש ועיין בהלבוש שכתב בסברא הראשונה שהיא סברת הרמב"ם דטוח בטיט מותר מטעמא דלתרתי לא חיישינן יע"ש והוא תמוה דהא לסברא הראשונה שהיא סברת הרמב"ם דה"ט דטוח בטיט מותר משים דקשה ליה זיקא ויש נפקותא לדינא בין אלו השני טעמים וכמ"ש המ"א ושו"ר לה' משבצות זהב שנתעורר בזה יע"ש מה שפירש בדבריו וראיתי בהגהות מרדכי שכתב וז"ל פר"ח דהלכתא כאיכא דאמרי וכר"א בין גדיא בין ברחא בין שריק בין לא שריק ש"ד וכו' סוף דבר בין חי בין בשיל ולא בשיל מיתר דכיון שהוא בתנור אצל הגחלים ולא בעי חיתוי להכי ל"ח דילמא יחתה ולשמא ישכח ויחתה ל"ל כיון דפי התנור מוגף ולא דמי להיכא דמונח בקדירה דהוה חיישינן באונין של פשתן דילמא מחתה אי לאו משום דקשה להו זיקא וכו' דהא כיון דהקדירה מפסקת בינו ובין הגחלים בעי חיתוי ולהכי חייש מתניתין וכו' והא דאין נותנין פת בתנור אפי' מוגף וכו' משום דפת בעי חיתוי טפי מבשר א"כ דהו"ל כבשרא דגדיא דלא מינתח דלא קשה ליה זיקא כולי האי וחיישינן דילמא פתח התנור לאחתוי יע"ש וק"ל דאכתי קשה מברחא דאע"ג דלא קשה ליה זיקא אפי"ה בלא שריק מותר אם התנור מוגף וכ"ת דברחא נמי קשה ליה זיקא וה"ט דמתיר ר"א וכמ"ש המאור יע"ש א"כ מאי ק"ל גבי אונין והוצרך לשנוי דאיכא חילוק בין צלי שאצל האש לקדירה והא טעמא דר"א נמי דמתיר בברחא הוא מטעם דקשה ליה זיקא ולכך הוצרך הגמרא לומר גבי אינון משים דקשה ליה זיקא יעוד ק"ל דמה יענה לסוגיא דדף ך' דמשני הא דמנתח הא דלא מנתח ואי כרב אשי מה מועיל דלא מנתח דלא קשה ליה זיקא והא רב אשי מחיר גם בברחא ולא שריק ועיין בתוס' שהוכיחו מכאן דהלכתא כר"י ובמרדכי בפ"א פירש מסוגיא הא דמנתח הא דלא מנתח וז"ל ור"א דשרי באינו שלם ומתבשל מהרה יע"ש ועיין לה' בגדי ישע אבל מדברי הגהות מרדכי שכתב כבשרא דגדיא דלא מנתח משמע שמפרש הגמרא כפירש"י וא"כ קשה מה שהקשיתי ולפמ"ש דס"ל כהמאור א"ש דמפרש הגמרא כהמאור דכיון דלא מנתח לא קשה ליה זיקא כלל ור"א דמתיר בברחא היינו משום דקשה ליה זיקא וכ"נ מדבריו שהוצרך לדמויי לבשרא דגדיא דלא מנתח ולא לברחא והיינו משום דברחא קשה ליה זיקא משא"כ בבשרא דגדיא דלא מנתח דלא קשה ליה זיקא כלל וגם ר"א מודה בזה דאסור אלא דקשה מה שהקשיתי ועוד מדכתב בריש דבריו דלא חיישינן שמא ישכח ויחתה כיון דהתנור מיגף יע"ש משמע דעיקר הטעם תלוי משים דסתים הוא ולא משים דקשה ליה זיקא וזה יש לפרשה בדוחק דכוונת דבריו כיון דסתום הוא א"כ לא חיישינן שיגלה ויחתה משים דקשה ליה זיקא אבל עדיין קושיא הראשונה במקומה עומדת וחבירי וידי"ן התי"ש ח"ק כמה"ר רבי שמואל מאני נר"ו אמר לי די"ל דלפי תירוץ זה אה"נ דאין אנו צריכין לדבריו הראשונים ואזיל בתירוץ זה כשיטת המאור אלא דעדיין לשונו אינו מדוקדק דכתב דלא קשה ליה זיקא כולי האי אדרבה הול"ל דלא קשה ליה כלל וצ"ע ומאפס הפנאי לא יכולתי להאריך יה' יאיר עינינו בתורתו אכי"ר

סעיף ה' אין נותנין וכו' ואם נתן אותם וכו' ואם בשוגג אם אין לו מה יאכל מותר לו לרדות וכו' ואע"ג דבעססיות ותורמיסין אסורין גם בשוגג עד מ"ש וכמ"ש בסעיף ח' משום כבוד שבת לא קנסו לגבי ג' סעודות בשוגג כ"כ מרן בב"י וכ"כ המאירי בדף ל"ז משם גדולי הדורות יע"ש ודלא כהב"ח ולפ"ז גם בתנורים שלנו היכא דעבד איסורא אסיר לרוות יותר משלש סעודות דמ"מ גזרינן שמא יחתה וכסעיף ח' וכמ"ש המ"א בסעיף י"ז דמותר לרדות יותר משלש סעודות היינו היכא דנאפה בהיתר דאע"ג דבתנור שלהם אסור לרדות יותר משלש סעודות ואף ע"י שינוי ואפי' היכא דנאפה בהיתר מ"מ בתנורים שלנו מותר לרדות היכא דנאפה בהיתר יותר משלש סעודות וכמ"ש המ"א יע"ש ודלא כהב"י בסימן כ"ח דמתיר בתנורים שלנו אף היכא דנאפה באיסור לרדות יותר משלש סעודות יע"ש ולפמ"ש ל"ק מה שהקשה שם יע"ש

סעיף ח' לא ימלא אדם קדירה עססיות וכו' מפני שדברים אלו אינם צריכין בשול רב ודעתו עליהם לאכלם לאלתר וכו' ולכאורא נראה דדוקא אם דעתו לאכלו לאלתר אבל אם דעתו לאכלו למחר אז שרי דלא חיישינן לשמא יחתה כיון שיש שהות הרבה להתבשל ושו"ר דליתא וצ"ל דל"ד שדעתו לאכלם לאלתר אלא אף לצורך מחר אסור גם לפי טעם זה דמ"מ חיישינן שמא ימלך לאכלם בלילה ויחתה כדי שימהרו להתבשל וכ"כ הלבוש בס"ח וכן היא דעת מרן בב"י בס"ס רנ"ג שכתב עמ"ש המרדכי בר"פ כירה ושבלי