שלמי תודה (שו"ע) תלז

חבית וזה אינו קרוי הטמנה שהרי האויר מפסיק בין הקדרה לגחלים ולמטלה אינה מוטמנת בבגדים וכו' הרי דאף שאינה מכוסה מלמעלה הוצרך לומר נמי משי' שאינה נוגעת בגחלים הא אם נוגעת בגחלים אסיר וכ"נ מדברי ארחות חיים שכתב משם הרא"ה ז"ל החמין צריך שלא תשב ע"ג הגחלים ממש ומסתמיות דבריו משמע דגם באינה מכוסה מלמעלה צריך שלא תהיה נוגעת בגחלים ועיין להרמב"ן בפ' כירה וכן מבואר מדברי הרשב"א בפ' במה טומנין דף מ"ז בד"ה קיפה יע"ש

סעיף ה' מיתר לתת וכו' כגון פנאדי"ש וכו' והיינו משים דכיון שאין בו רוטב אין בו משום בשיל ומשים חיתוי ליכא שאין דרך בשול בכך כ"כ המ"מ בפ' כ"ב וכמ"ש המ"א וכ"כ מרן ב"י בסי' שי"ח על דברי הר"ן וז"ל מיהו כבר נתבאר לעיל שהרבה פוסקים סוברים דה"מ בדבר יבש שאין בו מרק אבל תבשיל שיש בו מרק ונצטנן אפי' נתבשל כ"צ ואסור ליתנו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת וכו' יע"ש הרי מבואר דלדעת מרן שפסק דבצונן יש בו משים בשול אסיר ליתנו כנגד המדורה וה"ה ע"ג כלי א' ואע"ג שבב"י כתב דטעם ההיתר הוא משום שאין דרך בשיל בכך וא"כ לכאורא לפ"ז י"ל דגם בשיש בו מרק ונצטנן שרי כא ליתא דדוקא בדבר שאין בו בשיל כגון יבש אבל יש לאסור מטעם דמיחזי כמבשל אהני לן האי טעמא למשרי אבל בדבר שיש בו מרק ונצטנן דלדעת הפוסקים דשייך ביה בשיל וכן היא דעת מרן ודאי דאסור בכל גוונא אף בשאין דרך בשול בכך וכן מבואר בדברי הר"ן והרשב"א ופשוט ולא הוצרכתי לכתוב אלא מפני שראיתי לה' בית מנוחה שכתב דלפמ"ש בב"י דהטעם הוא משום שאין דרך בשיל בכך א"כ גם בדבר שיש בו מרק שרי יע"ש וליתא וכמ"ש ובודאי לא ראה הדברים בשורשן ולע"ד אין לסמוך על הוראה זו למי שרוצה להחמיר כדעת מרן ומנהג העולם שנותנין תבשיל להתחמם ע"פ קדירת חמין בשבת סומכין על הרשב"א והר"ן והרמב"ן והרמב"ם דס"ל דתבשיל שנתבשל כ"צ אף כשנצטנן אין בו משום בשיל ולפ"ז שרי ליתן ע"ג כלי ראשין אף אם הכלי הראשין ע"ג האש וכמו שהסכים מרן לקמן בסי' שי"ח ס"ח גבי דבר יבש דאף אם הכלי הראשון ע"ג האש שרי אבל ע"ג האש ממש אסור משום דמיחזי כמבשל

והנה בדין זה יש לדעת דמ"ש מדלעיל בסעיף ג' שצריך ליזהר שלא ישים קדירתו ע"ג קרקע ולפמ"ש המ"א לקמן בסי' שי"ח סעיף כ"ו י"ל דלעיל מיירי בדבר שיש בו מרק ובלא"ה מוכרח לומר ששם מיירי בשיש בו מרק מדכתב שצריך שתהיה רותחת ובדבר יבש א"צ שתהיה רותחת שאין בו משום בשול ולכך צריך שלא להניחה ע"ג קרקע אבל בפנאד"ש הוא יבש ולכך שרי בכל גוונא וכ"כ הגאון דגול מרבבה לקמן דכך היא כוןנת המ"א דדין זה דסעיף ג' לא מיירי אלא בשיש בו מרק יע"ש אבל הפ"מ באשל אברהם כתב דכיון דהקדירה ריקנית לא הוה אלא ככירה גרופה ולכך לכתחלה אסור וקושיית המ"א לקמן בסעיף כ"ו היא מסעיף זה וכמו שפירשו כן כל האחרונים כוונת המ"א לקמן וכ"נ עיקר ודלא כה' דגול מרבבה ז"ל: סימן רנ"ד

סעיף א' אע"פ וכו' אבל בשר גדי וכו' כ"ה דעת הרמב"ם ועיין במרן ב"י מ"ש בפירות הסוגיא לדעתו ונלע"ד דהכריחו להרמב"ם לפרש דק"ל מאי דפריך בגמרא שם דף ך' גבי משלשלין את הפסח בתנור והאמר מר גדיא בין שריק בין לא שריק ש"ד ומאי פריך נימא דמיירי בתנור פתוח וכמו שכן הוא מוכרח לתרץ אליבא דר"י דאמר דאפי' ברחא ולא שריק נמי ש"ד וכמ"ש התוס' שם וע"ש במהרש"א ועוד ק"ל למאי הוצרך הגמרא שם בדף י"ח לאוקומי ההיא מתניתין דאין צולין בבשרא אגומרי לישני דמיירי בתנור פתוח ולזה הוכרח הרמב"ם לפרש הא דקאמר כל מידי דקשה ליה זיקא לא מגלי לא קאי אלא אברתא ושריק ומשום דכיון דנפיש הבליה תו לא מגלי ליה דקשה ליה זיקא אבל בגדיא בלא"ה שרי מטעמא דאם יחתה יתחרך הבשר ויפסיד ושרי לכ"ע בין שריק בין לא שריק ולפ"ז אף אם התנור פתוח או שהוא חוץ לתנור סמיך לגחלים שרי בגדיא מטעם זה ולפ"ז א"ש פירכת הגמרא בדף ך' דלא מצי לשנויי בתנור פתוח דהא בגדיא שרי גם בתנור פתיח מטעם הנז' ומשו"ה היצרך הגמ' לתרץ התם מנתח הכא לא מנתח וכיון דלא מנתח צריך בשול ואם יחתה בגחלים לא יתחרך הבשר ומשו"ה חיישינן וכמ"ש בב"י ובזה א"ש נמי שהוצרך הגמ' לשנויי ההיא דאין צולין בשר בבשרא אגומרי דניח"ל לשנויי הכי כי היכי דתיקום בכל בשר גם בבשר גדי דהא מתניתין סתמא קתני ועיין להלח"מ וה"ט דכי מנח אגומרי א"כ אינו חושש אלא שיצלה מהרה ואע"פ שיתחרך הלכך חיישינן לשמא יחתה וכמ"ש הה"מ יע"ש ושו"ר למי"ה עה"ש ז"ל שכ"כ יע"ש וע"ע בתשובות פנים מאירות סי' פ"א ולפ"ז יש קילא וחומרא על גבי האש מה שאין בסמוך וכן בסמוך דבסמוך אצל האש מותר בגדי גם בלא נתבשל כמב"ד ובשור ועז אינו מותר גם בנתבשל כמב"ד וכמ"ש מרן בב"י דלדעת הרמב"ם אינו מותר בכמב"ד אלא אם מונח ע"ג האש וכמו שכן פסק בש"ע ואם הוא טח בטיט מותר גם בלא נתבשל כמב"ד מטעמא דקשה ליה זיקא אבל ע"ג האש אסור גם בבשר גדי בלא נתבשל כמב"ד ומטעם הנז' ובכמב"ד שרי גם בבשר עז דכיון שהגיעו למב"ד אם יחתה בגחלים יחרוך אותם ולמה יחתה להפסידו וכתב המ"א דע"ג האש אסיר גם בטוח בטיט דהא לפי דעת הרמב"ם ה"ט דשרי בטוח בטיט משים דקשה ליה זיקא ואם יגלהו יתקשה הבשר ויפסיד אבל ע"ג האש לא יתקשה הבשר כנ"ל טעמו ושי"ר להלבוש שכתב וז"ל אין צולין וכו' ואפי' הוא בשר גדי אסור דכיון שהניחו ע"ג גחלים אינו חושש לא לזיקא ולא לחרוכי אלא רוצה שיצלה מהרה אע"פ שיתחרך ואע"פ שהריח קשה לו הלכך חיישינן שמא יחתה יע"ש הרי מבואר כדברי המ"א דבמונח ע"ג גחלים לא חייש לזיקא ואסיר אפי' טח

והנה ראיתי להמאור שכתב וז"ל וסוגיין בגמרא כבשרא דגדיא וברחא בין שריק בין לא שריק כולהו בשפוד של צלי התלוי בתנור עסקינן שאין דרך לחתות את הגחלים שבתנור בעוד שהצלי בתנור שלא יקטום את הצלי לפי שהיו תנוריהם קטנים וגם אין דרך זה להוציא לחוץ ולהחזירו משום דקשה ליה זיקא וזהו טעמו של רב אשי שמתיר אפי' בברחא ולא שריק ורב ירמיה מדפתי סבר ברחא ולא שריק לא קשה ליה זיקא ומפיק ליה ומהדר ליה ואתי לחתוי יע"ש והנה מדבריו משמע דאף אם התנור מגולה אפי"ה מותר משים דקשה ליה זיקא דאל"כ למה הוצרך לזה תיפק"ל משום דאם יגלהו קשה ליה זיקא אלא ע"כ דס"ל דאף אם הוא מגולה לא קשה ליה זיקא