שלמי תודה (שו"ע) תלו

אבל אח"כ כתבו התוס' עצמם אמתניתין דתנור דקדירה חייתא ובשיל כמב"ד שרי אפי' תנור שאינו גרוף וקטום וכו' יע"ש והב"ח חמה עליו דהלא סברת התוס' היא דתנור סרי טפי וא"כ מאי אפילו דקאמרי יע"ש ולע"ד אפשר דדין זה תלוי בב' התירוצים של התוס' דלתירוץ א' י"ל דאדרבה התנור חמיר טפי כיון שחומו רב חיישי' לשמא יחתה למיכלא לאורחא וכמו שכן דע הסמ"ג והסמ"ק ולתירוץ הב' דכתבו דמיירי בקדירה חייתא צ"ל דהסברא להפך דדוקא בתנור הוא דשרי משים דחומו רב אבל כירה לא והתוס' כאן אזלי כפי תירוץ הא' ולזה כתבו דאפי' בתנור שרי וכן מוכרח לומר בדבריהם שם שכתבו ומשמע דבתנור איירי דקאי אהא דקתני התם וכו' דמשמע דאתו לאפוקי שלא תאמר דהתם מיירי בכירה אבל בתנור אסור ולזה כתבו דמשמע דמיירי בתנור ולכאורא קשה למאי הוצרכו לזה והלא אפי' אי מיירי בכירה כ"ש דמותר בתנור אלא ט"כ דהתוס' כאן אזלי בתי' הא' ולפי תי' הא' הסברא להפך דתנור חמור מן הכירה ולזה הוכיחו דהתם מיירי בתנור ואפ"ה שרי אבל ק"ל לדברי התוס' דמאי ראיה מייתו מגמ' נימא דלעולם יש לחלק בין כירה לתנו' ובתנור אסו' אפי' כמב"ד והגמ' לעיל דקאמ' בשיל ולא בשיל אסו' היינו אפי' כמב"ד ולא שרי אלא בבשיל כ"צ והתוס' לעיל בדף י"ח לא הוכיחו דבשיל ולא בשיל בלא נתבשל כמב"ד אלא משים דקי"ל גבי כירה דבנתבשל כמב"ד שרי אבל השתא לפי ההו"א דיש לחלק בין כירה לתנור אם כן מאי הוכחה יש מפ"ק אכתי נימא דהתם מיירי דוקא בתנור ובשיל ולא בשיל היינו באינו כמב"ד ואין לומר דמשמע להו להתוס' דהגמרא שם מיירי בכל גוונא בין בכירה בין בתנור א"כ למאי הוצרכו להוכיח דמיירי בתנור משים דקאי אהא דקתני התם ואפ' ליישב בדוחק דהתוס' דפ' כירה פשיט"ל דפירוש בשיל ולא בשיל היינו שלא נתבשל כמב"ד וכ"נ מדברי רבי' ישעיה הא' בספר המכריע בסי' כ"ב שכתב וז"ל ומסוגיא דשמעתא דה"נ דמרן בפ"ק בשיל ולא בשיל אסו' וכבר דבשיל ולא בשיל דלא מטא למב"ד ואיכא לדיוקי מינה דבשיל ולא בשיל הוא דאסיר הא כמב"ד שרי יע"ש הרי מבואר דמיפשט פשיט"ל דה"פ הסוגיא וקמייתי ראיה מינה דכמב"ד שרי ואפ' שזהו דעת התוס' דפ' כירה וא"ש דבריהם על נכון אבל נשאר לנו לבאר דברי התוס' דפ"ק שכת' וז"ל צ"ל דלא הוי כמאכל בן דרוסאי דאי הוה כמב"ד שרי להשהותו על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה ולכאורא קשה דאימא דוקא בכירה הוא דשרי אבל בתנור אסור וצ"ל דהתוס' משמע להו דהגמ' מיירי בין בתנור בין בכירה וכמ"ש הט"ז אבל אכתי קשה על ה' ט"ז נימא דהתוס' מייתו מכ"ש ועי' לה' מ"ז מ"ש בזה

שם אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו וכו' ואסור להשהותו עליה אלא א"כ גרף משמע דבין הגיע למב"ד בין לא הגיע אסור להשהותו אא"כ גרף וכ"כ הרשב"א בפרק כירה דבגרופה וקטומה מותר אף שלא הגיע למאכל בן דרוסאי יע"ש וכן כתב הה"מ וכ"כ מדברי התוס' שם בדף ל"ז בד"ה מהו ומדבריהם נרא' דלא כה' ב"ח שכתב דכל שלא הגיע למב"ד מקרי חי ומותר לדעת הרי"ף והרמב"ם גם באינו גרוף וכ"כ הרשב"א בחידושיו דדעת האלפסי והרמב"ם דבבשיל ולא בשיל היינו משהתחיל לבשל ועד שנתבשל כל צרכו ואפי' נתבשל כ"ל אם מצטמק ויפה לו אסור וכ"כ הרמב"ן שם בשיל ולא בשיל פי' משהגיע למקצת בשול שהוא קודם למב"ד עד שיתבשל לגמרי וכו' אסור וכ"כ א"ח ומה שהוכיח מהטור כבר תירץ ה' ט"ז אבל אכתי קשה דברי הטור אהדדי דכאן כתב דמב"ד הוא שליש בשול ואלו ביו"ד כ' שהוא חצי בשיל ולפמ"ש הב"ח א"ש דפסק כאן לחומרא משום חומרת שבת וכמ"ש הרשב"א והר"ן גבי בעיא דתלאה במקל אבל לפמ"ש קשה ועוד ק"ל לפמ"ש הב"ח דא"כ הא דכתב הטור לקמן בסי' רנ"ד אין צולין וכו' אלא כדי שיגיע למב"ד צ"ל דהיינו חצי בשול ולחומרא ועי' להמ"א שם ומסתמיות דבריו לא משמע כן דמשמע דגם משהגיע לשליש בשול מותר וכמ"ש כאן ודוחק לומר דסמיך אמ"ש ביו"ד סי' ס"ט גבי דם דבעינן שיגיע לחצי בשול לכך נלפע"ד דהא דכתב הטור שיגיע לשליש בשול אע"ג דלא נ"מ מידי לשיטת רב אלפס והרמב"ם מ"מ כ"כ להשמיענו לשיטת רש"י ור"י דמשהגיע לשליש בשול מיתר גם באינה גרופה וקטימה והא דלא פירש לשיטת רש"י סמך אמ"ש בריש הסימן ודלא כב"ח דכתב משים דלא נ"מ מידי דליתא דהא מבואר בכל הראשונים דלרש"י ור"י הא דקאמר בשיל ולא בשיל אסור היינו שלא הגיע למב"ד ועיין ברמזים והא דכתב ביו"ד חצי צלייתו היינו משום דס"ל להטור דאינו זב כל דמו אלא בחצי צלייתו וע"ש בב"י ועי' בסי' ע"ו ולפ"ז מ"ש הטור לקמן בסי' רנ"ד עד שיצולו כמב"ד היינו שליש צלייה וכמ"ש כאן ואכתי נשאר לנו לבאר דברי רש"י בפ"ק שכתב ובשיל שפיר דמי מבושלת כ"צ ש"ד להניחה דתו לא בעי חיתוי יע"ש דקשה דלפי שיטתו דפסק כחנניה הו"ל לפרש דגם בנתבשל כמב"ד נמי שרי ולפמ"ש הב"ח א"ש דס"ל לרש"י דלא אפ' לפרש כן משום דס"ל דכל שלא הגיע למאכל ב"ד נכלל בכלל חי אם כן אם מפרשינן דבשיל ש"ד היינו כמב"ד א"כ עכ"ל הא דקאמ' בשיל ולא בשיל אסור היינו שלא הגיע למב"ד וזה אי אפ' משים דזה נקרא חי ומותר ע"כ הוצרך רש"י לפרש הסוגיא כרבנן דחנניה ול"ל דרש"י ס"ל לחלק בין כירה לתנור וס"ל כמ"ש הסמ"ג והסמ"ק דבתנור לא שרי אלא בנתבשל כ"צ יע"ע להמאור וע"ע להב"ח דליתא דמדברי רש"י בפרק כירה דף ל"ז ע"ב בד"ה ורב ששת נראה דס"ל דליכא לחלק בין כירה לתנור וכמו שמבואר ועי' ברש"י דף ל"ד ע"ב בד"ה גזירה ובמ"ש בעניותין שם בס"ד

שם בהגהה שני כירות וכו' מותר לשהות על הגרופה וקטומה וכו' כתב המ"א ולסברא השניה אפי' בשבת שרי דהא הבעיא קאי אסמיכה בשבת וקפשיט ליה מהא יע"ש ומדברי הרמב"ן במלחמות נראה דאפילו לסברא הראשונה אף בשבת שרי דכן מבואר מסיפא דבריית' גבי פלוגתא דב"ש וב"ה ועיקר ראיית הרי"ף אינה אלא מדפשיט מברייתא דקתני סומכין ומאי ראיה נימא הא דקתני סומכין היינו בשהייה וכפשטה דבריית' יע"ש

עו"ש בהגהה עד בכדי שיעשו כ"כ הג"א דאף בשכח אסור בכדי שיעשו וכן פסק מרן לקמן בס"ס רנ"ד גבי עססיות ותורמוסין דאף בשוגג אסי' בכדי שיעשו וע"ש בב"י דמהכא יליף לה ובב"י כתב דכן נר' מדברי הרמב"ם והנה הרמב"ם לא כתב דאסור בכדי שיעשו אלא בעבר ושהה אבל בשכח לא כתב דאסו' אלא עד מוצאי שבת כמו שיראה המעיין שם וכ"כ המאירי בשם גדולי המחברים דבשכח ושהה אין צריך להמתין בכדי שיעשו ואם עבר ושהה אסור בכדי שיעשו יע"ש וידהע דהמאירי כותב על הרמב"ם בשם זה

עו"ש בהגהה וי"א דאפילו וכו' כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מיקרי הטמנה וכו' ומדברי הרשב"ץ בח"ב סי' ק"ל נראה דכשנוגעת באש אף שאין מכוסה אסור וכדעת מרן שכתב שם וז"ל והרוצים להחמיר כדעת הר"י אינם מטמינים למעלה בבגדים אלא בחצי