שלמי תודה (שו"ע) תלה

רש"י וכן יש להוכיח דלפירש"י ב"ה מודים הכא דאל"כ מנ"ל לר"י לומר דמחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי נימא דר"י דאמר יגמור משתחשך היינו גם במחוסרין דיכה וכב"ה דמתירין להתחיל בע"ש והוא נגמרת מאליה בשבת אלא ע"כ דס"ל דגם לב"ה הכא מודה דאסור ומטעמא שכתב רש"י או כמ"ש מרן בב"י משם ר"י דכל שלא נטחנו הזתים ונדרכו הענבים אסור לטעון עליהם מבע"י גדרה שמא יסחוט יע"ש ואלו ראה ה' הנז' דברי מרן לא היה מתמיה בזה ושוב אחר כתבי ראיתי למו"ה זרע יצחק בחידושיו לשבת שפירש כן בכוונת היש מקשין יע"ש

ועוד ראיתי לה' הנז' שהקשה עמ"ש התוס' שם בד"ה ורבי ישמעאל וז"ל ועוד תימא דרע"ק דאמר לא יגמור לא כב"ש ולא כב"ה וכו' דנראה דס"ל דרע"ק אינו מכחיש במ"ש ושוין וכו' וא"כ מאי תירצו דרע"ק דאמר לא יגמור היינו לגמור כדי לאכול משקדש היום דאסורין אף לב"ה סוף סוף מדאמרו במתניתין ושוין אלי ואלו שטוענין וכו' משמע דאפי' יסחוט בשבת ליכא איסור דאורייתא דאל"כ אמאי לא גזרו מבע"י כשאר דברים ומכ"ש נשמע לב"ה יע"ש שנדחק בזה ולא ראה מה שהגיה מהרש"א בתוס' דרע"ק דאמר לא יגמור לא כב"ה וע"ש א"כ א"ש תי' התוס' דרע"ק דאמר לא יגמור אתי כב"ה וס"ל דאיכא חיוב חטאת ופליג אמתניתין דקתני דס"ל דליכא חיוב חטאת ועיקר קושיית התוס' אינה אלא דלא אתי כב"ה יברור יע"ע לה' אליה רבא ז"ל עוד כתב ה"ה וז"ל וריב"ח כי קאמר דמתניתין רבי ישמעאל היא לאו למימרא דר"י ה"ל דבמחוסרין דיכה ס"ל לר"י דמותר לדוך ולגמור בשבת דא"כ לא הוו גזרי רבנן במידי אלא ודאי מדאורייתא כל שריסקן מותר לגמור ואתו רבנן וגזרו גם במחוסרין דיכה ובמחוסרין שחיקה נחלקו יע"ש ועיין להלח"מ מה שהקשה עליו וזה לי כמה ימים שכתבתי בחידושי למסכת שבת בכוונת הה"מ דזו היא בעצמה כוונת קושייתו דא"כ לא הוי גזרי רבנן במידי והיאך אתיא מתניתין דמשמע דאינו מיתר אלא ממילא ואי איירי במחוסרין רסיקה א"כ הוי חייב חטאת ואי במחוסרין דיכה גם בידים מותר והרויחנו בזה קושיא ב' של הלח"מ ועתה ראיתי שנתכוונתי לדעת ה' הנז' בפירוש הה"מ ושל"ת וע"ע למרן הב"י מה שפירש במתניתין לדעת הטור

סעיף ה' בהנה ולא חיישינן להשמעת קול וכו' עיין להמ"א בס"ק ך' שהוכיח דאפי' נותן הישראל חטים בריחים אינו חייב עד שיטחון בריחים של יד מדכתבו התוס' בדף י"ח בד"ה ולימא וכו' דטעמא דב"ש משום דגזרינן וכו' וקשה דמ"מ לימא בריחים של יד משים גזירה אלא ע"כ משים דאפי' נתנו בשבת ליכא חיוב חטאת יע"ש ודבריו תמוהים דא"כ מ"ט דמוגמר וגפרית דשרו וכמ"ש מהרש"א שם וכבר תמהו עליו כל האחרונים וראיתי לה' מחצית השקל שכתב משם מהראכ"ץ זצ"ל שפירש דהמ"א היה מפרש הא דקתני ומניחין מוגמר תחת הכלים וכן גפרית אין הכוונה דעכשיו סמוך לשבת מניח המוגמר על האש אלא שהמוגמר הוא מונח זמן רב קודם השבת על הגחלים אלא עתה סמוך לשבת מניח הגחלים עם המוגמר שעליו תחת הכלים וכ"מ מלשון הברייתא וא"כ ליכא למיגזר ע"ש אטו שבת יע"ש ותמהנו עליו דהא כתבו התוס' התם בד"ה והשתא וכו' וז"ל ולי נראה דר"א לא מוקי לה כב"ש אלא הש"ס הוא דקאמר הא מני ב"ש היא אליבא דר"י דמוקי לה משום שביתת כלים וכו' ועוד דסוגיא דלקמן לא מיתוקמא אלא כרבה כדפי' וקי"ל כרב אושעיא דמאן תנא שכיחת כלים ב"ש וכו' יע"ש וכוונתם דלר"א מצינן למימר דלב"ש ל"ל שביתת כלים אלא היכא דעביד מעשה והא דאסר באינץ של פשתן במתניתין אפי' היכא דלא עביד מעשה משים גזירה וכרבה והא דקאמר מאן תנא שביתת כלים ב"ש הייני היכא דעביד מעשה משום דלב"ה ל"ל שביתת כלים אפי' היכא דעביד מעשה וטעמא דברייתא משום השמעת קול והא דקאמר הגמ' הא מני כ"ש ולכ"ש אית להו שביתת כלים אפי' היכא דלא עביד מעשה הייני לר"י דמוקי לה משים שביתת כלים דע"כ לדידיה ב"ש היא דאלו לב"ה ל"ל שביתת כלים כלל וע"כ לדידיה לב"ש אית להו שביתת כלים אפי' היכא דלא עביד מעשה מדאסרו באונין דל"ל דטעמא משים גזירה דא"נ מ"ט דשרו מיגמר וגפרית אלא ע"כ דטעמא דמתניתין משום שביתת כלים וא"כ שמעינן דלב"ש אית להו שביתת כלים אפי' היכא דלא עביד מעשה ואי כדברי ה' הנז' א"כ מנ"ל להגמ' דלר"י לב"ש אית להו שביתת כלים אפי' היכא דלא עביד מעשה נימא דס"ל דוקא היכא דעביד מעשה הוא דאיכא שביתת כלים כמו לרבה בשיטת ר"י וטעמא דמתני' דאסר באונין היינו משו' גזירה וטעמ' דשרי במוגמר היינו משום דליכא איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן ומשו"ה לא גזרינן משו' דהוי גזירה לגזירה אלא ע"כ דליתא להאי פירושא וצ"ע

והנה מ"ש התוס' שם בד"ה ולימא דלרבה ע"כ לומר דס"ל דטעמא דמתניתין משום גזירה דאי ס"ל דטעמא דמתני' משום שביתת כלים א"כ למה צריך ר"י להביא הברייתא והא מתניתין היא דאסרי משום שביתת כלים וע"ש היינו לפי הנראה שכתבו בד"ה והשתא דהא דקאמ' הגמרא הא מני ב"ש היא היינו אליבא דר"י דמוקי לה משים שביתת כלים א"כ ע"כ לפ"ז דלרבה טעמ' דמתני' משים גזירה דאי משום שביתת כלים אם כן למה צריך להביא הבריית' הא מתני' היא אלא ע"כ דלרבה טעמ' דמתני' משים גזירה והגמ' לקמן דקאמר טעמא משום גזירה היינו אליבא דרבה אבל לר"י דמוקי לה משום שביתת כלים וכב"ש היינו טעמא דמתניתין משום שביתת כליה דאל"כ קשה מ"ט דשרי מוגמר וגפרית וכמ"ש אבל לפי מה שכתבו משם ר"ת דהא דקאמר הא מני ב"ש היא ר"א בעצמו קאמר הכי יע"ש א"כ לפ"ז י"ל דר"י דקאמ' ולימא מר משום שביתת כלים היינו דמוקי לה כב"ה וס"ל דלב"ה איכא לחלק בין היכא דעביד מעשה להיכא דלא עביד מעשה ולפ"ז י"ל דלרבה אפשר לומר דס"ל דטעמ' דמתני' משים שביתת כלים אפי' היכא דלא עביד מעשה והא דלא פריך ר"י ממתני' משום דרוצה לאוקומי הבריית' כב"ה ולכך פריך מבריית' דדריש לה מקרא וס"ל דמסתמ' לא יפלוג ב"ה אדרשה דבריית' אבל ממתני' ל"מ למיפרך מינה דאדרבה ב"ה שרו התם ועי' להב"ח לעיל בסימן רמ"ו וכ"נ מדברי הרא"ש מפשט דבריו שם וכ"כ הרב קרבן נתנאל שם עי' שם וברור ועי' למהר"ם שם מה שנדחק ולמ"ש א"ש ועי' בחידושנו שם מ"ש בס"ד ועיין לה' עולת תמיד ודו"ק

סימן רנ"ג

סעיף א' כירה וכו' או שהוא חי שלא נתבשל כלל וכו' כתב מרן בב"י אע"ג שהגהות מרדכי והג"א כתבו דהא דשרינן קדירה חייתא דוקא בתנור שחימו רב דבלא חיתוי יתבשל עד למחר אבל כירה דשליט בה אוירא אסור דאיכא למיחש שמא יחתה וכ"נ מדברי המרדכי בספ"ק מ"מ אין זה אלא לחד תירוצא דתוס' בפ' כירה