שלמי תודה (שו"ע) תלד

בס"ק ה' אלא לכאורא דא"כ מ"ט דשאלה דבעינן כדי שיצא מפתח ביתו דהא אין איסור בשאלה אף בשבת וצ"ל דטעמא דשאלה וכל הני דתניא התם דבעינן שיצא מבע"י משום דהוי כנותן לו. ע"מ להוציא וכמ"ש התוס' והרא"ש ברפ"ק דשבת והיינו דוקא בלא ייחד דאז הוי ברשות ישראל אבל בייחד לו מקום אם נימא דשכירות קניא לא הוי כמוציא מרשות ישראל ועיין לקמן בסימן שכ"ה בהגהה ובמ"א שם אלא דק"ל דאכתי מ"ש ואפילו בלא ייחד קרוב הדבר להתיר כדתנן וכו' דא"כ תקשה ליה בברייתא דקתני דבעינן שיצא מפתח ביתי דמ"ט ודוחק לומר דברייתא פליגא אמתניתין ולפמ"ש הב"ח דהתירא דראבי"ה דוקא בחפצים של גוי אבל לא בחפצים של ישראל דאסורים מטעם שכתב הרמב"ם בפ"י א"ש אבל מדברי ההגהה אינו נראה כן דהא איירי הכא בחפצים של הישראל ואפי"ה כתב ויש מתירין אם ייחד לו יע"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתה ושו"ר לה' בגדי ישע שכתב גירסא במרדכי ואפי' בייחוד לחוד קרוב הדבר להתיר ור"ל אפי' בלא ייחוד המקום רק בייחוד משכון לבד קרוב הדבר להתיר יע"ש ולפ"ז יש ליישב קצת דברי המרדכי לפי הבנת רמ"א והא דכתב רמ"א ויש להחמיר כתב המ"א דטעמא כמ"ש הש"ע בסימן רמ"ו משום דהרואה סבור שישראל צוהו להוציאו יע"ש ולפ"ז אם היא מוקפת חומה מותר והמ"א כתב דדוקא בשאלה יש להקל אבל במכירה יש להחמיר אפי' בעיר המוקפת חומה והנכרי דר בעיר דהא כשיודע שמכרו לו יאמרו שמכרו לו בשבת יע"ש ואפשר לענ"ד לומר דזהו דעת הט"ז שהביא כאן בס"ק ב' טעמו של הרמב"ם בסתם אף שמרן לעיל בסי' רמ"ו כתב טעם אחר וע"ש בט"ז ולפמ"ש המ"א א"ש דגבי מכירה אית ליה טעמא דהרמב"ם ומשו"ה כתב הכא טעמו דהרמב"ם בסתם ועיין לה' חמד משה שנתקשה בזה והמ"א כתב דלפי מאי דקי"ל דשכירות לא קניא א"כ אין לסמוך להקל יע"ש ונלע"ד דלפי מסקנת המ"א י"ל דטעמא דהגהה שכתב ויש להחמיר היינו מטעם דשכירות לא קניא וכן הוא במ"א לקמן בסי' שכ"ה ולפ"ז לכאורא גם בכותי אלם אין להקל גם בייחוד מקום דבשלמא לפי מאי דאמרינן מעיקרא דשכירות קניא א"כ יש לומר דבייחד כיון דמן הדין מותר דשכירות קניא וליכא אלא משים מראית העין שיאמרו שמכרו בשבת א"כ יש להקל בי בייחד לו בכותי אלם משא"כ בלא ייחד דמן הדין אסיר אבל לפי מאי דמסיק המ"א דשכירות לא קניא א"כ אין חילוק בין ייחד ללא ייחד וראיתי לה' נתיב חיים שהגיה בדברי המ"א ולפי הגהתו מבואר דלפי מסקנת המ"א גם בייחד לו מקום ובכותי אלם אין להקל כיון דשכירות לא קניא כמו שיראה המעיין שם וכמו שכתבנו אבל מדברי ה' אליה רבא וה' ת"ש נראה דלא הבינו כן אלא דגם לפי מסקנת המ"א כן הוא וצ"ל לפ"ז דטעמא דהמג"א דכיון שי"א ששכירות קניא יש להקל בכותי אלם בייחד לו מקום וא"כ לפ"ד המג"א בשאלה יש להקל בעיר המוקפת חומה וכמו שמבואר לעיל בסי' רמ"ו אבל במכירה יש להחמיר גם בעיר המוקפת חימה וגם בייחד לו מקום ואפי' השכיר לו החדר וכמו שכן פסקו האחרונים ועיין לה' א"ר ודלא כעולת תמיד לבד בכותי אלם יש להקל בייחד לו מקום ולהט"ז יש להקל גם בלא ייחד לו מקום ועיין לקמן בסי' שכ"ה

סעיף ה' ומותר וכו' וטוענין בקירות בית הכד והגת וכו' והשמן והיין היוצא מהן מותר הנה מרן המחבר סתם דבריו ולא חילק בין מחוסרין דיכה למחוסרין שחוקה וכהרמב"ם שסתם דבריו וכתב בפ"ג וטוענין בקורת בית הבד ובעיגולי הגת עם חשיכה וכו' ולא, חילק בין מחוסרין דיכה למחוסרין שחיקה וכמ"ש הה"מ שם ופלוגתא דר"י ורע"ק שם לענין שיגמור בשבת עצמו דר"י אימר יגמור כיון דאינם מחוסרין אלא שחיקה ורע"ק אומר לא יגמור וריב"א מדמי כי היכי דלר"י במחוסרין שחיקה יגמור בידים ה"ה במחוסרין דיכה ממילא דמיתר לטוענן מבע"י ור"א אמר לך דבשלמא אי מיירי ר"י גם במחוסרין דיכה ניחא דהוה מייתינן מכ"ש אבל השתא דמייתינן מר"י דלא מיירי אלא במחוסרין שחיקה אבל במחוסרין דיכה כ"ע ס"ל דלא יגמור ואפשר דחייב חטאת לכך לא מיתי מינה ומייתי מר"א דאמר זתים וענבים שריסקן ויצאו מעצמן ש"מ דבמחוסרין דיכה מותר מה"ת מדמותרים המשקין היוצאין מהן ולכך שיין ב"ש וב"ה בזה שטוענין קורת בית הבד כיון דליכא חייב חטאת ולפי מאי דמייתינן מר"א דמחוסרין דיכה מותר מה"ת א"כ נאמר לפ"ז הא דקאמר ר"י במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי לאי היינו שאסור מה"ת אלא מדרבנן היא כנ"ל בביאור דברי הה"מ וזהו שפסק מרן כאן וטוענין וכו' ולא חילק דמרן מיירי בענין אחר שאין עושין בו דבר משתחשך ואפי' במחוסרין דיכה דכ"ע מודים בזה וכ"ש לב"ה דל"ל שביתת כלים ולא מחלק הגמרא בין מחוסרין דיכה למחוסרין שחיקה אלא לענין שיגמור בידים בשבת עצמו וכבר כתבו מרן לקמן בסי' שכ"א וכמ"ש הרמב"ם בפרק כ"א וכמ"ש הה"מ בפ"ג יע"ש ובמחוסרין דיכה ס"ל למרן דאיני אסיר אלא מדרבנן וכר"א ומשו"ה כתב והשמן והיין היוצא מהן מיתר וכן בשים ובוסר דינא הכי דאע"ג דריסקן ועדיין מחוסרין דיכה מ"מ המשקין היוצא מהן מיתר וכן פסק מרן לקמן בסי' ש"ך בסעיף ב' זתים וענבים שנתרסקו מע"ש משקין היוצאין מהן מותרים יע"ש הרי דפסק בהדיא כר"א והא דפסק בסי' שכ"א דמחוסרין דיכה אסיר לדוך היינו מדרבנן וכמ"ש זה נלע"ד בריר בדעת מרן והע"ת דבריו תמוהים דלפמ"ש ל"ק כל מה שהקשה וכמי שיראה המעיין שם ועוד אני תמיה עליו במ"ש דס"ל להמחבר דהא דאמר ר"י יגמור משתחשך היינו דיגמור ויאכל בשבת וליכא למיסר משים משקין שזבו יע"ש דהא בב"י הוכיח דהטור ס"ל בפירוש יגמור בידים וכהרמב"ם מדכתב בסי' שכ"א דמחוסרין שחיקה מיתר לגמור שחיקתן דאל"כ מנ"ל האי דינא יע"ש וא"כ איך אפשר לומר דס"ל למרן דיגמיר ויאכל בשבת והרי כתב בסי' שכ"א דמחוסרין שחיקה מותר לגמור שחיקתן בידים א"כ ע"כ דס"ל דפירוש יגמור היינו דיגמור בידים משתחשך וצ"ע

והנה הה"מ כתב בפ"ג יש מי שהקשה על רבינו למה לא חילק בין מחוסרין שחיקה למחוסרין דיכה דמחוסרין דיכה אסיר כדאיתא בגמרא לדעת ר"י וע"ש יהנה כעת נזדמן לידי ספר קרית מלך רב שתמה דאיך אפשר לרבינו לחלק ולומר דבמחוסרין דיכה אסיר עם חשיכה והלא רבינו פסק כב"ה דמותר להתחיל במלאכה בע"ש אע"פ שנגמרת מאליה בשבת יע"ש ולע"ד אפשר לומר דדעת יש מי שהקשה ס"ל בפירוש יגמור כרש"י דיגמור מאליה משתחשך וס"ל דהא דאמר ר"י במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי כי פליגי במחוסרין שחיקה היינו דגם לב"ה אסיר במחוסרין דיכה וה"ט משום דטעינתן היא גומרת ונמצא הכל עשוי בשבת וכמ"ש רש"י שם ולא התירו ב"ה אלא בהנהו דמתניתין דעיקר המלאכה התחילה להעשות מבע"י משא"כ הכא דהכל עשוי בשבת וכ"כ מו"ה עה"ש דכן מוכח מדברי