שלמי תודה (שו"ע) תלג

אירוסין מקרי סעודת מצוה גם בע"פ ול"ל דמיירי בחה"מ דבחה"מ אסור בסעודת אירוסין, וכמ"ש בסי' תקמ"ו יע"ש ולכאורא י"ל דמיירי שלא בשעת אירוסין דמותר בחש"מ וכמ"ש בסי' תקמ"ו ולכאורא י"ל דא"כ לא הוי סעודת מצוה ולא יבטל מצות ביעור משום זה וכדתניא התם גבי סעודה שניה משום דהוי רשות יחזיר מיד יע"ש ושי"ר להמ"א בסי' תקס"א ס"ק ל"ד שכתב דשלא בשעת אירוסין ושלא בבית ארוסתי מקרי סעודת מצוה אלא שכ' דבסי' תמ"ד משמע קצת דלא הוי מצוה יע"ש הרי המ"א מסופק בזה ולכאורא גם לפי מה שהוכיח המ"א מסימן תמ"ד אינו מוכח אלא שלא בבית ארוסתו דלא הוי סעודת מצוה מדנקט לבית חמיי משמע דשלא בבית חמיו לא הוי סעודת מצוה אבל שלא בשעת אירוסין ליכא הוכחה דלא הוי מצוה ומ"ש לה' מחצית השקל שכתב דהוכחת המ"א היא ע"פ הפירוש שפירש בירושלמי א"כ ש"מ דשלא בשעת אירוסין לא הוי מצוה יע"ש א"כ אנן בדידן נאמר דפירוש הירושלמי כפשטי ומתני' מיירי בחש"מ ושלא בשעת אירוסין דהיו סעודת מצוה ומותר לעשיתה בחה"מ והרב דגול מרבבה כתב דלפי מסקנת ה' מ"א צ"ל דההיא ברייתא דקתני יחזיר מיד ומוקי לה בגמרא בסעודה שניה דהוי רשות צ"ל דמיירי בחש"מ ומותר לעשות בחש"מ כיון דלא הוי שמחה של מצוה יע"ש וא"כ י"ל דמתניתין נמי מיירי בהכי שלא בשעת אירוסין ובסעודה א' דהוי מצוה ובחש"מ כמ"ש

סימן רנ"א

סעיף א' העושה וכו' י"מ מנחה גדולה וי"מ מנחה קטנה זהו דעת רש"י בפרק מקום שנהגו שפירש מן המנחה תשע שעות ומחצה יע"ש והנ"ל בדעת רש"י דהמקשה קס"ד מן המנחה היינו מנחה גדילה וקס"ד דלאו דוקא מן המנחה אלא ה"ה סמוך למנחה דמשום חצי שעה לא הוה שביק התנא מלמתני חצות שהיא דבר קצוב שחצי היום אסור וחצי היום מותר וכמ"ש מרן בב"י ועיין להכנה"ג אלא ע"כ דה"ה סמוך ולאו דוקא מן המנחה וכ"כ התוס' בפרק ע"פ בד"ה מן המנחה יע"ש והמתרץ חודש לו דהאי מנחה היינו מ"ק ושפיר איכא בין ע"פ לע"ש דהתם ממנחה קטנה היא דאסיר אבל ע"פ אסיר מחצות ומ"ש רש"י מן המנחה תשע שעות היינו במתרץ והמתרץ חזר מסברת המקשן מדנקט הכא בחצות ולא נקט הכא אפי' סמוך משמע דס"ל דמנחה היינו מ"ק והא דלא שביק התרצן סברת המקשן דמנחה היינו מנחה גדולה ואיכא בין ע"פ לע"ש חצי שעה משים דא"כ לא הוה שביק מלמתני הצית וכמ"ש בב"י והא דקאמר בגמרא סמוך למנחה לא לאי דיקא סמוך הוא דאיכא בינייהו אלא סמך כלומר קודם לכן וזהו שכתב רש"י סמוך קודם לכן ואלו ברש"י בפרק ע"פ כתב סמוך למנחה קודם למנחה מעט אלא ע"כ דנתכוין למ"ש וכמבואר ולפמ"ש ליתא לראיית הפר"ח לעיל בסי' רל"ג שהביא מסוגיא זו דזמן מנחה הייני מתחלת ז' יע"ש אבל דעת הטור ודעתיה ס"ל דאסיר ממנחה ולמעלה היינו ממ"ג וכפשטה דגמ' דליכא בינייהו אלא המוך דהיינו חצי שעה והמקשה ס"ד דמן המנחה לאו דוקא וה"ה סמוך דמשים חצי שעה לא הוה שביק מלמתני חצות והמתרץ חידש דמן המנחה בדוקא והא דנקט הכא בחצות ולא נקט הכא אפי' סמוך כמ"ש בפ' ע"פ י"ל דנקט לישנא דמתניתין דקתני חצות והתם נקט סמוך כלישנא, דניתני' דהתם ועיין להפר"ח בסימן דל"ג שכ' דליתא למ"ש הטור אלא מתחלת ז' נמי אסור יע"ש וליתא דזהו לדעת המקשן אבל לפי התרצן מן המנחה הייני משש ומחצה והייני דאיכא בין ע"פ לע"ש דבע"פ אסיר מתחלת ז' דהיינו מחצית ובע"ש משש ומחצה ואף שי"ל דלפי הא"נ שם בע"ש נמי אסור מחצות וליכ' בינייהו אלא לענין שמתא מ"מ י"ל דהטור ס"ל דשני התירוצים אמת וכמשמעות הא"נ וכמ"ש מרן בב"י בסימן תס"ח ודברי הפר"ח צ"ע וראיתי לה' עולת תמיד שהוכיח דבמ"ג איירי מדקמשני התם מן המנחה ולמעלה הוא דאסור סמוך למנחה שרי אלמא דבמ"ג איירי דאי לא"ה מנ"ל דסמיך שרי דהא מ"מ איכא בינייהו דבע"פ אסיר מחצי' ובע"ש מתשע שעות אבל אי אמרינו דמן המנחה היינו מ"ג אם כן אי אמרינן דסמוך נמי אסור א"כ ליכ' בינייהו מידי יע"ש ולע"ד ל"מ דאיכא למימר דפשטא דברייתא נקיט דמן המנחה דוקא היא דאסיר ולא סמוך ולפירש"י שביד הב"י שפירש דמן המנחה היינו תשע שעות א"כ ליכא ראיה כלל דהא האמת כן הוא דאסיר אפי' סמוך והא דקאמר בגמ' סמוך לא היינו קידם לכן ולא סמיך ממש וכפירש"י שם ולכאורא י"ל ראייתי דלפירש"י שבידנו שפי' דמן המנחה ממש דהיינו מתשע שעות ומחצה דאמאי לא אמרינן דמן המנחה הייני אפי' סמוך וכמו דתניא בר"פ ע"פ דמן המנחה ולמעלה היינו אפי' סמוך וכמו שמוכח שם בגמ' וג"ז י"ל דהתם בע"כ צריכין לפרש כן משום דאיתא בבריית' אחרת דקתני בהדיא אפי' סמיך משא"כ הכא נקטינן הבריית' כפשטה וע"ש ברש"י ותוס' ושו"ר במפרשים שיש מאלה הדברים שכתבתי כאן כבר כתובים שם ושלי"ת שנתכונתי לדעתם הקדושה במקצת הדברים יע"ש

שם העושה מלאכה וכו' כתב המג"א דפרקמטיא שרי וכ"מ בגמ' בעובדא דבני בישן וכ"מ בסו' פ"ב דשבת דתקיעה שניה היתה לבטל העיר וחניותיה עי' שם ונ"ל דהטור ורש"י כל חד לשיטתיה אזיל דהטור פירש לקמן לבטל העיר וחניותיה היינו לבטל העיר מחניותיה ואזיל לש לשיטתיה דממנחה גדולה אסור במלאכה אבל רש"י דס"ל דמנחה היינו מ"ק לכך פירש לבטל העיר ממלאכה וחניותיה יע"ש וכבר כתבו האחרונים דראיית ה' מ"א אינה אלא לפי דעת הטור יע"ש ועי' לה' משחא דרבותא למיה"ר רש"א זיע"א ולהמח"ב ז"ל יע"ש

סימן רנ"ב

סעיף א' בהגהה ויש מתירין שייציא הכיתי בשבת אם ייחד לו וכו' וז"ל המררכי כל מה שאסרנו מכירה ונתינה עד כדי שיצא מפתח ביתו לב"ה ה"מ כשלא ייחד לו מקום אבל בייחד לו מקים מותר יאפי' בלא ייחד קרוב הדבר להתיר כדתנן פשט וכו' ויש להחמיר שלא להרגיל הנכרי בכך וכו' ולרבא מירי וכו' דאפילו שכירות לא קניא אלא גבי חמץ מגה"כ יע"ש וצ"ל לדעת ראבי"ה דצ"ל האי גזירה דכתב הש"ע בסימן רמ"ו שיאמרו שהישראל צוהו להוציאו לר"ה דא"כ מ"ל ייחד מ"ל לא ייחד וכמ"ש הט"ז והמ"א דלטעם זה ליכא לחלק בין ייחד ללא ייחד יע"ש ועוד לא ס"ל כטעם שכתב הרמב"ם בפ"ו דשמא יאמרו שמכרו לו בשבת דלפי טעם זה נמי ליכא לחלק בין ייחד ללא ייחד וכמ"ש הב"ח והט"ז יע"ש אלא דס"ל דמדינא אסיר משים דהוי כמוכרו לו בשבת ועפ"ז כתב דהייני דוקא בלא ייחד לי מקום משים דאכתי לא קנאו הנכרי עד שיוציאנו והו"ל כמוכרו לנכרי בשבת אבל ייחד לו מקום כבר קנהו מע"ש ומותר וכמ"ש המ"א