שלמי תודה (שו"ע) תלב

דליכא שהית משום דתחומין דרבנן וע"ש בספר הנז'

סעיף ג' אם שכרו לימים וכו' אם היא בע"ש אסור וכו' עיין לה' א"ר שכתב דאע"ג דפסק בסעיף א' דבלא קצץ אסיר אפי' מיום א' ס"ל למרן דזה מקרי קצץ גם לדעת הרי"ף והרמב"ם ומותר אפי' בע"ש אלא שחשש להחמיר בע"ש כהר"ן יע"ש ומדברי מרן בב"י סי' רנ"ב אין נראה כן אלא דזה מקרי לא קצץ ואסור לדעת הרי"ף והרמב"ם אפי' מיום א' כמו שיראה המעיין שם ושו"ר לה' ת"ש שכתב כדברי ה' א"ר וכתב דמרן בש"ע חזר בו ממ"ש בב"י בסי' רנ"ד יע"ש ואפשר שזו היא כוונת ה' א"ר ז"ל.

סימן רמח

סעיף ב' הא דאין וכו' אבל במקום שידוע לנו שמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה טפחים אסור לצאת וכו' הנה מפשט דברי מרן משמע הא דאסור היינו פחות משלשה ימים קודם השבת וכדלעיל דאל"כ הו"ל לפרש דאסור אפי' מיום א' וכן הבינו האחרונים והטעם הוא כמ"ש בס"ד גבי יוצא לשיירא דאם יצטרך אח"כ לחלל שבת מפני פקוח נפש מותר ואין כאן חלול שבת משא"כ בג' ימים קודם שבת דאסור דהוי כמתנה לחלל שבת ולפ"ז אם הוא מקום שיכול לצאת וליכא סכנה ביציאה צריך לצאת דלא התירו אלא מפני פ"נ וכ"כ ה' אליה רבא בס"ק ז' אבל לכאורא מדברי הרי"ף לא משמע כן דסתר פי' ר"ח דפירש משום איסור תחומין דא"כ אפי' מיום א' נמי ועוד דלדבר מצוה אמאי מותר יע"ש הרי דס"ל דאם יש איסור תחומין אסור אפי' מיום א' וכמ"ש מרן בב"י ודלא כמהרי"ק יע"ש וא"כ איך פסק כאן דג' ימים קודם שבת מותרים הפך דעת הרי"ף ומהריב"ל בח"ב סי' נ"ג תמה על דברי הריב"ש מהרי"ף וכמ"ש וכתב דהיכא שיש חלול שבת בודאי אפי' מיום א' אסור ושאני ההיא דהרז"ה דליכא אלא ספק ומשו"ה מיום ג' מותר והיינו דק"ל להרי"ף על פי' ר"ח דא"כ אפי' מיום א' נמי דהתם מסתמא איכא בודאי חלול שבת ומשו"ה אפי' מיום א' אסור יע"ש ודברים הללו לא יכונו בדעת מרן וכמ"ש ואפשר ליישב בדוחק דהרי"ף משמע ליה דהברייתא מיירי בכל גוונא בין היכא שיש הכנה לצאת בין היכא דליכא סכנה לצאת מן הספינה בשבת ואפי"ה קתני דמפליגין ביום ג' ואי איירי למטה מעשרה לסור להפליג בשבת גם אם הפליג מיום א' ולדבר מצוה נמי אסור ומשו"ה מוקי לה למעלה מעשרה דליכא איסור החומין וטעמא משים ביטול עונג ולהכי ג' ימים קודם שבת מותרים ולדבר מצוה נמי מותר משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה והא דלא קתני בהדיא אין מפליגין בספינה גדולה משום דסתם ים הוא למעלה מעשרה אב לפיר"ח ק"ל שפיר כנ"ל ליישב בדוחק דברי הרי"ף ז"ל לפי פסק מרן ולפ"ז לדבר מצוה נמי אם הוא פחות מעשרה טפחים ויכול לצאת וליכא סכנה ביציאה ודאי דצריך לצאת דהעמידו דבריהם במקום עשה אבל אם הוא במקום סכנה מותר משום פ"נ ומפליג אפי' בע"ש וכמ"ש בס"ד גבי שיירא ודלא כה' ע"ת דליתא וכ"כ ה' א"ר בס"ק ג' וכ"כ ה' בני חיי בהגהותיו בסי' זה יע"ש ולפ"ז נ"ל ליישב דברי הלבוש שכתב הטעם דלדבר מצוה מותר משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ותמה עליו ה' חו"ס. הא בס"ד מתירין גם כשיצטרך הישראל לחלל שבת במלאכה שרי למצוה בע"ש א"כ אין צריך כאן לטעם זה יע"ש ולע"ד לפמ"ש א"ש דהנה מטעם פקוח נפש לא שרינן אלא היכא שאין יכיל לצאת מן הספינה אבל היכא דליכא פ"נ ויכול לצאת נין הספינה אז אסיר להפליג ולהכי כתב הטעם משים דהעוסק במצוה פטיר מן המצוה ובכל ענין שרי והיינו דוקא בעמוקים עשרה טפחים אבל אם אין בעומקן עשרה טפחים אז אינו מותר אלא משום פ"נ אבל היכא דליכא פ"נ גם היכא שהפליג ג' ימים קודם שבח שהפליג בהיתר מ"מ כשמגיע שבת ייכול לצאת אסור לצאת חוץ לתחום אלא יצא מן הספינה וכמ"ש לעיל ואפשר שזהו שחידש ההגהה וכתב לצאת חוץ לתחום דנתכיון לכלול בזה דגם היכא שהפליג בהיתר חסור לצאת חוץ לתחום בשבת היכא דליכא פ"נ ועיין להמ"א ועיין לה' פרי מגדים ז"ל

סעיף ג' היכא דמותר להפליג וכו' והיינו כמ"ש הרא"ש בתשובה דאסור להפליג בשבת אף היכא שקנה שביתה אם יצא מן הספינה אסור להפליג בשבת דכיון שמפליגין בשבת אסור משים שט וס"ל דליכא למיסר משום שט אלא בשבת עצמו אבל לאסור ג' ימים קידם לא ודלא כר"י שאסר מטעם זה גם ג' ימים קודם ואינו אסור גם בתוך ג' ימים אלא היכא דאיכא ביטול עונג והרא"ש בתשובה מיירי בהיכא דליכ' ביטול עונג דאז אינו אסו' אלא בשבת עצמו משום איסור שט אבל היכא שקנה שביתה בספינה ולא יצא אז מותר להפליג גם בשבת וכמבואר כ"ז בב"י וק"ל דהרשב"א בחידושיו הביא פירוש ר"י דטעמא דאין מפליגין פחות מג' ימים משום שט וכנר' שמסכים עמו ומדברי הרשב"א בתשובה שהביאה מרן בב"י נרא' דהיכא שקנה שביתה בספינה ולא יצא שמותר להפליג גם בשבת ואי לפירוש ר"י אסור גם בתוך ג' ימים משום שט ואפשר ליישב דהרשב"א ס"ל דלא סגי האי משום שט לאסור אלא בשבת ולא לאסור משים שט גם בג' ימים קודם אלא משום ביטול עונג וכמ"ש הרי"ף ולא הביא פי' ר"י אלא ללמוד ממנו דמ"מ בשבת עצמו אף היכא דליכ' ביטול עונג כגון בנהרות אסור בשבת משו' שט וכדמוכח מפרק תולין ולאפוקי ממה שמתירים גם בשבת ומפרשי לההיא דפ' תולין בענין אחר לכך הביא פי' ר"י ללמוד ממנו דין זה אבל לכאורא קשה ממ"ש ברשב"א והובא בב"י לקמן סי' ת"ד דהיכא ששבת ביבשה אסיר ליכנס בספינה בשבת דאיבע"ל אם יש תחומין למעלה מעשרה ואסור להוציא מחזקת ביתו מן הספק עי' שם ולכאורא למה צריך לטעם זה תיפק"ל דאסו' משו' שס ואפ' דס"ל להרשב"א דמשים איסור שט גם כשיצא משם בתוך השבת איסתלק ליה איסור שט וכמו שכן פסק מור"ם בהגהה וע"ש אבל משום איסור תחומין אפי' היכא שקנה שביתה בספינה כיון שסתם ספינה למעלה מעשרה כשיצא אחר כך ליבשה קנה שם שביתה ואסור להפליג בשבת משום איסור תחומין דאסור להוציא מחזקת ביתו מן הספק והרשב"א בתשובה שאסר אם לא יצא היינו משו' איסור תחומין ולא משום איסור שט וכמ"ש בב"י יע"ש אבל ק"ל לדברי הרשב"א שהביאו בב"י שכתב דמותר להפליג בשבת אף היכא דלא קנה שביתה יע"ש וכן דעת הר"ן בפ"ק דשבת מה יענו לההיא דפרק תולין ושו"ר להרב שבלי הלקט בערוגה ב' סי' קי"א שכתב דל"ק מההיא דפרק תולין דאדרבה דוקא צורבא מרבנן משום דצריך לקדש עצמו במותר לו יע"ש זה ודאי דעת הגדולים הס': סימן רמ"ט

סעיף ב' אסור וכו' ואפילו היא סעודת אירוסין וכו' פי' להמ"א שהקשה מסי' תמ"ד דמבואר שם דסעודת