שלמי תודה (שו"ע) תלא

מהלכות יו"ט שכתב עכו"ם שקבל וכו' שאין הכל יודעים ההפרש שיש בין שכיר לקבלן ולפיכך אסיר יע"ש משמע דגם בנתפרסם שהיא בקבלנות משום שאינם יודעים ההפרש שיש בין שכיר לקבלן אסור אכל ראיתי לה' יכין ובעז בסי' קי"ג שפירש בדברי הרמב"ם שפירש שמפני גזירת הרואין הוא מפני שאין כל הרואין יודעים אם קבלן היא ומותר אי אם שכיר היא ואסור שאין יודעים אלא בעלי המקום לבדם וחושבין שהביא שכיר לעשות לו מלאכה בחש"מ יע"ש הרי מפורש דמפרש גם דברי הרמב"ם דהלכות יו"ט מטעם דיחשדו אותו ששכיר יום ודברי הרמב"ם דהלכות שבת והל' יו"ט ילים בקנה אחד ישו"ר להרב מטה יהודה בסי' רמ"ד שהסכים לאסור גם בנתפרסם בקבלנות ופירש דברי הרמב"ם דהל' שבת באופן שמסכים לדבריו יע"ש ולעד"נ להקל כיון שפשט דברי הרמב"ם בה' שבת משמע כן וגם משמע כן מדברי הה"מ ומדברי מרן בסי' רמ"ד ומדברי הט"ז אין ראיה וכמ"ש ודברי הר"ן אפשר לפרשם כן וכמ"ש הרב אשל אברהם יע"ש וגם מדברי מרן משמע כן וה' יכין ובעז פירש דברי הרמב"ם דהל' יו"ט כמ"ש בה' שבת וכ"מ בתשובות רוב האחרוני' כותייהו נקטינן ישי"ר לדודי זקני מהרש"ך שילאל זצ"ל בס' נוה שלום בחידושי פוסקים שהאריך להוכיח כן יע"ש: סימן רמ"ד

סעיף ו' בהגהה וכן יכיל להשכיר המכס לכל השבתות לנכרי יכו' עי' להמ"א שהצ"ע על דין זה דבשלמא כששיכר הנכרי בקבולת היא ניטל שכר שבת בהבלעה משא"כ כשמשכיר לנכרי ריוח של כל השבתי' הו"ל שכר שבת שלא בהבלעה דאסיר אפי' במקום פסידא כמ"ש בסי' רמ"ג בתנור ומרחץ וכו' יע"ש ונלע"ד דכונתו דבשלמא כששוכר הנכרי בקבולת ליכא איסור אלא משום מראית העין שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה ואף ע"ג דגבי מרחץ אסרינן לעיל בסי' רמ"ג משים מראית העין והתם נמי איכא פסידא מ"מ י"ל דהכא דאיכא תרתי משים פסידא ולהציל מידם להכי שרינן משא"כ גבי מרחץ ועוד י"ל דיש לחלק בין פסידא רבא לפסיד' זוטא וכמו שכן חילק ה' ט"ז משא"כ כשמשכיר לנכרי ריוח של כל השבתות הי"ל שכר שבת שלא בהבלעה וזה אסור מדינא ואסי' אפי' במקום פסידא ול"ל דשאני הכא משו' דלהציל מידם שרי דאכתי כיון דאפ' בקבולת דאינו אסור אלא משים מראית העין למה נתיר לו להשכיר המכס דאסו' מדינא ועוד ליכא לחלק בין הפסד מרובה להפסד מועט דלא ניח"ל לחלק בזה בדבר שהוא אסו' מן הדין וכמ"ש ה' אשל אברהם יע"ש וראיתי לה' דגול מרבבה שכתב דגבי מכם ליכא חשד משים דתכף ששכר המכס מהמלך משכירו לשבתות לגוי ומעולם לא נקרא שם הישראל עליו בשבת משא"כ כשמשכיר הריוח הי"ל שכר שבת שלא בהבלעה ואסיר מן הדין יע"ש ולפי דבריו צ"ל דלפי מסקנת המ"א שכתב דבמשכיר לנכרי הריוח נמי אינו אסיר מן הדין צ"ל הא דלא אסרינן משים חשד כמו גבי מרחץ משום דאין כאן משום מראית העין וכמ"ש היא ז"ל ומ"ש בהגהה ולא חיישינן שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה דבמקום פסידא כה"ג לא חששו יע"ש צ"ל דכוונתי דה"ט דלא חיישי' משום מראית העין מטעם שכתב הרב הנז' והא דהוצרך לומר משום פסידא משום דאי לא הוי פסיד' הוה חיישי' אף בכה"ג וזה דוחק גדול ולפמ"ש א"ש מה שהצ"ע ה' שם דמאי קושיא דילמא הכא שאני משים דמציל מידם יע"ש ולק"מ וכמו שביארנו ושו"ר לה' תוספת שבת שכ' כעין זה שכתבנו יע"ש ודו"ק

סימן רמ"ה

סעיף א' ישראל וכו' אם התנו מתחלה וכו' שיהיה שכר השבת לעכו"ם לבדו וכו' כתב המ"א אכל אסיר לחשוב עמי ולומר אתה נטלת בשבת מרובה ואני מיעט נחלק המותר כמ"ש הראב"ד וב"י בשם תשובת הגאונים וב"ח יע"ש ולכאורא מדברי מרן בס"ב נראה דפליג ע"ז שכתב היכא שהתנו בתחלה אם אח"כ נתר הכיתי לחלוק בשוה מותר הרי שמתיר היכא שהתנו אף אם אח"כ באו לחשבון וחלקו בשוה ולכאורא י"ל דבס"ב מיירי היכא שחלקי בסתם ונתרצה הכיתי לחלוק בשוה אבל היכא שהזכיר לו בפירוש אתה נטלת בשבת מרובה נחלק המותר אסיר אבל לכאורא מדברי מרן בב"י אין נראה כן שכתב משם מהרי"א דמהרמב"ם משמע דבהתנו בכל גוונא שרי מדפירש דאם באו לחשבון אלא התנו ולא אהתנו כפירוש הראב"ד שמעינן דהיכא דהתנו בכל גוונא שרי יע"ש הרי משמע דהיכא דהתנו בכל גוונא שרי דאי במפרש אסיר אכתי עדיין קשה דאמאי לא מפרש הרמב"ם דאם באו לחשבון קאי אהתנו והיכא שאמר אתה נטלת בשבת מרובה וכו' אלא ע"כ דבהתנו בכל גוונא שרי וכמ"ש הט"ז בסעיף ב' יע"ש ושו"ר לה' אליה רבא שנ' דמ"ש מהרי"א היכא דהתנו שרי בכל גוונא היינו בין שבא לחשבון ואמר כמה ימי שבת נטלת ואני אטול כנגדן בימי החיל הן רב הן מעט בין שחולקין בשוה שלא הזכירו ממה שהיה בשבת מרובה ומ"ש הט"ז אין ראיה דכבר תירץ הב"ח דקמ"ל דאף שלא אמר מלא לי אסיר היכא דלא התנו יע"ש

סימן רמ"ז

סעיף א' שילח אדם אגרת וכו' והוא שקצן לו דמים וכו' כתב הסמ"ג דה"ט דאסיר לפי שניכר יותר שכתב ישראל ביד גוי הוא ויסברו שבשבת נתן לו אבל אם קצץ לו מעות ליתן לו בכך מותר דגוי אדעתא דנפשיה קעביד וכתב מהרש"ל בביאורו דהא דהוצרך לטעם זה ולא הספיק לו הטעם משים דמחזי כשלוחו כמו גבי עירות לעבדן משים דבשלמא עירות לעבדן דהוי אב מלאכה ממש משו"ה אסרו בלא קצץ אבל הבאת הכתב אינה נראית כ"כ אב מלאכה וכ"ש עכשיו דל"ל ר"ה א"כ אין בו משום איסור מלאכה דאורייתא והוי ראוי להתיר אפי' בע"ש ובלא קצץ לכך אמר משים דמחזי וכו' ומ"מ עיקר הטעם משום דמחזי כשלוחו ומשו"ה בקצץ מותר יע"ש וכ"כ ה' בגדי ישע על המרדכי יע"ש וכתב ה' א"ר דלפ"ז בכלים או בכתב עכו"ם שרי בין קצץ בין לא קצץ והמ"א פירש בדברי הסמ"ג משום דבאגרת קי"ל דאי לא קביע אסיר משא"כ בעורות לעבדן יע"ש וק"ל דהא הסמ"ג לא הבוא הא דמחלק בגמרא בין קביע ללא קביע כדי שנאמר דהוצרך לטעם זה להיכא דלא קביע ודברי מהרש"ל נראה עיקר ונ"ל דזהו דעת מהר"ם אלשקר הביאו המ"א שכתב מותר לשלוח כליו וחפציו ביד נכרי ואפי' בע"ש יע"ש ומסתמות דבריו משמע בין קצץ בין לא קצץ ומתחלה הייתי סבור לומר דמיירי שיש שהות ביום להגיע לשם אלא דאתא לאשמעינן דלא חיישינן שמא לא ימצא האיש בביתי ויצטרך לילך אחריו דדוקא באגרת הוא דחיישינן לזה משום דניכר דכתב של ישראל הוא וכמ"ש המ"א אלא דפשט דבריו לא משמע כן אבל לפי מ"ש מהרש"ל אתי שפיר בפשיטות דמותר אפי' היכא