שלמי תודה (שו"ע) תכט

ששמפ דאין לחלק בזה בין שבת לחול ולפמ"ש א"ש וכחו שנתבאר ועוד ס לחלק דבלחש איכא טורח צבור טפי שממתינים לו מד שיסיים תפלתו משא"כ בקול רם כנ"ל נכון בס"ד

סימן קכ"ו

סעיף א' כשנים ש"ל וכו' ולא ישתו יותר מדאי הנה מרן המחבר פסק כהרמב"ם דלאו דוקא בש"צ אלא כל העם ששוחין מם הש"צ הדין כך ובב"י כתב דהרמב"ם משמע ליה מדקאמר בירושלמי בתר דקאמר הכל שומין עם הש"צ בהודאה ומה הם אומרים מודים לך תני ובלבד שלא ישוח יותר מדאי אלמא דעל שהכל שוחין עם הש"צ תני ובלבד שלא ישוח יותר ומזה הוכרח הרמב"ם לומר דממשה באחד מעשה סך היה ועיין בדרישה ולפמ"ש דברי מרן א"ש נכון ומה שהקשה הרב שם דאדרבה חרסליק מעם י לא ישוח משמע דוקא בש"צ יע"ש ראיתי לרבינו בכ"מ שגריס בירושלמי לא ישתו והביא ראיה מינה להרמב"ם דמדקתני לא ישחו משמע בין יחיד בין ש"ל אבל הטור ס"ל דאזהרה זו אינה אלא בש"צ וכפשטא דההוא מעשה וראיתי להב"ח שהקשה על הטור דאי ההוא מעשה בש"צ הה א"כ מ"ש כריעת אבות סכריעת מודים דמסתמא באבות נמי כרע יותר מדאי דמ"ש מודים מאבות ולמה לא העבירו רבי כשנרע באבות יע"ש ולפמ"ש מרן בב"י דלכך נקטו הפוסקים האי דינא במודים משום דאיכא מאן דספו וס"ל דהמרע יותר במודים הרי הוא משובח יע"ש ולפ"ז אפשר לומר דש"צ זה שטעה לא טעה אלא במודים משום דטעה וסבר דמאן רכרע יותר הרי הוא משובח כנלע"ד

ובמ"ש הטור והרתניא הכורע בהודאה ה"ז מגונה ההוא בהודאה שבהלל ובב"ה הקשה הב"ח אמאי לא כתבו לעיל גבי דין שחייה יע"ש ולע"ד אפשר לומר הא דלא הקשה אותה לעיל משום דאפשר לומר הא דקתני ה"ז מגונה בחזרת ש"צ ולכך לא כתבו אלא הכא ודו"ק: סימן חכ ח

סעיף א' ברצהה ואין לזר לישא כפיו אפי' עם כהנים כתב המג"א דהא דכתב בהגהה באה"ע סו' ג' מי שבא ואמר כהן אני נאמן לישא כפיו היינו עם כהנים אחרים יע"ש הנה נראה מדבריו דמה שפסק כאן אינו נושא כפיו אפי' עם כהנים אחרים היינו מדרבנן דמדהתפאר ר"י בעצמו מעולם לא עברתי על דברי חבירי ש"מ דיש קצת איסור וכמ"ש התוס' סם לא ידע ר"י מה איסור יש וכו' יע"ש אמנם מדברי הלבוש נראה דהוי מדאורייתא שכתב ואין לזר לישא כפיו אפי' עם כהנים אחרים שאין הצווי אלא לכהנים ושמו את שמי ואע"פ שוש לדחות מ"מ פשט דבריו נראין כן וכ"כ ה' עולת תמיד יע"ש ועיין להלבוש באה"ע וע"ש לה' בית שמואל: כ סעיף ב' כל כהן וכו' או אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו כתב ה"ר מנות הביאו הב"י דהא דאמרי' שאין הכהן עובר כשאין אומרים לו לברך היינו שאינו עובר בשלשה עשה אבל בעשה דכה תברכו עובר דהכהנים מטין לברך את, ישראל יאמרו להם או יחדלו יע"ש ולעד עמק דהא דכתב ה"ר מנות כן משום דהוק"ל אימ"ת התוס' במנחות דף מ"ד ר"ה כל שהקשו על גמרא אאא אאא ש דסוטה לאחד אינו קורא כהנים ואמאי לא קאמר שנים עולין ואחד אינו עולה ומ"ש שם ר"ת דחייב מדרבנן דוחק משים דהתם אקרא דאמר להם קאי יע"ש ועל כן כתב ה"ר מנוח דאפי' לא קראוהו עובר בעשה דכה תברכו והשתא א"ש קושיית התוס' דלא מצי למימר אחד אינו עולה דאכתי חייב הוא לעלות אפי' לא קראוהו משום עשה דכה תברכו ומה שהקשה הפר"ח ממשנה דס"פ אין עומדין דקתני ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא אח כפיו ואם מובטח שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי ואם איתא דלעולם איכא איסור פשה וכי מפני הטירוף יעבור בעשה יע"ש עיין להמג"א סעיף ב' וסעיף ל' וסעיף ס"ט ועיין בגמרא דסוטה דף ל"ח וע"ע לה' ע"ת בסעיף מ"כ ולהמג"א סעיף ד' ואפשר לומר עוד דמתניתין מיירי בשכבר עלה דאינו עיבר וכמ"ש בסעיף ג' יע"ש ומה שהקשה הפר"ח מהירושלמי ר"ש בן פזי הוה קאי אחורי עמודי ר"א נפיק לברא יע"ש הנה לפי מה שנראה מדברי הט"ז בסעיף ג' דהנהו הוו אנוסים גמורים ופטורים מן הדין ולא יצאו אלא מפני סילסול בעלמא א"ש

והגה לפי מה שנראה מהב"י דמה שיצאו משים כדי שלא יעברו בשלשה עשה נדחית ראיית הט"ז ובאמת דבריו צ"ע ומ"מ ה"ר מנוח וירושלמי אינו סותר דמפרש הירושלמי כדברי הט"ז ולפמ"ש הפר"ת נמי דה"ר מנח ס"ל דיחיד אינו עובר א"ס הירושלמי דאיכא למימר דהתם היו יחידים ויצאו לחוץ מפני סילסול בעלמא הוא דנהגו בעצמם וצריך להתיישב ככל זה וצ"ע

סעיף ט"ו אין הכהנים רשאים וכו' הנה בגמ' דסיטה איתא אין הכהנים רשאים להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור והקשה הב"י שמאחר שאין הכהנים אומרים עד שמקרא אותם הש"צ א"כ מאי עד שיכלה אמן מפי הצבור דקאמר הא אף לאחר שיכלה אמן מפי הצבור יע"ש שכתב ועוי"ל שמ"ש אין מתחילין בברכה אחרת היינו יאר ישא היינו לפי מאי דמשמע מפשטא דגמרא שלא היו מקרין את הכהנים מדלא הזכירו כן בשום מקום יע"ש וכתב על זה ה' דרכי משה וכן משמע בתוס' וברש"י בפרק ואלו נאמרין יע"ש ותמיה לי עליו דהא רש"י כתב בפרק אין עומדין אמתניתין דקתני ולא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף וז"ל שלא תטרף דעתו ויטעה לפי שש"צ הוא צריך להתחיל ברכה שניה ולומר לפניהם כל תיבה ותיכה כדאמרינן במסכת סוטה יע"ש הרי מבואר מדברי רש"י דהא דצריך להקרות לכהנים כל תיבה ותיבה הוא מהגמרא ובאמת ק"ל על רש"י דהיכן מצא בגמרא דסוטה כן וע"ש בגמ' ובפירש"י וצ"ע ואחר כתבי בא לידי ספר פרישה ודרישה וראיתי שכתב דלפמ"ס הב"י דד"ז לא הוזכר בגמרא א"כ מיש במתניתין לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף היינו דלא יענה אחר סיום ברכת כהנים מפני הטירוף שמא לא יוכל לסיים שים שלום יע"ש הרי משמע בהריא כמו שכתבתי תלי"ת

סימן רמ"ג

סעיף א' לא ישכיר וכו' ושכר את העכו"ם בכו"כ ליום וכו' הנה מדברי מרן משמע דקבלנות דמרחץ מותר מדינא מדהוצרך לומר ושכר בכו"כ ליום אלמא דגם בקבלנות דמרחץ דמותר מדינא דוקא בשכיר יום הוא דאסור מדינא ודלא כמהרי"א דמחלק בין שדם למרחץ וכ"נ מדברי מרן בב"י לקמן בסו' רמ"ד שכהב ומכאן