שלמי תודה (שו"ע) תכח

כהרמב"ם והרר"י וכהרא"ש בתירוצא בתרא דבמחוייב באותה ברכה כגון לצאת בה ידי חיבתו בין בתפלה בין בשאר ברכות אע"פ שיודע איזו ברכה הוא מברך צריך שישמע ואם אינו מחייב באיחה ברכה בין בתפלה בין בשאר ברכות אפי' אם אינו יודע באיזו ברכה קאי יכול לענות אמן וכמו שביאר לנו בב"י יע"ש ולכך הכא בש"ע לא כתב אלא דין המחוייב באותה ברכה אבל בשאינו מחיייב לא דיבר מזה כלל משים דס"ל בשאינו מחוייב ליכא איסור של אמן יתומה כלל ואפי' בשאינו יודע כלל שרי וכן חילק הרשב"א בחידושיו בין חייב לאיני חייב וכ"כ הרוקח ובס' אגודה בפ' החליל אבל רש"י בפ' ג' שאכלו וכן התוס' שם ובפרק החליל תירצו דיש חילוק בין יודע לשאינו יודע והיינו דס"ל דביודע אפילו מחיייב באותה ברכה יכיל לענות וכמ"ש הרר"י שם יע"ש וכמ"ש בב"י ואם אינו מחיייב ואיני יודע אסיר לענות דכך הוא פשט דבריהם וכ"כ ראב"ן והרי לך לשונו ולא אמן יתומה שלא שמע הברכה אלא שמע אחרים עינים אמן יענה עמהם ואיני יודע על מה הם עינים ע"כ וכ"כ בה"ג וכן היא סברת ה"ר כהן צדק לפי מה שהבין הטור וזהו שכתב רמ"א ויש מחמירין דאפי' איני מחוייב באותה ברכה לא יענה אמן אם אינו יודע באיזה ברכה קאי הש"ץ דזה נמי מיקרי אמן יתומה והיינו משום דחשש לסברת רכ דאם איני יודע באיזה ברכה קאי אפי' אם כבר יצא יענה דזה נמי מיקרי אמן יתומה ופשטיה דרמ"א משמע דביודע שרי בין ביחיד בין בצבור וכמ"ש המ"א בס"ק י"ז ומ"ש לקמן צבור ל"ד ידין דלקמן היא דיוקא דדין זה אבל ראיתי בהלבוש שכתב וי"א דאפי' בשאר ברכו' כגון ברכות הנהנין וברכת ס"ת צריך שישמע הברכה דאל"כ מיקרי אמן יתומה והי"א שכתבם הם דברי א"ח שהביא בב"י שחילק בין צבור ליחיד ופשט דבריו משמע דביחיד אפי' יודע אסור לענות אא"כ שמע ובצבור מותר אפי' אינו יודע וס"ל דמ"ש רמ"א דאם אינו יודע מיקרי אמן ותימה דמשמע אבל יודע מיתר היינו דוקא גבי צבור אב גבי יחיד אסיר אפי' יודע והיינו משים דרמ"א חשש לסברת הרכ"ץ ולסברא א"ח דאם אינו יודע אסיר לענות אפי' בצבור משום דחשש לסברת הרכ"ץ דס"ל באינו יודע אסו' לענות ולא מחלק בין יחיד לצבור ואם יידע אסו' ביחיד משים דחשש לסברת א"ח ולכך לקמן לא כתב דשרי אלא ביודע ובצבור אמנם במחוייב באותה ברכה ס"ל לרמ"א כמרן דחשש לסברת הרר"י והרמב"ם דפסקו שצריך שישמע ואפי' בצבור דינא הכי ולקמן מיירי באינו מחוייב וכמו שמבואר שם והלביש נקיט פשטיה דרמ"א דלקמן דמשמע דצבור דוקא ועי' בה' אליה רבא אבל ראיתי לה' ט"ז שכתב דפלוגתא דהרכ"ץ והרר"י אינו אלא בחזרת ש"ץ התפלה דבברכות שרוצה לצאת בהם ידי חיבתו כ"ע ס"ל דצריך שישמע ובברכת ס"ת ובברכות הנהנין שאינו מחוייב בהם כגון שלא אכל אפי' ידיעה לא צריך ולא פליגי אלא בחזרת י"ח דהרר"י ס"ל בין יודע ובין שאינו יודע לא מיקרי אמן ותימה אבל מ"מ אסיר לכתחלה והרכ"ץ ס"ל דבאינו יודע מיקרי אמן יתומה וביודע לא מיקרי אמן יתומה וס"ל דשרי לגמרי וכתב דיש לתפוס חומרת שניהם וכתב לפ"ז דמ"ש הרמ"א אינו יודע לאו למטוטי דביודע שרי לגמרי אלא למעוטי דלא מיקרי אמן יתומה ונ"מ דבשעת הדחק שרי חבל מ"מ אסור ולפ"ז צ"ל דמ"ס רמ"א לקמן דבצבור מותר ביודע ולכאורא קשה כיון דחשש לסברת הרר"י והלא הרר"י אינו מחלק בין יחיד לצבור וצ"ל דרמ"א ס"ל דביודע כיון דאיכא דעת הרכ"ץ דס"ל דשרי לגמרי ומיירי בצבור ודעת א"ח דמותר בצירוף אלו לשתי יעות אזלינן לקולא ולכך לקמן לא התיר בצבור אלא ביודע וכמי שכתבנו אמנם הקשה שם הט"ז לדעת הרכ"ץ מהירושלמי שכתב דין דחייב לברכה ולא ידע מה הוא עונה משמע דוקא היכא דחייב היא דמיקרי אמן יתומה הא לא"ה לא ולכאורא קשה כיון דכתב דהרכ"ץ ס"ל דבברכה שהוא מחייב בה דצריך שישמע אימא הא דנקט הירושלמי דחייב משים דבחויב בברכה צריך שישמע ולק"מ כיין דבאינו מחוייב נמי איכא איסור אמן יתומה באינו יודע א"כ לא הי"ל להירושלמי להשמיטה וברור היא והב"ח כתב דהרכ"ץ לא פליג אלא בחזרת י"ח אבל בשאר ברכות ס"ל דאפילו אינו יודע שרי ובחזרת י"ח לדעת הטור ביודע שרי ולדעת התוס' צריך שישמע וכתב לענין הלכה יש להחמיר דבחזרת י"ח צריך שישמע כפי דעת התוס' בפי הרכ"ץ ובשאר ברכות אפי' אינו יודע שרי לענות ונ"ל הא דלא חשש לדעת רש"י והתוספות משום דכיון דבהירושלמי אמרי דוקא מחייב נקטינן כהירושלמי וכמו שהקשה היא ז"ל עליהם ופירוש זה נ"ל ע עיקר וכמו שהבין הכנה"ג והע"ח וה' אליה רבא והמ"א חמרי חומרי נקט וכמ"ש ה' מחצית השקל כמו שיראה המעיין בב"ח שם ודלא כה' מאמר מרדכי יע"ש זהו מה שנראה לי: שם ולא יאריך בה יותר מדאי וכו' ז"ל האגודה בפרק שלשה שאכלו כל המאריך באמן יותר מדאי אינו אלא טועה לכן יש לגעור באותן המאריכין אמן אחר ברכת כהנים ואחר קדיש ויש להאריך בו קצת עכ"ל

סעיף יו"ד מי ששכח וכו' יכוין דעתי וישמע מש"צ וכו אם אינו רוצה לסמוך על הש"צ ולחזור ולהתפלל היא בעצמו רשאי וכמי שמתבאר מדברי הרשב"א ז"ל בס"פ תפלת השחר ודלא כמ"ש בספר בית יהודה וכ"כ הבר"י ז"ל יע"ש דלא העיר עליו מדברי הרשב"א ז"ל סימן קכ"ו

סעיף א' ש"צ שטעה וכו' מסלקין אותו מד וכו' כתב המג"א מדסתם פה משמע דאין מסלקין אותי מש"צ משים פ"א יע"ש משמע מדבריו דאם טעה ב' או ג' פעמים מסלקין אותו מש"צ ועיין בדרישה

סעיף ד' אם טעה ש"צ כשהתפלל בלחש לעולם איני חוזר ומתפלל שנית וכו' והוא שלא טעה בג' ראשונות וכו' כתב הלבוש דיקא כשנזכר קודם שהשלים תפלתו אבל אחר שהשלים תפלתי אינו חוזר יע"ש והקשה ה' לחם חמודות בס"פ ת"ה וז"ל ואין דבריו נכונים בזה כלל שאף ביעלה ויבא שיש תפלת המוספין לפניו אמרי' אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר א"כ ע"כ הא דאמרי' הכא דחוזר בג' ראשונות אף לאחר שהשלים תפלתו יע"ש ולע"ד י"ל דאף דאמרינן ביטלה ויבא אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חיזר ואע"פ שיש תפלת המוספין לפניו שאני התם דהמוסף אינה ההזכרה עצמה של אלהינו ולכך אמרינן דוקא לאחר שהשלים תפלתו היא דאינו חוזר אבל גבי טעה בברכות בלחש דהשתא הוא צריך לחזור הברכות בעצמן ולאי תפלה אחרת היא ולא תיקנו בלחש אלא כדי להסדיר תפלתי וכמבואר בגמ' בסוף ר"ה ודאי בזה אף קודם שהשלים תפלתו אינו חוזר אבל בג' ראשונות אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר וכמ"ש הלבוש וע"כ צריך לחלק בהכי דהא בסעיף ג' כתב כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל ש"צ חוזר חוץ משחרית של ר"ח ומשמע דוקא בשחרית של ר"ח אבל בשבת מחזירין וכמ"ש בב"י ומטעם דליכא טורח צבור ואמאי לא תיקנו דבטעה בלחש דחוזר בשבת דליכא טורח צבור ומסתמות דברי הפוסקים