שלמי תודה (שו"ע) תכז

ואיך ר"א יעשה עבירה לכתחלה כדי לקיים המצוה ומתרץ דמצוה דרבים שאני וכיון שמצוה דרבים היא לכך דותה אף לכתחלה עשה דיחיד ובזה א"ש דברי הרמב"ם בהלכות עבדים כנלע"ד ליישב בס"ד וע"ע להרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג ולה' מועדי ה' שם יע"ש

סעיף ג' בהגהה ואם וכו' ותפלת ערבית וקדיש שלאחריו לא שייך לק"ש וברכותיה עיין במ"א ז"ל וכתב ה' פרי מגדים בתפלת ערבית אם היו עשרה בשעה שהתפללו בלחש ואח"כ יצאו מקצתן באמצע התפלה שי"ל קדיש שלאחר התפלה יע"ש שהביא ראיה לדבריו ונלע"ד להביא ראיה ממ"ש הלבוש וז"ל וה"ה איפכא אם אמרו עלינו בעשרה ויצאו מקצתן אין אומרים הקדיש שלאחריו בלא עשרה כי אין אמירת עלינו אלים לגרור אחריו הקדיש עכ"ל משמע דדוקא עלינו דאינו אלא מנהג הוא דאינו גורר אחריו הקדיש אבל בלא"ה הו"א דגורר אחריו ואע"ג דעלינו אינו צריך עשרה

סימן נו

סעיף א' בהגהה ולא יפסיק בין יהא שמיה רבא למברך עיין במג"א ז"ל שכתב דזהו מתורת חומרא כמו בחליצה ולא מדינא דמדינא לית לן בה וכדאסיק רב ספרא בסיכה יע"ש ולעד"נ בכוונת המג"א דלפי מ"ש שכוונת רמ"א הוא חומרא בעלמא א"כ לפ"ז גם הג"א שכתב דלא יפסיק בין שמיה לרבא הוא מתורת חומרא בעלמא ואין אנו צריכין לדחוק כמ"ש מעיקרא דמדינא קאמר והא דקאמר ר"ס לית לן בה הוא בין רבא למברך אלא ר"ס דקאמר לית לן בה הוא אף בין שמיה לרבא ומ"ש הג"א דלא יפסיק בין שמיה לרבא הוא מתורת חומרא בעלמא כמו בחליצה ולפ"ז שפיר למד רמ"א דלפר"י אין להפסיק בין רבא למברך ועיין להבר"י מה שהקשה על המ"א ולפמ"ש בכוונתו ניחא וכמו שתירץ הרב ז"ל ועוד ראיתי להרב שם שכתב דלפי מה שנראה מדברי המ"א דלפר"י אין להפסיק לא בין רבא למברך ולא בין שמיה לרבא צריך להגיה בהרמ"א ולא יפסיק בין שמיה רבא מברך יע"ש ואני הצעיר ראיתי בספר עולת תמיד שהגירסא היא כמו שכתב הרב יע"ש

סעיף ה' לאחר שסיים הקדיש פוסע ג"פ כתב הרב מטה יהודה דזהו דוקא בקדיש תתקבל יע"ש וראיתי בכתבי הקודש להרב החסיד מוהר"ר שמואל טייב זצוק"ל שדחה דברי הרב ומסיק שבכל הקדישים פוסע ג"פ וכתב שהרצה דבריו לפני מוה"ר הגדול מהרי"ט בעל ערך השלחן ולקצת מחכמי הדור והסכימו עמו וכן ראיתי להרה"ג מופת הדור מהר"ח פלאג'י זצוק"ל בספרו הקדוש כף החיים סי' י"ג אית כ"א שכתב שנעלם מהם הרדב"ז בחדשות ח"א סי' של"ט דמפורש יוצא מדבריו דבכל קדיש צריך לפסוע ג"פ וע"ש

סימן ח"ן

סעיף ו' אע"פ שזמנה נמשך עד סוף השעה הג' וכו' הנה מרן בכ"מ כתב דמה"ת זמנה כל היום משום דכי היכי דדרשינן ובשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים ה"נ דרשינן ובקימך כ"ז שבנ"א קמים והא דאמרי' בשעה שבנ"א קמים אסמכתא בעלמא הוא תדע דאטו בני מלכים רובא דעלמא יעש"ב ולכאורא יש להוכיח כן מדברי הרשב"א בדף י"א דאהא דקאמר הגמ' א"כ לימא בבוקר ובערב כתב דל"ד וכו' אלא ה"ק בבוקר ובערב א"נ ביום ובלילה יע"ש ולכאורא עדיין קשה נימא דאי כתיב ביום ובלילה הו"א זמנה כל היום להכי כתיב ובשכבך לומר לך דזמנה דוקא עד ג' שעות אבל לפ"ד מרן א"ש דמה"ת זמנה כל היום ובזה יש לדחות ראיית הפר"ח לעיל בסעיף א' שהוכיח מדברי הרשב"א דבני מלכים אינם ישנים אלא עד תחלת שעה ג' דאהא דקתני במתניתין עד הנץ החמה כתב וק"ל וכי בני מלכים אין קורין לר"א ע"כ אלמא דלר"י ניחא עכ"ד יע"ש ולפ"ה יש לדחות כיון דלר"י מה"ת זמנה כל היום לא הקשה הרשב"א כיון דאכתי נפקי י"ח דאורייתא אבל בר"א ק"ל שפיר ול"ל דר"א נמי ס"ל דמה"ת זמנה כל היום והא דקאמר עד הנץ החמה היינו מדרבנן דזה אינו דל"א כן אלא לרבנן דדרשי ובשכבך כ"ו שב"א שוכבים ה"נ דרשי' ובקומך כ"ז שב"א קמים אבל לר"א דדריש ובשכבך כ"ז שב"א הולכים לשכב ה"נ דריש כן גבי ובקומך ואם כן לא הוי זמנה כל היום וע"ז ק"ל להרשב"א שפיר ועיין ברש"י דף ג' ואח"כ ראיתי למו"ה עה"ש ז"ל שהוכיח כן מדברי הרשב"א הנז' אבל מדברי הרשב"א בדף ט' אין נראה כן שכתב וז"ל וא"ת והא שרינן של שחר עד ג' שעות משום בני מלכים אף ע"ג דהוו מיעוטא דמיעוטא ומחמתייהו קרינן ובקומך עד אותו זמן ומ"ש שכיבה י"ל כיון דמחמת יממא וכו' ועוד דאינו בדין דלא יקראו בני מלכים בשל שחר וכו' יע"ש ומדהוצרך להנך תירוצי ע"כ דס"ל דמה"ת לא הוי זמנה כל היום דאל"כ לא היה צריך לזה דאסמכתא בעלמא הוא ואדרבה מה"ת זמנה כל היום ודברי הרשב"א בדף י"א בלא"ה אינם מובנים וכמו שתמה ה' עה"ש שם יע"ש ועי' להרמב"ן במלחמות והנה מתירוץ שני של הרשב"א שכתבנו מבואר דס"ל דבני מלכי' אינם ישנים אלא עד תחלת שעה ג' וכמ"ש הפר"ח בסעיף א' ונעלמו מעיני הפר"ח דברי הרשב"א הנו' שהוצרך להביא מדיוק וכאן דבריו מבוארים ודו"ק

סימן ס"ג סעיף ב' מי שרוצה להחמיר ולעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד נקרא עבריין ראיתי לעמוד על מה שנהגו לקרות ק"ש שעל המטה בעמידה ואע"ג שלפעמים סומכים עליה לצאת י"ח ק"ש ולכאורא הוא הפך מפסק מרן ובב"י פירש דאף בלילה לא יעמוד יע"ש ונלע"ד לומר דכיון דמה שקורין בעמידה היא משים שמא תחטפם השינה ולא יקראו כלל לית לן בה ודומה למ"ש מרן בסעיף ג' בהיה מהלך בדרך צריך לעמוד בפסוק א' ואף דפ' ב"ח פסק דוקא בפסוק א' הוא דעומד אבל משם ואילך אינו יכול לעמוד אפשר דהכא מודה ובלא"ה כל האחרוני' חלקו עליו בזה יע"ש ועוד אפ' דכיון דקורין כל הסדר של ק"ש שעל המטה בעמידה א"כ בשעת ק"ש כבר הם עומדים ובזה ודאי דמותר לקרות בעמידה וכמ"ש בגמ' ובפוסקים ועי' למרנא ורבנא מהר"ר חיד"א זיע"א בפ' הקדוש מורה באצבע

סימן קכ"ד

סעיף ה' ועל כל ברכה וכו' אומר ברוך הוא וברוך שמו עי' בשו"ת דבר שמואל סי' רצ"ה ולה' בר"י לקמן בסי' רי"ג ובתשובותיו בס' יוסף אומץ

סעיף ח' לא יענה וכו' ולא יענה אמן יתומה דהיינו שהוא חויב בברכה אחת וכו' הנה מרן פסק