שלמי תודה (שו"ע) תכו

סימן נ"ב

סעיף א' אם בא וכו' ואח"כ ישתבח ואח"כ יוצר וק"ש וברכותיה ויתפלל עם הצבור הקשה אלי חבירי וידי"ן החו"ש השקדן בתורה הבחור כמה"ר רבי מרדכי מאזוג' נר"ו דל"ל למרן להאריך כולי האי דלא היל"ל אלא חותם בישתבח וכמ"ש הרא"ש ורב נטרינאי ותירצתי לו דאפשר שרמז לדין שכתב המ"א ז"ל משם הגהת י"נ ז"ל שאם בא סמיך לק"ש אם יוכל להתחיל ביוצר שיגיע להתפלל י"ח עם הצבור יעשה דעיקר קפידא שיתפלל י"ח עם הצבור יע"ש וזהו שרמז מרן ואח"כ יוצר וק"ש וברכותיה ויתפלל עם הצבור רצה לומר שעיקר הקפידא שיתפלל י"ח עם הצבור ולא טל ק"ש וברכותיה ונ"מ אם בא סמוך לק"ש שיתחיל ביוצר כיון שיכול להתפלל עם הצבור וכמ"ש המ"א ז"ל כנ"ל נכון בס"ד

סימן נ"ג

סעיף ג' בהגהה מיהו וכו' יתעטף בציצית קודם שיתחיל ישתבח ראיתי לה' שכנה"ג שכתב דמשמע מדברי הרב דדוקא בש"צ ולא באחר ואפשר שלמד כן מדברי הכל בו שלא כתב דינו אלא בש"צ עכ"ד יע"ש ותמיה לי דהא בד"מ כתב דהכל בו לא מיירי בדין הפסקה אלא במנהג שנהגו דהש"ץ מברך על הטלית בב"ה וא"כ מהיכן למד מדברי הכל בו וצ"ע

סעיף ו' אין וכו' שנתמלא זקנו וכו' רבינו המחבר פסק כדעת התוס' בחולין ומגילה והרשב"א והר"ן דבאקראי יכול לירד לפני התיבה אבל בקבע אין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו וכן פירש הכ"מ בדעת הרמב"ם בפירושו השני אבל בפירושו הראשון כתב דהרמב"ם ס"ל דלענין פריסת על שמע פירס משהביא שתי שערות אבל לירד לפני התיבה בעינן נתמלא זקנו וכ"כ הלח"מ בהלכות נשיאות כפים פט"ו והפר"ח ומתניתין דקתני קטן הוא משום פורס על שמע אבל לירד לפני התיבה בעינן נתמלא זקנו וכן הוא במסכת סופרים פי"ד הלכה י"ז קטן שאמרו עד י"ג שנה משם ולמעלה פורס על שמע והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו עד שיהא בן עשרים ובעל זקן וכו' יע"ש שיש ט"ס ועיין לה' כסא רחמים ועיין לה' נחלת יעקב שכתב הגירסא העיקרית כמש"ל וכ"כ האגודה הרי מבואר ממסכת סופרים דלענין פריסת שמע פורס משהביא שתי שערות אבל לירד לפני התיבה בעינן נתמלא זקנו והשתא אתי שפיר דברי הרמב"ם שדבריו הם ממסכת סופרים וכן ראיתי להריא"ז בשלטי הגבירים במגילה וז"ל ואם הביא שתי שערות פורס על שמע ואם נתמלא זקנו ראוי לעשותו ש"צ ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו וכו' ונראה בעיני שלא נאמר כן אלא משים כבוד הצבור אבל אם הצבור אינם מקפידין בדבר ראוי לירד לפני החיבה וכו' הרי מבואר מדברי הריא"ז שיש חילוק בין פריסת שמע ללירד לפני התיבה דלענין פריסת שמע פורס משהביא שתי שערות אבל לירד לפני התיבה בעינן נתמלא זקנו משום כבוד הצבור אבל אם הצבור אינם מקפידים בדבר יכול לירד ועיין להב"ח שלא ראה דברי הריא"ז וע"פ דברי הריא"ז נלע"ד ליישב דברי רש"י שכתב אמתניתין דקתני פיחת פורס על שמע ופירש רש"י פוחח במסכת סופרים מפרש כל שכרעיו נראים וכתב עליו הר"ן דלא נהירא דקתני אינו עובר לפני התיבה ואלו לקמן במתניתין אמר האומר איני עובר בהגדל אף יחף לא יעבור משמע דהא אחר אף יחף יעבור יע"ש ולפ"ד הריא"ז א"ש דהכא גבי פוחח ה"ט משום כבוד הצבור ונ"מ אם הצבור מחלו על כבודם לית לן בה ולכך תני הא דלקמן לאשמעינן דשם חיישינן שמא מינות נזרקה בו דהשתא לא מהני מחילת הצבור מידי כנ"ל ליישב בדעת רש"י ובחידושי כתבתי ליישב דעת רש"י ועתה ראיתי שקדמני ה' ק"נ על הרא"ש יע"ש

סעיף י"ד סומא יורד לפני התיבה כתב הלביש ואפי' שלא ראה מאורות מימיו שגם הסומא נהנה מזיו האירה ואע"פ שאינו רואה ועוד שנהנה בו וכו' יע"ש וק"ל דהא בגמרא לא אמרו אלא טעם שני ובשום פוסק לא הוזכר טעם זה וי"ל

סימן נ"ה

סעיף א' אומרים קדיש וכו' עיין בהלבוש בענין השבעה קדישים ומ"ש עליו הט"ז ועיין בהלבוש לקמן בסי' תקפ"א שביאר דבריו שבכאן

שם וא"א אותו בפחות מעשרה וכו' כתב ה' כסא אליהו ז"ל וז"ל דאע"ג דגמרינן ליה מונקדשתי בתוך בנ"י כתבו הפוסקים דהוי אסמכתא בעלמא ועיין להרא"ש והר"ן בפרק שלשה שאכלו גבי ר"א ששיחרר עבדו אך לדעת בה"ג והרמב"ם דס"ל דלא אתי עשה דיו"ט שהוא מדרבנן ודחי עשה דאבלות יום ראשון שהוא מדאורייתא מוכרח לומר דס"ל הא דדברים שבקדושה דצריכין עשרה הוא מדאורייתא או מיירי לענין ברכת כהנים דהוי מה"ת ואינו אלא בעשרה ולכך שיחררו ועוד הכריח מדפסק הרמב"ם בהלכות לולב כמ"ד בריש פרק לולב הגזול דדוקא ביו"ט ראשון אינו יוצא בגזול אבל ביו"ט שני מתיך שייצא בשאול יוצא נמי בגזול ופירשו התוס' שם כיון שהוא מדרבנן ליכא משום מהבב"ע יע"ש ואלי בההיא דשיחרר עבדו פריך הגמ' והא מצוה הבב"ע ואם לא היה המעשה למצוה דאורייתא מאי פריך אלא ע"כ למצוה דאורייתא היה מעשה וכנז"ל ושוב תמה על הרמב"ם שכתב בפ"ט מהלכות עבדים ומיתר לשחררו לדבר מצוה ואפי' למצוה דרבנן עכת"ד יע"ש הנה מה שהכריח מההיא דאבלות דמיירי בדאורייתא נעלם ממנו הרא"ש במסכת מ"ק בפ"ג שכתב וז"ל דשאני התם דזיכה את הרבים ולכך אלים האי עשה אע"ג דהוי מדרבנן אבל בקיים אבלות אין בו זכות לרבים יע"ש וא"כ י"ל דהרמב"ם ס"ל אע"ג שמיירי הכא בעשה דרבנן מ"מ כיון שיש בו זכות לרבים אלים ודחי עשה דאורייתא ולא דמי לדין אבלות וכמ"ש הרא"ש ועוד י"ל דהרמב"ם ס"ל כדעת הר"ן הביאו מרן כ"מ בהלכות עבדים והובא בהבר"י בסי' זה וז"ל שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבידו אלא משום שלא ליתן להם מתנת חנם וכיון דהוי לצורך ולאו משום חנינה דידהו קעביד הו"ל כנותן דמי עצמו יע"ש וא"כ קושיא מעיקרא ליתא דהכא שאני דלא קעבר אמידי ומה שהכריח עוד מההיא דלולב הגזול נלע"ד ליישב דאע"ג דבמצוה דרבנן ליכא משום מצוה הבאה בעבירה היינו דיקא אם כבר גזלו ונטלו אמרינן דיצא וא"צ עוד לחזור וליטול דאע"ג דמצוה הבב"ע היא מ"מ כיון שהיא מדרבנן לא מחמרינן בה כולי האי ואמרינן דיצא אבל ודאי לא יגזול לכתחלה כדי לקיים המצוה וזה פשוט וא"כ י"ל דהגמ' הכי פריך והא מצוה הבב"ע היא