שלמי תודה (שו"ע) תכד

דצריכה עיבוד לשמה לא מצינו מזה מ"מ כיון דב הדין לא קי"ל כוותה גם בזה לא קי"ל כוותה כיון ד מצינו בשום מקום דצריכה עיבוד לשמה ועוד הקשה ה' הנז' דמה הכרח ממה שהביא הרי"ף ז"ל גירסא זו דמאן לימא לן דמפרש הרי"ף משים עיבוד לשמה נימא משום חסרות ויתרות יע"ש ולק"מ דלפי גירסתו שגריס בהרי"ף דתפלין ומזוזות אין נקחין מכל אדם אבל ספרים נקחין ל"ל כפירוש התוס' דאכתי למה לא יקח ויבדוק בשלמא בתפלין משום דגנאי לסותרן אבל במזוזות ל"ל הכי ודוחק לומר משום דילמא משתלי ולא בדק ובספרים מיירי בשאר ספרים אבל קושייתו הא' שהקשה שם צ"ע ובמה שהשמיט הרמב"ם דין זה עי' במ"ש לעיל בסי' ל"ב בס"ד

סימן מ'

סעיף א' בהנחה ואם שניהם אינם מיוחדים וכו' עי' להרב א"ר שכתב שראה בתשובת מהריט"ץ שמסיק להקל בשעת הדחק שאין לו כלי אחר דכיון שאין מיוחד לתפלין לבד לא הוי כליין יע"ש נרא' מדבריו שהבין שמ"ש מהריט"ץ להקל בשעת הדחק היינו על הקוראג"ה שאינה מיוחדת לתפלין לבד ובאמת ליתא התם הכי במהריט"ץ אלא מה שמסיק להקל בשעת הדחק היינו על המטפחת ולא על הקוראג"ה וכן הבין הרב יד אהרן ובדין המטפחת נמי כבר השיגו עליו כל האחרונים דמבואר בגמרא בהדיא דמהני יע"ש ועיין להבר"י ז"ל

סעיף ג' אפי' להניח וכו' אם אין אשתו עמו מותר אבל הרמב"ם בפ"ד לפי מה שהבין בו הר"י ס"ל דגם באין אשתו עמו בעינן כלי בתוך כלי קודם שיניח בין כר לכסת יע"ש והיינו משום דס"ל להרמב"ם מדקאמר בגמ' הכי אמר שמואל מותר אפי' אשתו עמו משמע דבחד גוונא מיירי וכמו בשאשתו עמו צריך כלי בת"כ קודם שיניחן בין כר לכסת דכר וכסת לא מיקרי כלי וכמ"ש מרן ה"נ בשאין אשתו עמו צריך כלי בת"כ דאל"כ לא א"ש לשון אפי' וכמו שכן דקדק הב"ח בלשון הטור וכמ"ש ה' יד אהרן ובהכי א"ש מה שפריך בגמ' שם והתני ר"ח מניחן בכובע תחת מראשותיו דאפילו מוקמת לה שלא כנגד ראשו מ"מ קתני בכובע סגי ואלו לר"י צריך כלי בת"כ קודם שיניחן בין כר לכסת ועיין בתוס' שם אבל לכאורא קשה לפ"ז מאי משני הגמרא שם דמפיק למורשא לבר דהוי שלא כנגד ראשו מ"מ תקשה לשיטת הרמב"ם דס"ל דגם בשלא כ"ר בעינן כת"כ ועי' להב"ח ולהט"ז ולהמ"א ופירושם לא יתכן לדעת הרמב"ם וכמו שיראה המעיין וצ"ל דהרמב"ם יפרש דמפיק לבר לחוץ המטה וכיון שהתפלין הם חוץ למטה אע"ג דמקצת הכובע מינח תחת ראשו לא איכפת לן ובוכוח עם חבירי החי"ש השקדן בתורה כמהר"ר שמואל מאני נר"ו פירשנו לדעת הרמב"ם דהגמ' ס"ל מעיקרא דבאין אשתו עמו א"צ כת"כ ולהכי פריך מדאמר רבי חייא דמניחן תחת מראשיתיו דמשמע ליה להגמרא דכובע הוא חוץ לכיסן ולכך פריך והתני ר"ח מניחן בכובע וכו' ואי מיירי שכ"ר לא בעי כת"כ אלא ע"כ כ"ר ממש אלמא כעד ראשו מותר בכת"כ ומדר"י משמע דכ"ר אף בכת"כ לא מהני מדלא משכח התירא אלא בשכ"ר משמע בכנגד ראשו בכל ענין אסיר וכמ"ש ה' ט"ז ולכך פריך מתני ר"ח ומשני דמפיק למורשא לבר ואף בשכ"ר בעינן כת"כ ולכך בעי ר"ח כובע לבד מכיהן וכמו שכן פירש הב"ח לפי דרכו יע"ש ויש ללמוד פירוש זה מדברי ה' פ"מ באשל אברהם יע"ש ולפ"ז נתיישב לי מה שהקשה הרב יד אהרן לפי דעת הרמב"ם דס"ל דלעולם צריך כת"כ אמאי לא פריך מתני ר"ח לשמואל דאמר ואפי' אשתו עמו דמשמע דבאין אשתו עמו נמי צריך כת"כ ור"ח תני דמניחן בכובע דאלמא בכלי אחד סגי יע"ש ולפמ"ש ל"ק דהגמרא משמע ליה דהכובע הוא לבר מכיסן ומיירי בכת"כ ולכך לא פריך לשמואל די"ל הא דבעי שמואל כת"כ היינו בכ"ר ממש וברייתא מיירי בכ"ר ומיירי בכת"כ אבל לר"י פריך שפיר וכמו שכתבנו והמתרץ חידש לו דמפיק למורשא וגם בשלא כ"ר בעינן כת"כ קודם שיניחן בין כר לכסת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל אבל הר"י כתב דבשלא כנגד ראשו אם אין אשתי עמו בין כר וכסת סגי וכן פירש מרן הב"י דברי הרמב"ם דמ"ש דבעינן כת"כ היינו באשתו עמו יע"ש אבל בהא פליגי הרמב"ם והר"י דהרמב"ם ס"ל דכר וכסת לא חשיבי כלי אבל הר"י ס"ל דכר וכסת נמי חשובי כלי ומרן בב"י מסיק להלכה כהרמב"ם יע"ש ועי' להב"ח שהוכיח מהגמ' דגם באין אשתו עמו צריך כת"כ ועפ"ז נדחק לפרש דברי מרן בש"ע יע"ש ולעד"נ דהנה מההוכחה שהוכיח הב"ח ליכא ראיה אלא דצריך כר וכסת וכלי אבל א"צ כת"כ בכלים גמורים וכמו שמבואר שם ולפ"ז א"ש לשון הש"ע דלעולם דגם באין אשתו עמו צריך כת"כ והא דמחלק בין אין אשתו עמו לאשתו עמו משים דבאין אשתו עמי כלי וכר וכסת סגי אבל באשתו עמו צריך שני כלים גמורים ולא מהני כר וכסת ושו"ר להרב אשל אברהם שכ"כ יע"ש אלא שהקשה לפ"ז מאי פריך הגמ' לשמואל מדתניא אשתו עמו אסור דילמא דמיירי בכלי וכר יע"ש ולק"מ דהגמ' פשיט"ל דכר לא מיקרי כלי ובריית' התם קתני עד שיניחם בכת"כ או עד שיוציאם לחוץ אלמא בשאין השני כלים צריך שיוציאם לחוץ וא"כ היכי קתני בבריית' התם אם הים גבוה ג"ט מותר והא צריך שיוציאם לחוץ אלא ע"כ דמיירי בשני כלים גמורים ופריך שפיר

והנה המג"א בסק"ד כתב דמשמע מגמרא דאם הוא משתמר במקום אחר לא יניחם במטה ואם היה מקום גבוה ג' טפחים וכו' מותר יע"ש והיינו משום דמה שדחה הגמרא הברייתא משום דלנטורינהו טפי עדיף א"כ היכא שהוא משתמר במקום אחר הדרינן לדינא דברייתא דאסור להניחו במטה אבל לכאורא לפ"ז קשה דאמאי אסיק לשמואל בתיובתא נימא דברייתא מיירי היכא שמשתמר במקום אחר ולכך אם אשתו עמו אסיר ושמואל מירי היכא שאין משתמר במקום אחר וכמו שמוקים ליה בגמרא ולכך גם באשתו עמו מותר ודוחק לומר דברייתא סתמא דבכל גוונא מיירי דמשום הא לא הו"ל לאסוקי לשמואל בתיובתא אלא עכ"ל דס"ל להגמרא דהיכא שמשתמר במקום אחר גם באין אשתו עמו אסור ולכך פריך שפיר דליכא לאוקומה בהיכא שמשתמר דא"כ אפי' אין אשתו עמו אסור וכ"נ מסתמות דברי המג"א ועיין לה' אשל אברהם ולעד"נ ברור כמ"ש

סימן מ"ו

סעיף ד' צריך לברך בכל יום שלא עשני גוי שלא עשני עבד וכו' וכתב מרן המחבר בב"י שכך הוא הסדר להקדים שלא השני עבד שבתחלה אנו מברכין שלא עשני עכו"ם שאינו בר מצוה כלל ואח"כ שלא עשני עבד דאע"פ שישנו בקצת מצות זיל טובא והוא חשוד על הגזל כדתנן מרבה עבדים מרבה גזל וגם דומה לעכו"ם שאין לו זכות אבות ועוד שאסור בבת ישראל ואח"כ אנו מברכין שלא עשני אשה שאעפ"י שהיא חשובה מן העבד מ"מ אינה חייבת בכל המצות וזהו הסדר שסידר כאן ובדבריו