שלמי תודה (שו"ע) תכג

כנגד זו משמע דבשתים בעינן זו כנגד זו וי"ל דדיוקא דסיפא עיקר וברישא דכתבו זו בצד זו ר"ל דנפסקה פנים ואחור היינו זו בצד זו וצ"ע

סימן ל"ח

סעיף ה' אבל ביום ראשון אסיר להניח תפלין וכו' עיין לה' מח"ב מה שהאריך להוכיח אי דיקא יום מיתה וקבורה היא דאסור או אפי' ביום הקבורה אסור ולבסוף מסיק דגם ביום קבירה אסיר וכן הסכימו כל האחרונים ודלא כמהריט"ץ בחידושיו לאיזהו נשך יע"ש ולעד"נ דמדברי הירושלמי בר"פ מי שמתו נראה כמהריט"ץ דהנה שם מביא פלוגתא דתנאי דתפלין ובתר הכי פריך וז"ל אם ביום שני אינו ניתן צורכא מימר מי שמתו מוטל לפניו אלא בגין דתני דא תני דא יע"ש ולכאורא קשה אמאי לא פריך למ"ד דביום א' אינו מניח תפלין ל"ל למתני מי שמתו מיטל תיפק"ל דאפי' לאחר קבורה אסור אלא עכ"ל דלמ"ד ביום א' דוקא יום מיתה וקבורה דהיא מדאורייתא הוא דאסיר ולזה לא פריך למ"ד ביום א' איני מניח די"ל דאתא לאשמעינן דאף שנשתהא עד יום ב' כ"ז שלא נקבר פטור משום אינן אבל למ"ד ביום ב' נמי אינו מניח וטעמא דידיה מיתמי ימי בכי אבל משה אלמא לדידיה שני ימים של אבלות אסור דהקרא תלה באבלות ולהכי פריך שפיר דל"ל למתני מי שמתו מיטל תיפק"ל דאפי' לאחר קבורה כל ב' ימים של אבלות אסיר להניח וכמ"ש הרב הנז' על דברי הרשב"א שם ושו"ר להצל"ח בר"פ מי שמתו שהביא הירושלמי יפורש בו פירוש אחר ולפי פירושי ליכא ראיה כלל לעניינא אבל דבריו דחוקים וכמו שיראה המעיין שם

סעיף ז' חתן וכו' והרמב"ם השמיט להאי דינא דחתן ועיין למרן ב"י וראיתי להכנה"ג שכת' שהיא בכלל מ"ש הרמב"ם ז"ל כל הפטור מק"ש פטיר מתפלין וכבר כתב הוא בפ"ד מה' ק"ש דחתן פטור מק"ש עי' שם ולכאורא קשה דע"כ לא שמענו דחתן פטור אלא בלילה הא' אבל בשאר לילות חייב ופלוגתייהו דרבנן ור' שילא בשאר ימים של שבעה מיירי ולא בשאר ימים וכמו שמבואר כן בכל המפרשים ראשונים וגם אחרוני' ולכ"ע פטור מתפלה ותפלין גם בכל השבעה ימים ועי' להמאור והרמב"ן והראב"ד בהשגותיו שם ולהר"ן שמפרשים כן ודוחק לומר דהרמב"ם מפרש לפלוגתייהו בלילה הראשון דוקא אבל בכל השבעה ימים כ"ע מידו דחייב ות"ק מחייב בק"ש יר' שילא אמר דחתן פטור גם מק"ש בלילה הא' אבל השושבינים גם בלילה הא' חייבין בכל המצות ולא כפירוש התוס' שם דכתבו דר' שילא לא מחייב אלא בק"ש ולא בתפלה ותפלין אלא כפי' רש"י שם דחייבין גם בתפלה ותפלין משים דלאו עוסקי במצוה נינהי וכמ"ש הרמב"ן והרא"ש שם ופסק הרמב"ם כרבי שילא דפטור מק"ש בלילה הא' דסתמא בפ"ב דברכות אתיא כוותיה וכיון שפסק דפטור מק"ש לא הוצרך לבאר דין התפלין כיון דככר כייל לן בהל' תפלין כל הפטור מק"ש פטור מתפלין ומ"מ דוחק גדול הוא דלא מצינו בפוסקים מי שפירש וע"ע להב"ח ז"ל

סימן ט"ל

סעיף א' תפלין וכו' או מיסר וכו' כתב מרן בב"י דאפשר דמיסר מיירי בשלא לתיאבון דהוי פורק עול ואצטריך למתני משום דהו"א דלא מקרי פורק עול כיון דמיסר לא כתיב בהדיא וכתב דלפ"ז א"ש מה שהשמיט הטור למוסר דהשתא כ"ע קים להו שהמוסר הוא מעבירות החמורות ובכלל מומר הוא עכ"ל וכוונתו דאפי' דהתנא אצטריך למתני משום דהו"א דלא הוי פורק עול מ"מ הטור השמיטו משים דהשתא בזמן הזה קי"ל דהמוסר מעבירות החמורות הוא וא"כ ודאי מי שימסור הוי פורק עול מעליו ובכלל מומר הוא ולא הוצרך הטור להביאו כנ"ל פשוט בכונת מרן ועי' לה' יד אהרן שהניח דברי מרן בצ"ע וליתא ומ"ש הוא ברור וכ"נ מה' ט"ז שתפס על הב"ח שתירץ תירוץ אחר על שהשמיט הטו' המוסר יע"ש ולא תפס על תירוץ מרן ה' ב"י ולעד"נ דפשוט שהבין בדברי מרן כמ"ש ולכך לא תפס על מרן שדבריו ברורים כמ"ש

סעיף ד' תפלין וכו' וי"א יגנזו כ"ה דעת הטור דבתפלין גם כשכתבן מין יגנזו משום דבתפלין מסתמא אין כותבן לשם ע"ז משא"כ בס"ת וכמ"ש ביו"ד סימן רפ"א יע"ש ועי' למרן הב"י שהוכיח דדעת הרי"ף והרא"ש דבין בס"ת בין בתפלין ישרפו יע"ש ואכתי עדיין קשה מ"ש הרי"ף והרא"ש בה"ת תני רב וכו' סתי"מ שכתבן מין ישרפו ותני חדא יגנזו יע"ש דלא אשכחן בגמ' מאן דתני יגנזו אלא אכותי ולא אמין וכן תמה הרב מע"מ יע"ש והב"ח כתב דמ"ש הרי"ף דתני חדא יגנזו היינו מדקאמר בגמ' דהך ברייתא דתני ס"ת שכתבו גוי יגנז האי תנא הוא דתני רב חיננא וכו' מין ומוסר וכו' פסולין אלמא דמוקי להך בריית' דתני פסולין היינו יגנז ומדתני מין בהדייהו אלמא דמין נמי יגנז ולא ישרף יע"ש ולע"ד דבריו תמוהים שהרי הרי"ף והרא"ש כתבו תני רב חיננא וכו' סתי"מ שכתבן מין ישרפו אלמא דמפרשי ברב חיננא דמאי דקאמר במין פסילים היינו ישרף ובהנך פסולין פסולים ובגניזה וכל חד כדיניה ומשו"ה פלגינהו למלתיה דר"ח לתרתי משום דדיניהם אינם שוים וכמו שמבואר בדבריהם שם וצ"ע

סעיף ח' אין נקחין אלא מן המומחה וכו' הרמב"ם השמיט דין זה וה' מע"מ בה"ת כת' דס"ל להרמב"ם דאינה הלכה אפי' בתפלין כיין דאשכחן בפרק המוצא תפלין מכניסן זוג זוג אע"פ שלא בדקן והשתא אפשר לומר דאף ע"ג דלפי הבריית' שאין מזוזה נקחת מכל אדם בעיא עיבוד לשמה והואיל ואינה הלכה בגוף הדין הלכך בעיבוד לשמה נמי אינה הלכה דאם איתא דצריכה עיבוד לשמה לא אידחיא מהלכה לא היו מתירין למוצא תפלין שיכניסן זוג זוג בלא בדיקה עכ"ל וה' יד אהרן הקשה עליו דא"כ איך כתב הרמב"ם בפ"א מה"ת דתפלין צריכין עיבוד לשמן והלא לפי דבריו דברייתא זו אינה הלכה אפילו בתפלין יע"ש ולק"מ דכוונת המע"מ דבריית' זו אינה הלכה בגוף הדין דקתני אין נקחין אלא מן המומחה משים דחיישי' לעיבוד לשמה אין כן ההלכה משום דאם איתא דחיישינן לעיבוד לשמה לא היי מתירין למוצא תפלין שיכניסן זוג זוג כיון דחיישינן לעיבוד לשמה אלא עכ"ל דל"ת לזה וכיון שבגוף הדין דקתני דחיישי' לעיבוד לשמה לא קי"ל כותיה וכמו שמוכח ממתני' אם כן גם בעיבוד לשמה דס"ל דצריכה עיבוד לשמה לא קי"ל כותיה אלא אין צריכה עיבוד לשמה וכמ"ש הרמב"ם אבל בתפלין קי"ל דצריכה עיבוד לשמה וכרשב"ג דאמר עד שיעבדן לשמן וכדאיתא בפ' התכלת אבל מ"מ נקחין מכל אדם ול"ח לעיבוד לשמה וכמו שמוכח ממוצא תפלין אבל במזוזה לא מצינו בשים מקום דמבואר דצריכה עיבוד לשמה אלא בהך ברייתא וההיא בריית' לא קו"ל כוותה ואע"ג דלא מצינו במתני' אלא דל"ת לעיבוד לשמה אבל כגוף הדין