שלמי תודה (שו"ע) תכב

משני שם שינויא רויחה דתנאי היא וכמ"ש בספר התרומה הביאו הב"ח בריש הסימן דה"ה דהו"מ לשנויי במשרטטי אלא כיון דמשכח תנאי במזוזה מייתי להו יע"ש ודון מינה ואוקי באתרין ולכאורא לפ"ז יש להביא ראיה להרמב"ם שפסק בפ"א מה' תפלין שס"ת שכתבו על הדוכסוסטוס פסול יע"ש דפריך התם הא מורידין עושין והתניא הלמ"מ תפלין על הקלף ומזוזה על הדוכסוסטוס וכו' למצוה וכו' יע"ש וקשה דאמאי דחק עצמו לשנויי דהלמ"מ למצוה והא י"ל דטעמא דאין מורידין אצטריך משום ס"ת דכשר בדוכסוסטוס אלא ע"כ דגם בס"ת פסול בדוכסוסטוס דהלמ"מ דקתני ס"ת על הגויל בא למעוטי דוכסוסטוס וכמ"ש הר"ם שם אבל אכתי יש לדחות דהמתרץ כיון דאשכח רב דאמר בפרק המוצא יין דף ע"ט דקלף כשר למזוזה וכמו שמסיק בגמרא שם לכך משני הכי ושוב אחר כתבי ראיתי לה' לשון למודים שהוכיח כמ"ש יע"ש ועיין להרא"ש בה' ס"ת שכתב דפירכא מציעתא ובתרייתא קיימא אתפלין דפירכא בתרייתא לא קאי אס"ת משום דס"ת נמי צריך שרטוט ופירכא מציעתא נמי לא קאי אס"ת משום דס"ת כשר בדוכסוסטוס וכמו שפסק הרא"ש שם כתנא דבי מנשה וכמ"ש בטי"ד סי' רע"א יע"ש והב"ח כתב דה"ט דמזוזה כשרה אף בפתוחות משום דדינא היא בפתיחות ומן הראוי היה שאם עשאה סתומה פסולה אלא דכבר נהגי עלמא בסתומות הילכך אם עשאן פתיחות שפיר דמי משא"כ בתפלין דנהגו עלמא כהלכתא ולכך אם שינה פסול יע"ש ודבריו תמוהים דמ"ש תפלין ממזוזה כיון דבמזוזה דינם להיות פתוחות משים דאינם סמוכין ולכך אם עשאן פתוחות כשר א"כ ה"נ גבי תפלין כיון דאינם סמיכין דינם להיות פתוחות אלא דנהגו עלמא בסתומות ואמאי אם שינה פסול ועוד דבגמרא שם מסיק רנב"י מצוה לעשותן סתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי ומאי פתוחות דקאמר רשב"א אף פתוחות יע"ש אלמא דעיקר מצותה בסתומות וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה"ת יע"ש במרן הכ"מ ז"ל ודברי הב"ח צ"ע וע"ע בתשובת מהרש"ל סי' ל"ז

סעיף ט"ל תפלין בין וכו' שיהיו מרובעות בתפרן ובאלכסונן וכו' כ"כ הרמב"ם בפ"ג שהלמ"מ שיהיו מרובעות ותפירתן בריבוע וכ"כ הרא"ש והסמ"ג והמרדכי ולפ"ז מ"ש רבא בתפרן ובאלכסונן היינו דבא להוסיף דגם בתפירה צריך להיות מרובעת ודלא כפירוש רש"י וכמו שנראה מדברי הרא"ש והמרדכי ומרן בכ"מ הביא פירוש רש"י על דברי הרמב"ם יע"ש וכ"כ הע"ת על דברי הסמ"ג יע"ש ולא ידעתי למה דהא לפי מה שפסקו דגם התפירה צריכה להיות מרובעת א"כ אתיין דברי רבא כפשטן דבא לומר בתפירה נמי בעינן ריבוע וכמו שפירש הרא"ש והמרדכי יע"ש וצ"ע

סעיף מ' עור הבתים וכו' עיין להע"ת שדקדק מהרמב"ם דאם אינו משחיר הרצועות מבפנים לא ישחור גם הקציצה יע"ש אבל המנהג אינו כן והרדב"ז בח"א בתשובות הרמב"ם סי' נ"ג דקדק מדברי הרמב"ם שכתב ולא יהיו אחורי הרצועות אלא כעין הקציצה וכו' ונוי לתפלין שיהיו כולם שחורות הרצועות והקציצה דקשה כיון דאמר ולא יהיו וכו' משמע דמדינא והיכי קאמר אח"כ ונוי הוא לתפלין אלא כך שיעור דבריו דבשאר גוונים בעינן כעין הקציצה אבל אם עשה הקציצה שחורה אפי' יהיה אחורי הרצועה לבנה לית לן בה אבל מ"מ נוי הוא שיהיו כולם שחורות על יעש"ב ולכאורא עיקר קושייתו ל"ק דכך שיעור דברי הרמב"ם דלעולם צריך לעשות אחורי הרצועה כעין הקציצה אם יריקה ירוקים וכו' אבל מ"מ לא איכפת לן באיזה גוון יעשה הקציצה דלא קפדינן אלא לענין שצריך שיהיו בגוון אחד ושוב כתב דמ"מ נוי הוא שיעשה כולם שחורות ואפשר ליישב דכוונת קושייתו כך דכיון דכבר כתב הרמב"ם דלא יעשה אחורי הרציעה אלא כעין הקציצה א"כ לא הו"ל למיכתב אח"כ אלא ונוי לתפלין שתהיה הקציצה שחורה וממילא ודאי דצריך להיות הרצועה שחורה אלא ע"כ דפירושו כמ"ש הרב ז"ל אבל מדברי הא"ז הביאו הד"מ לקמן בסי' ל"ג שכתב דעכשיו שנהגו לעשות הבתים שחורות צריך להשחיר הרצועות בין מבפנים בין מבחוץ יע"ש ומדכתב צריך משמע דלאו משום נוי הוא אלא דס"ל דצריך לעשות הרצועות כעין הקציצה גם אם הם שחורות ויפרש דברי הרמב"ם כמ"ש אבל אכתי יש לחקור דמהיכן הוציא הרמב"ם דין זה דצריך שיהיו הרצועות כעין הקציצה בצביעה ואפשר לענ"ד לומר דהרמב"ם הוציא דין זה מדתניא התם בדף ל"ה תפלין אין קושרין איתן אלא במינן בין ירוקות בין לבנות וכו' והרמב"ם מפרש הא דקתני בין ירוקות קאי אהא דקתני אין קושרין אותן אלא במינן וקתני דבצביעה נמי צריך לעשות במינן בין הבתים ירוקות בין הבתים לבנות אבל אכתי לפ"ד הרדב"ז לא יתכן זה דכתב דבשחורות לא בעינן הרצועות במינם ואלו בברייתא קתני בין שחורות כמו שיראה המעיין שם ומדברי מרן הב"י לקמן בסי' ל"ג נמי נראה דס"ל בדעת הרמב"ם כהרדב"ז שכתב עמ"ש הרמב"ם ונוי היא שיהיו כולם שחורות ולא נהגו כן ואמאי לא כתב כן עמ"ש הרמב"ם בראש דצריך לעשות הרצועות כעין הקציצה וטפי הו"ל למיכתב האי מלתא ע"ז דהוי עיכובא אבל משום שיהיו כולם שחורות אינו אלא משים נוי אלא ע"כ דס"ל דלא כתב הרמב"ם שצריך לעשות הרצועות כעין הבתים אלא בשאר מיני צבעים ולא בשחורות אבל נוי הוא שיהיו כולם שחורות וע"ז כתב מרן דעתה לא נהגו כן אלא נוהגים שעושים הבתים שחורות ולא הרצועות כנ"ל פשוט בדעת מרן הב"י

סימן ל"ג

סעיף א' אם נתקלקל וכו' ואם נתקלקל ג' בתים בכל ענין פסולים כתב הב"ח שפסולים גם בחדשים דאל"כ מאי קמ"ל הא כשנתקלקלו ג' בתים ע"כ יש שני בתים שזה אצל זה ופסולים אף בלי קריעת הבית הג' אלא ע"כ דפסולים גם בחדשים יע"ש וכ"כ הט"ז אבל הרי"ף גרים וזו כנגד זו ושלש פסולות נמי לא אמרן אלא בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה והנמק"י פירש כפירוש א' של רש"י וכהרא"ש ולכאורא לפ"ז תקשה קושיית הב"ח דלא שייך תירוצו לגירסת הרי"ף וצ"ל כדעת הנמק"י דמפרש כמ"ש בדרישה דמיירי בישנים וה"ק שלש לא יצוייר כשר משא"כ שתים שכשרים שזה שלא כנגד זה כמו שיראה המעיין שם ועיין לה' דרך אניה בחידושיו לפרק הקומץ

סעיף ב' אם נפסקו וכו' אם היו שתי התפירות זו בצד זו וכו' עיין למרן כ"מ בפ"ג מ"ש משם מהריא"ם לפרש הסוגיא לשיטת הר"ם יע"ש ומתוך דבריו נראה דאם נפסקו שתי תפירות מבפנים ולא מאחור או איפכא לא מיפסל אבל אם נפסקה תפירה אחת מפנים ואחור מיקרי שתי תפירות ופסול ומלשון הר"ם וש"ע דכתבו זו בצד זו משמע דבזו בצד זו מיפסל ולא בעינן משני צדדים אבל מדכתבו אי שנפסקו ג' אפי' זו שלא