שלמי תודה (שו"ע) תכא

ופירש עפ"ז דברי ההגהה כמ"ש ומדברי המ"א והט"ז נראה דס"ל דלא מהני צירוף אף בפיסוק דק וכמהרי"ק ודעמיה נקטינן דפשט דבריהם משמע דלא מהני תינוק לצרף ועיין בקונטרס הנז' מה שהאריך בזה ואני לא כתבתי אלא ראשי פרקים לזכרון ואם ירצה ה' אשנה שרק זה בלא נדר ועיין בה' אורים גדולים בראש הספר מה שהאריך בזה

סעיף י"ז אם נפלה וכו' כתב בתשובת הר"ר יהודה בן הרא"ש ז"ל שאלת עי"ן שנכתבה במקום וי"ו מהו למחוק קצתה ותשאר וי"ו תשובה לדעתי זה תלוי במה שכתב א"א בתשובה כי צריך שיכתוב גוף האית ולא ימחוק קצת וישאר הנשאר אית אחרת וכתב הע"ת דאם עשה מתחלה הוי"ו ואח"כ עשה העיגול סביב ודאי דגורר העיגול ונשארה הוי"ו בכשרותה יע"ש ולעד"נ דגם בזה הוי חק תוכות וכמ"ש מרן הב"י באה"ע סי' קכ"ה בשם הסמ"ק וז"ל וכתב ולא וחקק מכאן שאם לא נעשה האית כתקנה כגון חדל"ת ה"א וכיוצא בו אין למחוק לקוצה של ה"א ולעשותה דל"ת יע"ש הרי אע"ג דסתם כתיבת הה"א מתחיל בדל"ת ואח"כ הקוץ אפי"ה אין למחוק הקוץ לעשיתה דל"ת ועוד שהרי כתב הלבוש דאם כתב רי"ש במקום רי"ש ואח"כ טעה ועשה תג עליה לעשיתה דל"ת דצריך למחוק הגג או הירך עם התג יע"ש בסי"ח הרי אע"ג דמתחלה כתב הרי"ש כתקנה אינו מועיל מחיקת החג לבדו אלא צריך למחוק הגג אי הירך לבטלה מצורת אות א"כ הה"נ גבי עי"ן צריך לבטל צורת היי"ו לעשיתה כמו יו"ד ולחזור ולכותבה ואע"ג שיש לחלק בין נדין זה למ"ש הלביש מ"מ נ"ל עיקר כמ"ש ועיין לה' א"ר ולה' אשל אברהם בפתיחה בסוף סי' זה

סעיף כ"ה כל אות וכו' או שהיתה אית אחת חלוקה לשתי אותיות כגון צד"י שכתב יו"ד נו"ן וכו' הנה נראה מדברי מרן דבאות חלוקה לשתים לא מהני תינוק דלא כתב דמהני תינוק אלא בשאין היודי"ן נוגעין בגוף האות דאז מהני תינוק וכמ"ש מהר"ם הובא במרן הב"י ומהר"י אסכנדרני ולא פליגי אהדדי וכמו שפסק מרן כאן וכמו שכן הסכימו האחרונים ודברי הב"ד בסי' כ"ה חמוהים הם דנראה מדבריו שהבין דתינוק מהני אף בנו"ן ויו"ד וליתא כמו שיראה המעיין ועיין לה' מהר"ש דוראן בס' חוט המשולש בח"א סי' ה' שכתב דבצד"י שכתבה נו"ן ויו"ד נמי מהני תינוק יע"ש אבל מדברי מרן נראה דלא מהני תינוק בזה

והנה ראיתי מלתא דתמיה בספר גט פשיט באה"ע סי' קכ"ה ס"ק ע"ב שהוכיח מדברי מרן כאן דאפי' האות תהיה ב' גופים אם אינה דומה לאות אחרת ולא נפסדה צורתה אין זה פסיל ממ"ש מרן שאם לא היו מקצת היודי"ן שעל האלפי"ן וכו' נוגעים בגוף האות ותינוק מכירן שאפי' שכתב לפניהם יכול לחזיר דכוון דצורת האית נכרת ליכא משום כתבן שלא כסדרן אלמא דאפי' אינם נוגעים היודי"ן אין זה פוסל ולפיכך לא חשיב ליה כתבן שלא כסדרן יע"ש ולא ראה מ"ש מרן בסי' ל"ו דביודי"ן שאינם נוגעים פסולים משים דבעינן כל אית צריכה שתהיה גולם אחד יע"ש ומה שהוכיח מכאן ליתא דאע"ג דפסולים מ"מ כיון דתינוק דלא חכים קורא ליכא בזה משום שלא כסדרן וכמ"ש מהר"י קילון בשורש ס"ט יע"ש ופשיט וע"ע בתשובות הרא"ם ח"ב סי' ח"י והנה שורש דין זה היא ממהר"י אסכנדרני הביאו מרן בב"י וז"ל אם כתב בתי"מ חית אחת חלוקה ב לב' אותיות כגון צד"י שכתבה יו"ד נו"ן וכו' אינו יכול לחברם אח"כ שנמצאו כתובים שלא עה"ס וכ"כ הרא"ש על ה"א וקו"ף שדבקו בתפלין שאין להם תקנה בתיקון כי צריך לכותבן כסדרן הרי שפסל לתקן אפי' הקו"ף שאין דבוקה מדמה אותה לאות אחרת כ"ש פירוד שמדמה לשתי אותיות וכו' יע"ש ולכאורא לפמ"ש התה"ד הביאו מרן יש לדחות דשאני בה"א וקו"ף דלא סגי בהפרדה אלא צריך למחוק כל הרגל ולחזור לכותבו מחדש אכל גבי צד"י וכדומה דא"צ אלא דיבוק בעלמא אה"נ דיכול לתקנו ולא הוי שלא כסדרן וכמו שחילק התה"ד ביודי"ן שעל השיני"ן והאלפי"ן דיכול לתקנו ולא הוי שלא כסדר כמו גבי ה"א וקו"ף שכתב הרא"ש משום דא"צ אלא דיבוק בעלמא יע"ש ודוחק לומר דמהריא"ס לית ליה האי חילוק וס"ל לשיטת הרא"ש ביודי"ן שעל השיני"ן נמי אינו יכול לתקן כמו ה"א וקו"ף ועוד דמדברי מרן בב"י משמע דלא פליגי אהדדי וצ"ל דס"ל למהריא"ס כיון דדומה לשתי אותיות א"כ גרע אפי' מה"א וקו"ף כיון דמעיקרא היו דומין לנו"ן ויו"ד א"כ הדיבוק הוא עיקר הכתיבה והוי כאלו כותב מחדש והוי שלא כסדרן ואח"ז ראיתי לה' זרע אמת ביו"ד סי' ק"ך שנתעורר בזה וכתב דמהריא"ס אזיל בשיטת הפוסקים דבנגיעת רגל הקו"ף מהני הפרדה יע"ש ולא נהירא ונלע"ד עיקר כמ"ש ועיין בב"י בי"ד סי' רע"ו

סעיף ל"ד ב' אותיות שהם תיבה אחת לא יכתוב חוץ לשיטה כתב הלבוש שלא יכתוב כלל אפי' אות אחת חוץ לשיטה וכל האחרונים חלקו עליו וכמ"ש הא"ר דדוקא ב' אותיות הוא דלא יכתוב אבל אות אחת מותר לכתוב וכ"נ מדברי הרא"ש שכתב בה' ס"ת וז"ל ומיהו מדקאמר נזדמנה לו תיבה בת ב' אותיות לא יזרקנה בין הדפין משמט תיבה בת ב' אותיות לא יכתוב כולה חוץ לדף אבל בת ג' כיון שמקצתה בתוך הדף יכול לכתוב ב' אותיות חוץ לדף יע"ש הרי בהדיא דכתב לא יכתוב כולה אבל אות אחת מותר לכתוב ועוד דאם איתא דאפי' אות אחת אסור ליכא ראיה דכתיבה בת ג' מותר לכתוב ב' חוץ לדף דאימא הא דנקט בת ב' אותיות משים דשם אפי' אות אחת אסור אלא ע"כ דאינו אסור אלא שתי אותיות חוץ לדף וכ"כ הש"ך בסי' רע"ג יע"ש

סעיף ל"ו יעשה כל פרשיותיה פתוחות וכו' ואם שינה פסול כ"כ הרמב"ם בפ"ב מה"ת והט"ז הביא ראיה מדאמר בפ' הקומץ לימא מסייע ליה ס"ת שבלה ותפלין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין וכו' הא מורידין עושין ואמאי הכא סתומות והכא פתוחות וע"כ דמתפלין נמי דייק דאל"כ אימא משים תפלין אצטריך לטעמא דאין מורידין יע"ש וכבר תמהו עליו כל האחרונים דא"כ מאי פריך התם בתר הכי הא מורידין עושין והא בעיא שרטוט נימא דנקט טעמא דאין מורידין משום ס"ת דצריך שרטוט בכל שיטה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' ס"ת יע"ש ולע"ד אפשר ליישב דהט"ז לא ק"ל להמקשן משום די"ל דהמקשן ס"ד דטעמא דאין מורידין קאי אתרוייהו ולא ניח"ל לומר דלא קאי אלא אתפלין דפשטא דברייתא לאו הכי משמע ולכך קאמר לימא מסייע ליה וכו' והט"ז לא הוק"ל אלא על המדחה דקאמר דילמא להשלים דזהו דוחק גדול והו"ל לדחות דטעמא דאין מורידין אצטריך משום תפלין דזה מרווח יותר משנאמר דברייתא מיירי להשלים וכן מבואר מדבריו שם דלא, היק"ל אלא על התרצן דמשני שינויא דחיקא כמו שיראה המעיין שם אלא ע"כ דגם בתפלין אם שינה פסיל אבל גבי שרטוט ל"ק די"ל דה"ה דהו"מ לשנויי הא דנקט טעמא דאין מורידין משום ס"ת אלא דבלא"ה