שלמי תודה (שו"ע) תיט

דברייתא כרע"ק וסיפא כריה"ג ודוחק ולילי דמסתפינא אמינא דכולהו תנאי דהתם ס"ל דלילה זמן תפלין וכדמוכח מההיא דמשכים לצאת וכמ"ש מרן בב"י ז"ל והא דפסק כמ"ד דלילה לאו זמן תפלין משום דר"א ור"י דפליגי התם אי עובר בעשה או בלאי משמע דס"ל דלילה לאו זמן תפלין וכ"כ הרדב"ז בח"ג סי' תק"ן ועוד אביי בספ"ק די"ט משמע דס"ל דלאו זמן תפלין וכמ"ש התוס' שם ודלא כהטור ועוד י"ל דס"ל כמ"ש הרשב"א בסוכה ד' מ"ו דרבנן דרבי דהתם ס"ל דלילה לאי זמן תפלין ופסק כותייהו וכיון דמצינו דרוב האמוראים ס"ל כן לכך פסק כותייהו וכי היכי דלא תקשה הלכתא אהלכתא י"ל דרב אשי לא איירי אלא בחליצה אבל בהנחה מודה דעובר בלאו

וראיתי להרדב"ז בסימן תק"ן שכתב דה"ט דהרמב"ם לא מנה לאו זה במנין המצות משים דכבר כ' בשורש ט' שכל דבר שבא דרך אסמכת' אין ראוי למנותו והכא אסמכת' בעלמ' הוא דפשטיה דקרא בפסח מיירי אלא שריה"ג דריש ליה נמי למאי דסליק מיניה והיה לך לאות וגו' יע"ש והקשה אלי החו"ש רבי יצחק כהן נר"ו דא"כ אמאי לא פריך הגמ' בעירובין דף צ"ו ואלא הא דתנן הפסח והמילה מ"ע לימא דלא כרע"ק ואמאי לא פריך דלא אתיא נמי כריה"ג ולע"ד י"ל דכונת הגמרא להקשות לימא מתניתין דלא כרע"ק ותקשה רישא וסיפא אהדדי דהא התם מוקמינן לה כרע"ק וכמו שכן הקשו התוס' בר"ה דף ו' וראיתי לה' שאגת אריה בסי' מ"ג שהקשה על הרמב"ם בפ' י"ט מה"ס שמנה כל הלאוין שלוקין ולא מנה לאו זה ובפ"ג דמכות גבי הא דתנן יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין פריך וליחשוב נמי קוצץ בהרתו ואזהרתיה מהכא השמר בנגע הצרעת וכן פסק הרמב"ם ברפ"י מהל' ט"צ דלוקין על לאו זה יע"ש ונעלם ממנו תשובת הרדב"ז הנז' ובלא"ה נלע"ד ליישב דשאני הכא דעיקר קרא דושמרת הוא בעשה שישמור להניח תפלין אלא מדכתיב מימים ימימה דרשי' ליה נמי ללאו אבל גבי קרא דהשמר בנגע הצרעת עיקרו הוא לאו שישמר מלקיץ את הבהרת וכמ"ש השע"ה בה' תפלין יע"ש

סימן ל"ב

סעיף ו' אין צריך לשרטט וכו' וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה"ת וז"ל הלכה למשה מסיני שאין כותבין ס"ת או מזוזה אלא בשרטוט אבל תפלין אינן צריכין שרטוט לפי שהן מחיפין ונראה מדבריו שאפי' שיטה עליונה א"צ לשרטט ומרן בכ"מ בפ"ז הקשה דכיון שפסק שם כל כתבי הקודש אין כותבין אותן אלא בשרטוט א"כ היאך אמרו דהלכתא תפלין אין צריכין שרטוט וכי תפלין מגרע גרעי יע"ש מה שנדחק לתרץ ולע"ד נראה דהרמב"ם ס"ל כמ"ש התוס' בסוטה דף י"ז דהא דתפלין אין צריכין שרטוט הוא מהלמ"מ יע"ש ואע"ג דהתוס' כתבו דהלכתא גמירי לה דאין יכול לשרטט מ"מ התוס' שם הוו מצו למימר דהלכתא הוא דאין צריכין והא דלא כתבו כן משום דאכתי תקשה מאי פריך והא בעיא שרטוט נימא במשרטטי וכמו שהקשו התוס' שם ולא סבירא להו דנקרא הדיוט וכמ"ש הטור ולכך הוצרכו לומר דהלכתא גמירי דאין לשרטט אבל הרמב"ם ס"ל דהלכתא היא דאין צריכין שרטוט וכמו שכן משמעות לשין הגמ' דקאמר לא בעו שרטוט והגמ' דפריך והא בעי שרטוט ולא משני במשרטטי משום דנקרא הדיוט וכמ"ש התוס' שם ואח"כ ראיתי למו"ה בס' ווי העמודים שתירץ כן וע"ש ועוד נראה לענ"ד דהרמב"ם ס"ל כמ"ש הר"ן במגילה וה' המאירי בפרק היה קירא ובגיטין דף ו' וז"ל ואין אלו ראיות דלעולם כל כתבי הקודש צריכין שרטוט בכל השיטות והלכתא דמזוזה אצטריכא ליה משום דכי בעינן שרטוט ה"מ במה שניתן לקרות בו כדי שלא יתערבב הקורא בקריאתו הלכך מדינא מזוזה ותפלין שאין קורין בהן כל עיקר א"צ שרטוט אלא דאתי הלכתא לאצרוכי שרטוט במזוזה ותפלין בדינייהו קיימי וכו' יע"ש ונ"ל פשוט שזהו דעת הרמב"ם וכמבואר

אבל מרן בכ"מ תירץ הא דאמרינן תפלין לא בעו שרטוט היינו מדין קדושת תפלין ונ"מ אי בעי לכתוב שיטות קצרות מג' תיבות לא בעי שרטוט אבל ס"ת בעי שרטוט מדין קדושת ס"ת יע"ש ולפ"ד י"ל מה שהקשה הרב שיורי ברכה בסימן תרצ"א עמ"ש א"ח והכל בו בשרטוט שיטה א' במגילה סגי אבל בס"ת צריך שרטוט בכל השיטות דאם כן אמאי אצטריך ואמת דהוי כאמתה של תורה הא כל כתבי הקודש בעו שרטוט שיטה א' יע"ש ולפי האמור א"ש דאצטריך קרא לומר דמדין קדושת המגילה צריך שרטוט כמו בס"ת ועל פי דברי מרן נמי יתיישב מה שהקשו התוס' בסוטה דל"ל למילף גבי סוטה דנקראת ספר תיפק"ל דבלא"ה אסור לכתוב שום פסיק בלא שרטוט יע"ש ולפי"ה א"ש דאי לאו ספר הו"א דרשאי לכתוב שיטות קצרות בלא שרטוט ולהכי אצטריך ספר

והנה כרגע בא לידי ס' ישועות יעקב שהקשה עמ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' ס"ת וז"ל ס' תורה שבלה ותפלין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה והא בגמ' פריך הא מורידין עושין והא בעיא שרטוט ומשני דסבר לה כר"י דתו"מ אין צריכין שרטוט וכיון דהרמב"ם פסק דמזוזה צריכה שרטוט ל"ל טעמא דאין מורידין תיפק"ל דצריכה שרטוט וכמו שפריך בגמ' וע"ש ונ"ל דס"ל כמ"ש ספר התרומה דאם ירצה לשרטט הרשות בידו והא דפריך בגמ' הא מורידין וכו' ולא משני במשרטטי י"ל כיון דמשכח תנאי במזוזה מייתי להו יע"ש ועי' להב"ח ולפ"ז א"ש דברי הרמב"ם דהוצרך לטעם זה אף במשרטטי ובדברי ס' התרומה יש לדחות מה שהביא ראיה מו"ה עה"ש סי' תרצ"א למה שנסתפקו התוס' בסוטה אי מהני שרטוט לאחר הכתיבה דאי מהני שרטוט לאחר הכתיבה מאי פריך הא מורידין עושין וכו' אימא דנקט האי טעמא לומר דאפי' ישרטט לאחר הכתיבה לא מהני יע"ש די"ל כיון דמשכח תנאי ממזוזה מייתי להו עוד הקשה הר' שיורי ברכה דכאמתה של תורה משמע דהויא כס"ת ממש ותירץ מו"ה הנז' שם דמשום דנקראת אגרת מקלינן בה לענין שרטוט שאין צריך לשרטט אלא שיטה א' והא דלא ילפינן מדנקראת ספר משום דהו"א דכיון דנקראת אגרת א"צ שרטוט כלל יע"ש ולעד"נ דאפ' דאי לאי דילפינן שרטוט מאמת לא היה מוקמינן דנקראת ספר אלא לענין שרטוט ולא לענין התפירה כיון שהוא דבר חוץ מגופה לגמרי אבל השתא דדרשי' שרטוט מאמת א"כ אייתר ספר למילף שצריך לתפור בגידין והנה ראיתי לה' מנחת כהן שהקשה על תירוץ מרן הכ"מ א"כ מאי פריך הא מורידין עושין והא בעי שרטוט ומאי פריך והלא בתפלין בעי שרטוט כשכותב ד' תיבות בשורה א' יע"ש ולע"ד י"ל כיין דמעצם קדושת תפלין א"צ שרטוט אבל מזוזה מצד עצם קדושת המזוזה צריכה שרטוט לא מהני שרטוט דתפלין למזוזה וכמ"ש ה' ב"ח לדעת הטור ואף ע"ג דיש לחלק דלא כתב הב"ח אלא לדעת הטו' דא"ץ