שלמי תודה (שו"ע) תיז

דהמתחיל לקרות בשל חניכה צריך להפסיק וכו' משום דאין מעבירין אינו דוחה לתדיר די"ל דתפלין מקודש ואהני אין מעבירין לשוויה מקודש עדיף מתדיר ושוב הקשה ע"ז מדאיבע"ל במנחות דף מ"ט מקודש עדיף או תדיר עדיף ופסק הרמב"ם בה' תו"מ פ"ח דאיזה שירצה יקריב ואע"ג דאיכא אין מעבירין במקודש יע"ש ולע"ד יש לחלק דשאני התם לבטולי הא מקמי הא אמרינן דאיזה שירצה יקריב ולא אזלינן בתר המוקדם אבל היכא דעבדינן תרוייהו אזלינן בתר המוקדם ולכך הכא דמיירי לענין להקדים אהני הא דאין מעבירין לשיויה מקודש עדיף מתדיר ושו"ר לה' למידי ה' בלמוד כ"ב שכ' כמ"ש יע"ש ועוד י"ל דע"כ לא איבע"ל התם אלא בתמידין ומוספין דתרוייהו קדושים קדושת הגוף אלא שהמוספין יש בהן תוספת קדושה מצד עיצומו של יום שהיום יום טוב הוא וכמ"ש רש"י שם ולכך מיבע"ל דדילמא תדיר עדיף ואף לגבי מקודש ואין מעבירין כיון שהתדיר עצמו יש בו קדושה מצד עצמו משא"כ הכא תפלין לגבי ציצית כיון שתפלין תשמישי קדישה הן וציצית תשמישי מצוה משו"ה ס"ל להנ"י דאע"ג דתדיר עדיף אתני אין מעבירין לשיויה מקודש עדיף מתדיר ועיין להמ"א לקמן בסי' כ"ח ובזה ניחא מ"ש ה' בית הלל ביו"ד סי' רפ"ה דאם אין ידו משגת לקנית ציצית ותפלין יקנה תפלין משים דזה תשמישי מצוה וזה תשמישי קדישה יע"ש ולכאורא הא הציצית תדירי ותדיר ומקודש בעיא היא וכמ"ש ופסק הרמב"ם דאיזה שירצה יעשה ולפמ"ש א"ש ועוד י"ל ובעיקר תירוצו של מו"ה הנז' יש להעיר דאמאי לא אמרינן התם נמי דאהני פרסומי ניסא עם אין מעבירין לשיויה עדיף מתדיר דהרי מצינו דלענין לבטולי הא מקמי הא עדיף פרסומי ניסא לגבי תדיר ממקודש לגבי תדיר דהרי בשבת דף פשיט רבא דנ"ח וקידוש היום פרסומי ניסא עדיף ואף דקידוש היום תדיר הוא מ"מ פרסןמי ניסא עדיף ואלו במנחות דף מ"ט איבע"ל גבי צבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהן קודם וכן ראיתי למו"ה שם שהוכיח כמ"ש וא"כ כיון שלגבי מקודש אהני הא דאין מעבירין לשיויה מקודש עדיף מתדיר א"כ כ"ש התם גבי קריאת חנוכה שיש לנו לומר כן ועיין בתוס' שבת שם ועיין להמ"א לקמן וי"ל ולעיקר קושיית מו"ה י"ל ע"ד מ"ש הרב ויתיישב הכל דשאני הכא דתפלין לגבי ציצית יש לו מעלה על הציצית שהוא תיבת הגוף ומטעם זה כתבו האחרונים דמי שאין ידו משגת לקנות ציצית ותפלין תפלין קודם משים שחובת הגוף הוא ולכך הכא לענין קדימה מקדמינן לתדיר כיון דאפשר לקיומי תרוייהו אבל כי איכא אין מעבירין עם חובת הגוף אז מקדמינן לתפלין שהוא חיבת הגוף ואין מעבירין ועדיף מתדיר

והנה ראיתי למרן בב"י שכתב דאע"ג דגבי תפלין קי"ל דאם פגע בשל ראש יסלקנו ויניח תפלין של יד דשאני התם דכתיב והיה לאות על ידכה והדר והיו לטוטפת ודרשינן כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ומשו"ה מיטב שיעבור על המצוה משיעבור אמאי דכתיב דאורייתא וכו' יע"ש והרב ארעא דרבנן באית א' רצה להוכיח דאין מעבירין מדרבנן דאי מדאורייתא מאי אולמיה האי מהאי ודחה משום דש"ה דאיכא תרתי דכתיב והיה לאות והדר והיו לטוטפת ודרשינן נמי כל זמן שבין עיניך יהיו שתים יע"ש ולע"ד דלכך הביא מרן תרי דרשות לרמוז לתירוץ הרב הנז' ועיין בה' אליה רבא לקמן בסי' כ"ח סק"ג שדקדק כן מדברי הלבוש כמו שדקדקתי מדברי מרן יע"ש ועוד י"ל דשאני הכא דאיכפל זה בתורה כמה פעמים וע"ד מ"ש כל מי שאינו מניח תפלין עובר בשמונה עשה ועיין להרמב"ם בפ"ה מהלכות מעה"ק שמבואר שם שס"ל דאין מעבירין מדאורייתא וע"ש להלח"מ ושו"ר בספר בשמים ראש בסי' פ"ד בהגהת כסא דהרסנא שהקשה אמ"ש בגמ' דקושר של יד תחלה משים דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת והא בפרק כל התדיר משמע דמקודש קדים אף שהאחר מוקדם בתורה ותירץ משום דהכא איכפל כמה זימני לאקדומי יע"ש ודון מינה ואוקי באתרין והרי הוא כמ"ש וראיתי לה' ערפא דארעא שתירץ וז"ל ולע"ד נראה דאע"ג דהוי דאורייתא היינו לכתחלה אבל אם כבר התחיל במצוה השנית אין לזלזל בה לדחותה בידים דאיסורא דעביד בדיחוי הראשונה עבוד ולכך אצטריך קרא בתפלין דאעפ"כ ידחה של ראש וכו' יע"ש ונלע"ד דכוונתו דבלא"ה קשה ל"ל קרא להקדים תפלין של יד לתפלין של ראש תיפ"ל משום דאין מעבירין בידו פגע ברישא וצריך לתרץ משים דאי משים אין מעבירין היכא דפגע בשל ראש יניח משים כיון דפגע בה הו"ל כאלו התחיל בה ואין לזלזל בה לדחותה בידים ואיסורא דעביד עביד ולכך אצטריך קרא דאפי' אם פגע בה ידחה של ראש וא"כ אף דקי"ל אין מעבירין מדאוריית' שאני הכא דגלי קרא כנ"ל בכוונתו אבל לשיני אינו מכוון ומ"מ תירוץ זה נותן ליאמר לדחות ראיית ה' ארעא דרבנן ועיין לה' יעיר אזן באות א' אבל הט"א במגילה דף ו' הוכיח דאף אם התחיל במצוה השנית שייך אין מעבירין לא' ועפ"ז הקשה דגבי תפלין ל"ל קרא יע"ש אבל מדברי המג"א בס"ק י"ט משמע דס"ל דאפי' בהא איכא אין מעבירין ויש לדחות דמ"מ לכתחלה לא יעשה דנראה כמעביר על המצות ובהא אף הט"א מודה דלא יעשה כן לכתחלה כנלע"ד ועיין בה' אליה רבא לקמן בסי' כ"ח ולמו"ה בס' ווי העמודים בסי' ט"ו סעיף מ"א

כתבו האחרונים דמי שאין ידו משגת לקנות ציצית ותפלין דתפלין קודמין משום דחיבת הגוף הם וכן קי"ל לקמן בס"ס לח' דתפלין קודמין למזוזה מה"ט והיינו משים דמזוזה אם לא ידור בבית אינו חייב לעולם במזוזה אבל בתפלין לעולם חייב ודלא כב"ה ביו"ד סי' רפ"ה שהבין בדרך אחר דליתא וכמו שיראה המעיין שם ומו"ה עה"ש הקשה מדכתב הרמב"ם בתשובה לחכמי לוניל הובא בכ"מ בפ"א מה' תפלין דה"ט דמזוזה א"צ עיבוד לשמה משום דאינה מצוה אלא מפני הבית ואם אין בית אין מזוזה אבל תפלין וס"ת חובת הגוף התדירה וע"ש והקשה מו"ה הנז' דהא גבי ציצית קי"ל דבעי טוויה לשמה ואע"ג דלאו חובת הגוף הוא אלא ע"כ משים ששקולה ככל המצות יע"ש ולא הבנתי קושייתו דמנ"ל דשקולה כחובת הגוף דאה"נ דעדיף ממזוזה ולכך הרמב"ם כיון שלא הוזכר בגמרא דצריכה עיבוד כתב דא"צ עיבוד דלא מצי למילף מס"ת ומזוזה דשאני התם דחובת הגוף היא ומציצית לא מצי למילף דשאני התם דשקולה ככל המצות ועדיף ממזוזה שאינה חובת הגוף ואינה שקולה ככל המצות אבל אה"נ לענין אם אין ידו משגת תפלין קודמין לציצית משים דחובת הגוף עדיף משקילה כנגד כל המצות כנ"ל פשוט

סעיף ה' בהגהה וי"א לברך וכו' על מצות תפלין הט"ז האריך להוכיח דשתי מצות הן והקשה על התוס' בפ' הקומץ דף ל"ו בד"ה סח שכתבו ושמא שאני תפלין שמצוה אחת הן אבל התם שאם ירצה ישחוט וכו' הרי דחשבו להי מצוה אחת יע"ש מה שתירץ וה' לבושי השרד כתב דבלא"ה קשה על דברי התוס' אלו דאיך כתבו דשאני תפלין שמצוה אחת הן הא אדרבה במצוה אחת מסתבר טפי דשיחה אינה