שלמי תודה (שו"ע) תטז

בפיסול משא"כ בנקרע יע"ש וכ"כ רבינו ישעיה הראשון הביאו מו"ה עה"ש דאף בנקרע לגמרי כשהיא חוץ לג' יתפור ושאני ההיא דאמה על אמה דהוי ממקום אחר ולפ"ז בטליתות שנחלקו לגמרי מותר לחברן ואין צריך להתיר שום ציצית מהם ואף שאין בהם שיעיר מ"מ כשמחברן למלתא קמייתא הדרי ודלא כהט"ז דס"ל שצריך להתיר ציצית של א' מהם וכ"נ מדברי מהר"ם מינץ בסי' י"ג וכמ"ש ה' אליה רבא ודלא כהב"ח דמדמי ההיא דנקרע לגמרי לדין שלא יביא אמה על אמה דהחילוק ברור וכמ"ש רבינו ישעיה וכן מסיק להלכה מו"ה בס' ווי העמודים בסי' י"ז וחזר וכתבו בשיורי עה"ש אשר בסוף ספר חקת הפסח ומה שהקשה מו"ה הנז' ממ"ש מרן הב"י בסי' כ"ג דלמ"ד דנתבטל הציצית בקשירה כשחוזר ומתירו הו"ל תעשה ולא מן העשוי עיין מ"ש המ"א שם והיכא שהוא מטלית אחר מסיק הט"ז והמ"א דכשר ונראה מדברי המ"א בסעיף ד' דאף אם הוא מחתיכה אחרת אם יש בו כשיעור אין צריך להתיר הציציות ואם אין בו כשיעור צריך להתיר הציציות אבל מ"מ לא מפסיל מטעם הב"ח משים דכשתופר נעשה בגד א' ועיין במפרשי המ"א

סעיף ה' אם נקרע וכו' איכא לספוקי כתב המ"א דמ"ש ב"י לכולהו פירושי היינו לנ"י והרא"ש אבל לרש"י תפירה הוי חיבור ע"ש ואע"ג דלרש"י בלא"ה יש לאסור מטעם גזירה מ"מ נ"מ לטלית של צמר וכמ"ש בסעיף ד' אם אינו רוצה לתפור מאותו המין ופשוט ועיין לה' דגול מרבבה שהניח בצ"ע

סימן י"ז

סעיף ב' נשים ועבדים פטורים וכו' עיין למ"ש התוס' במנחות דף מ"ג ומ"ש הרב יד אהרן ועיין להתוס' בערכין דף ב' וביבמות דף ד' ולהר"ן בפ"ק דקידושין ועיין לחידושנו שם בפרק התכלת שביארתי דברי התוס' באר היטב בס"ד

שם בהגהה ומ"מ וכו' אך מחזי כיוהרא ולכן אין להן ללבוש ציצית אבל אם לבשו אין מוחין בידן עיין מה שהקשה ה' יד אהרן מפרק המוציא תפלין ולפמ"ש לק"מ ועיין להר"ן בפ"ק דקידושין

סימן י"ח

סעיף א' לילה וכו' להרמב"ם כל מה שלובש בלילה פטור וכו' ומדברי רש"י במנחות דף מ' ע"ב בד"ה רבי זירא שכתב שמא יתכסה בו בלילה משמע דס"ל כהרמב"ם אבל הב"ח הסכים דברי רש"י להרא"ש יע"ש ולפ"ד א"ש מה שהקשה השע"ה בה' ציצית דדברי רש"י דמנחות סתרי למ"ש בשבת דף כ"ז ובזבחים דף י"ח יע"ש ולפמ"ש הב"ח א"ש

סימן ך'

סעיף א' הלוקח וכו' אבל אם לקח מעכו"ם שאינו תגר פסולה מרן בב"י הביא משם מהרי"א שהקשה על זה דדוקא גבי תכלת ניחוש לקלא אילן משום דתכלת דמיו יקרים מזייף אבל בלבן דל"ל הכי לא יע"ש ומדברי רש"י אין נראה כן דכתב פסולה דשמא הוא צבעה ושלא לשמה נעשית הרי דמפרש הטעם משום שלא לשמה ולפי האי טעמא ודאי אף בלבן דינא הכי ועיין למרן כנראה מדבריו שמסתפק בדברי רש"י וצ"ע ועוד כתב מהרי"א והנה לפי סברת בעל העטור הוא חולק על זה שהיא סובר שהעכו"ם יכיל לעשות ציצית וכתב עליו מרן בב"י דאינו נראה דלא מכשיר אלא בתלייה אבל טויית החוטין או שזירתן מודה דבעינן לשמה וגוים לאו בני לשמן נינהו ע"ש וראיתי למו"ה עה"ש ז"ל שתמה עליו דהא רב לא בעי טוייה לשמה וגוי כשר לעשות ציצית וא"כ עכ"ל דס"ל דברייתא לא מיירי אלא בתכלת דוקא דחיישינן לקלא אילן אלא דאנן קי"ל דבעינן טוייה לשמה ע"ש ולא ידעתי מאי קאמר דשפיר מתמה מרן אמהרי"א דאע"ג דבעל העטור ס"ל דבעשיה כשרה מ"מ בטוייה ס"ל לבעל העטור דבעינן לשמה ושלא לשמה פסול וכמ"ש מרן בב"י לעיל בסי' י"א שכתב הרא"ש משם בעל העטור כן וא"כ לשיטת שמואל דקי"ל כוותיה יש לפרש הברייתא אף בלבן ומטעם שלא לשמה כנ"ל פשיט והנה לכאורא יש להוכיח מדברי מרן הנז' דדעתו דאם לא היו שזורין לשמן פסילים וכמ"ש המ"א לעיל בסי' י"א ויש לדחות ועיין במ"ש לעיל

סימן כ"א

סעיף א' חוטי וכו' אבל כ"ז שהם קבועים בטלית אסור להשתמש בהם וכו' וכמ"ש בשאלותיו הביאו הטור וז"ל אסור לבני ישראל למיעבד צורכיהון במידי דעביד למיפק ביה ידי חיבת מצוה כגון חוטין הקבועין בטלית למיסר ביה מדעם אי נמי הושענא לארוחי בה ואתרוג דמצוה למיכליה וכו' יע"ש וכתב מהרי"א פי' אע"ג דמן הדין הוא שאם האתרוג גדול שיכול לאכול ממנו ובתנאי שישאר בו כביצה אין לעשות זה יע"ש וכוונתי היא דק"ל דל"ל הטעם דאסיר משום בזיון תיפק"ל משים דחסר פסול לז"כ דמיירי בגדול דמצד הדין דחסר ליכא כיון שישאר בו כביצה אבל מ"מ אין לעשות זה משים בזיון וכך הוא בהדיא בדרישה יע"ש ועיין לה' מאמר מרדכי מה שתמה על הדרישה ולא ידעתי מאי קאמר מר

סימן כ"ב

סעיף א' קנה טלית וכו' דלא גרע מכלים חדשים ז"ל המ"א ז"ל אבל אינו מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן וק"ק דביו"ד סי' כ"ח כתיב בהגהה דמברך שהחיינו על הכסוי ובסי' רס"ה ס"ז כתב דמברך שהחיינו במילה ופדיון הבן יע"ש ולכאורא קשה מאי קושיא מכסוי דשאני החם משום דבפעם ראשונה שכסה לכך מברך והתם אינו מברך בכל כסוי וכן מפדיון הבן ומילה ל"ק מטעם זה ונ"ל דכוונתו כמו שהקשה הש"ך שם דמ"ש דבכסוי מברך בפעם א' שמכסה משא"כ בציצית ותפלין סתמו דבריהם דמשמע אף בפעם א' אינו מברך ותירץ משים דהנהו לא שכיחי כ"כ וצ"ל דכסוי כיון דשכיח יותר ממילה לכך אינו מברך אלא בפעם א' ועיין לה' אשל אברהם

סימן כ"ה

סעיף א' אחר שלבש וכו' כדי שלא יעבור על המצות וכ"ה בנ"י ואע"ג דס"ל דציצית הוי תדיר וצ"ל דס"ל דאין מעבירין דוחה לתדיר וכתב ע"ז מו"ה עה"ש ז"ל דאין זה סוחר למ"ש רמ"א בסימן תרפ"ד