שלמי תודה (שו"ע) תיד

מדברי התוס' שם דף ס"ו שכתבו אהא דקאמר התם מי איכא למ"ד שינוי מעשה ל"ק ולא בעי לאוקומי בשינוי החוזר לברייתו דאיכא למ"ד דל"ק דרב יוסף לא פליג ארבה אלא ביאוש לחודיה אבל שינוי מעשה אפי' בחוזר לברייתו דאיירי ביה רבה כדפי' לעיל לא פליג עליה וע"ש הרי דהטור ס"ל בדעת התוס' דשינוי החוזר לברייתו עם יאוש קני ובזה עמדה ונצבה קושיית מהרש"א דהתוס' דבריהם סתרי אהדדי אבל אכתי לענ"ד לא הבנתי דברי מרן דהתוס' התם מיירי אף בשינוי מעשה לחוד דקני דר"י לא פליג עליה דרבה דבשינוי מעשה אף בחוזר לברייתו קני אבל לדידן דקי"ל דבשינוי החוזר לברייתו ל"ק מנ"ל דעם יאוש קנה ועוד למה נקט הטור דבריו בשינוי השם כיון דאף בשינוי מעשה דינא הכי ולולי דברי מרן אפשר לע"ד לומר דלמדו דין זה מדברי התוס' בסוכה דף ל' דשינוי השם החוזר עם יאוש קני אע"ג דשינוי מעשה החוזר אפי' עם יאוש ל"ק בשינוי השם קני ובזה א"ש דברי הטור שכתב דוקא שינוי השם דשינוי מעשה כה"ג ל"ק ואח"כ ראיתי לה' כפו"ת שם שכתב כן יע"ש ועיון להט"ז מה שתמה על מרן ועיין להמח"א בהלכות גזילה סי' כ"ט מ"ש שם

והנה ראיתי לה' הנז' שם שנסתפק במי שגזל צמר ועשאו חוטין ואח"כ נתייאשו הבעלים ומכרו הגזלן לאחר אם יוצא בהם הלוקח ידי חובת ציצית כיון דקנאו ביאוש ושינוי רשות או דילמא אפי"ה לענין ציצית פסול כיון דבשעת הטויה היה גזול יע"ש ולע"ד נראה דקרא דועשו להם דממעטינן מיניה גזול לא איירי אלא בתליה ולא בטויה וכמ"ש מרן בש"ע לקמן בסי' י"ד דעשאו עכו"ם פסול ואלו הכא בסעיף ב' גבי טויה כתב ואם טוואן עכו"ם וישראל עע"ג להרא"ש כשר אלא עכצ"ל דה"ט דקרא דממעטינן מיניה עכו"ם לא מיירי אלא בתליה אבל הכא גבי טויה דפיסולה דעכו"ם משום שלא לשמו הוא ולכך בישראל עע"ג להרא"ש כשר וכמ"ש שם הלבוש מלתא בטעמא יע"ש וכ"כ הט"ז שם והמ"א וכל האחרונים שם יע"ע וכיון שכן הכא גבי גזילה כיון דבשעת תליה נפיק מידי גזל אע"ג דבשעת טויה היה גזול לית לן בה דקרא לא קפיד אלא גבי תליה דקרא דלהם גבי ועשו כתיב כנלע"ד כעת

סעיף י"ד יקח וכו' ויקשור וכו' איתא בגמרא ואמר רבא קשר עליון דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מאי אצטריך למישרי סדין בציצית פשיטא התוכף תכיפה אחת אינו חיבור יע"ש וק"ל לפי שיטת הרמב"ם דס"ל דבתוכף שחי תכיפות הוי חיבור אף בלא, קשר וכמ"ש בטיו"ד סי' ש' א"כ מנ"ל דבעינן קשר אימא דבעינן שני נקבים דהוי שתי תכיפות ומשו"ה אצטריך קרא למישרי סדין בציצית ולעולם לא בעינן קשר וי"ל דהרמב"ם ז"ל מפרש כמ"ש התוס' שם דלא מפיק אלא מגדיל יע"ש ואח"כ ראיתי לה' חמד משה שנתקשה בזה ומה שתירץ לפום ריהטא דבריו אינם מובנים לע"ד יע"ש והנה רש"י שם פירש דקשר עליון הוא הלמ"מ וראיתי לה' משבצות זהב שהקשה דמנ"ל לרש"י דהלמ"מ הוא ולא פירש כפשוטו דמה"ת הוא מדאצטריך למישרי סדין בציצית ותירץ דק"ל לרש"י דמנ"ל דבעינן קשר אימא דבעינן שתי תכיפות דהוי חיבור ולא קשר לזה כתב רש"י דקשר הלמ"מ הוא ורבא בא להביא רמז מקרא יע"ש ולפ"ז ניחא מה שהקשינו להרמב"ם ז"ל ולע"ד אפשר לומר דק"ל לרש"י קושיית התוס' שם מגמרא דיבמות ולזה כתב רש"י דקשר הלמ"מ הוא ורבא בא להביא רמז מקרא ולפ"ז שפיר פריך הגמ' ביבמות דכלאים מדתנא דר"י שמעינן דבגדיהם צמר ופשתים ומהלמ"מ שמעינן דבעי קשר וא"כ ל"ל צמר ופשתים להתיר כלאים כנלע"ד נכון בכוונת רש"י ובזה אפשר לתרץ קושיית מהרש"א משם הרב פורת יוסף ביבמות דף ו' ד"ה טעמא דאפשר דהתוס' שם אזלי בשיטת רש"י דקר הלמ"מ הוא אבל זה דוחק דהתוס' שם ביבמות דף ד' בד"ה ואמר ובמנחות נראה דלא ס"ל כרש"י דאל"כ ל"ק קושייתם יע"ש וכמו שכתבנו ואחר העיון ראיתי דעדיין צריכין אנו לדברי ה' משבצות זהב ז"ל דאכתי תקשה דצ"ל הילכתא והא בלא"ה מקרא שמעינן לה דבעינן קשר אלא ע"כ דאי מקרא הי"א דבעינן שתי תכיפות ולא קשר וכמ"ש הרב הנז' וכן מבואר בדברי הרב שם אבל מ"מ מה שכתבנו ליישב קושיית התוס' א"ש ובקשר עליון הביאו התוס' שם ב' פירושים שי"א שקשר עליין הוא שלאחר הגדיל וי"א שקשר עליון הוא סמיך לכנף אבל קשר שאחר הגדיל כיון שרחוק מן הטלית משים ההוא לא הוי כלאים יע"ש וזהו לע"ד כוונת הלבוש בסיף סי' זה שהביא י"א שקשר העליון הוא סמוך לכנף די"א אלו הוא ל"א של התוס' יע"ש שמבואר מדבריהם דקשר עליון הוא סמוך לכנף ממש ודלא כמ"ש ה' א"ר די"א שהביא היינו מ"ש הב"י בדעת הרמב"ם אלא נראה עיקר כמו שכתבתי בס"ד: שם עד שישלים לחמשה קשרים וכו' עיין להרדב"ז בסי' שני אלפים של"ג מה שנתן טעם לזה

סימן י"ב

סעיף א' אם וכו' ולר"ת לא מכשירין אלא בנשתיירו שני חוטין שלמים וכו' כתב הע"ת וז"ל טעמו דס"ל דבעינן שישתיירו שני חיטין שלמים שהוא הלבן דתכלת אינו מעכב את הלבן וכו' יע"ש ותמיה לי דלמה תלה דין זה בתכלת אינו מעכב את הלבן והלא אף לרבי דס"ל דמעכבין זא"ז דינא הכי ס"ל הכי וכמבואר בגמ' ואפשר לומר דהיינו הך דקאמר וכמו שמפרש בגמ' מתניתין דקתני התכלת אינו מעכב את הלבן אליבא דרבי ודו"ק

שם אם לא דקדק וכו' כתב הע"ת דלפמ"ש הרמב"ם דאין לחוטי הענף מנין מן התורה יש להקל דספיתא דרבנן לקולא יע"ש ולפמ"ש האחרונים דכל דאתיא מדרשא הרמב"ם קרי לה ד"ס והכי כוונתו כאן גם להרמב"ם אין להקל ולשון זה של הע"ת מגומגם מאד ועי' להרב מאמר מרדכי מה שהגיה בלשונו ולע"ד עדיין צ"ע כמו שיראה המעיין

סימן י"ג

סעיף ב' אם היא וכו' מותר לצאת בה לרשות הרבים כתב הרדב"ז בסימן תשט"ז וכ"ת דחיישינן שמא מיפסק חוט א' בעודו בר"ה חששא רחוקה היא ואפי' נפסק אין חייב לפושטו בשוק דגדול כבוד הבריות ע"ש וכתב עליו מו"ה עה"ש וז"ל ולפי גירסת התוספו' בשבת דף ס"א גבי תפלין דאין יוצאין בו אפילו למ"ד שבת זמן תפלין דילמא מיפסק ואתי לאתויי ד"א בר"ה ע"ש הכא נמי הו"ל למיחש גבי ציצית ומ"ש הרא"ש דלא חיישינן כ"כ דאף אם יפסקו אין נפסלין מיד היינו משו' דס"ל דלא מיפסלי אלא עד שיפסקו כולן אבל לדידן חיישי' דאפי' בחוט א' נפסל ועוד קשה דלא סרי משום כבוד הבריות אלא בכרמלית דרבנן ולא בר"ה ע"ש ולא ידעתי