שלמי תודה (שו"ע) תיג

עשאה ישראל שלא לשמה אלא ודאי לא מימעט אלא עכו"ם אבל עשאה ישראל שלא בכונה כשרה עכ"ד יע"ש והרב ב"ח השיג עליו דלדעת הרמב"ם דבעכו"ם אפי' ישראל עומד ע"ג פסול א"כ איכא למימר דקרא אתא לישראל הע"ג דפסול יע"ש ולא הבנתי דבריו דהא הרמב"ם כ' בפ"א מהל' תפלין כל דבר שצריך לשמו הכותי פסיל ואפי' אמר לו ישראל לעשות לשמו מפני שהכותי על דעת עצמו הוא עושה יע"ש וא"כ אי בעשייה בעינן נמי לשמו ל"ל קרא למעוטי עכו"ם תיפק"ל דאפילו עשה ישראל שלא לשמו פסול ועכו"ם נמי אפי' ישראל עע"ג על דעת עצמו הוא עושה ועי' להרמב"ן במלחמות בפ"ק דסוכה דהוא תנא דמסייע למרן הב"י וה' הגדול המג"ן הביאו הבר"י וכן ה' אליה רבא לקמן בסי' י"ד כתבו שהרמב"ם פסק כרב ולהכי לא כתב ואם טוואן שלא לשמן פסול כמ"ש בהלכות תפלין לענין עיבוד ולא כתב אלא צריכין פי' לכתחלה דסבר דמ"ש רב כשרה היינו דיעבד אבל לכתחלה צריך עכת"ד ועש"ב וק"ל דהא הרמב"ם כתב בפ' ב' מהל' ציצית התכלת של ציצית צריכה צביעה לשמה ואם צבעה שלא לשמה פסולה יע"ש והתוס' כת' בפ' התכלת דף מ"ב ד"ה עד ובפ' נגמר הדין דמאן דאית ליה דטויה כשרה ה"ה צביעה וצ"ל לדברי הרב הנז' דהרמב"ם ס"ל דצביעה חמורה מטויה כנ"ל ליישב בדוחק

שם בהגהה וי"מ אפילו לנפצן לשמן מה שהקשה הרב יד אהרן דא"כ אמאי לא אמר בעירובין מ"ש לשונות דאמר אדעתא דגלימא נפציה דניפוץ קודם צביעה ע"ש ל"ק דהתם קאמר לשונות פסולים משמע אפי' בדיעבד ומור"ם לא קאמר אלא לכתחלה וכמ"ש בדרישה יע"ש

סעיף ב' וצריכין שזירה ושיהיו שזורין לשמן כ' המ"א ואפי' בדיעבד פסולין ועי' מ"ש עליו הרב אליה רבא ז"ל ולע"ד אפשר להביא קצת ראיה לדברי המ"א מדברי הרא"ש שכתב בסדר עשיית הציצית וז"ל כ' בעל העטור ומסתברא אם טוואן עכו"ם ושזרן ישרא' לשמן כשרים ולא מסתבר לי דהא אמר שמואל מן הסיסין פסולה וסיסין היינו פקעיות שנטוו שלא לשמן וסתם פקעיות אינן שזורין וצריך לשזורן לציצית ופסולין משי' שנטוו שלא לשמן ואינו מועיל להן אם שוזרן לשמן עכ"ד ואי ס"ל

להרא"ש דשזירה אינה מעכבת בדיעבד א"כ י"ל דמיירי בהיכא שלא שזרן לשמן דמשים שזירה כשר בדיעבד אבל משום טויה שלא לשמה פסול בדיעבד אבל אי אמרינן כמ"ש המ"א דפסול בדיעבד א"כ ל"ל דמיירי הכא בשזרן שלא לשמן א"כ תיפק"ל דפסול משום שזירה אלא ע"כ דמיירי בששזרן לשמן ושפיר מייתי הרא"ש ראיה לדבריו וי"ל קצת

והנה ראיתי לה' הגדול מוה"ר חיד"א זיע"א בס' הבהיר ברכ"י שכתב משם רבינו ישעיה הראשון ז"ל וז"ל ומאי דק"ל למר דאמרינן בספרי דחוטי הציצית צריכין שיהיו שזורין ויליף ג"ש תכלת תכלת ממשכן וקשיא לך אם כן מה להלן ששה אף כאן ששה הא אמרינן בריש יבמות האי גדילים לשיעורא הוא דאתא גדיל שנים גדילים ארבעה אמרה תורה עשה גדיל ופותליהו מתוכו פי' הני ארבע חוטין וכשמכניסין במקום נקב הכנף ומשולשלין מכאן ומכאן יהיו ח' וכיון דמקרא ילפינן היכי מצי למילף ג"ש שיהיו ששה עכ"ל ולענ"ד דבריו דמ"ח נילף דכל התוס' יהיה שזור על ששה דאה"נ דשמונה חוטין בעינן כדכתיב בקרא גדילים אבל מ"מ כל חוט יהיה שזור על ששה וצ"ע

סעיף ה' והטעם משום ביזוי מצוה אכל הרז"ה בפ"ק דסוכה כתב הטעם משום דבעינן הכנף מין כנף ומינים אלו אין ראוי לעשות מהם בגד שהם פסולת הצמר יע"ש וכתב מו"ה הגדול ערך השולחן וז"ל ולפ"ז היה מקים ליישב מ"ש התוס' במנחות דף ט"ל ע"כ ד"ה אף יע"ש ומיהו י"ל דלא ניח"ל בזה מפני מ"ש בפ"ק דיבמות לתנא דבי רבי ישמעאל סד"א הכנף מין כנף דעביד צמר לצמר ופשתים לפשתים וכו' יע"ש דמשמע שאין למעט מכנף פסולת הצמר דא"כ הא אצטריך להא ואין למעט מינים צמר לפשתים כיון דסתם בגד צמר ופשתים ואמר רחמנא עביד להו תכלת וכו' יע"ש ולא ידעתי במאי ניח"ל בזה דהא אכתי עדיין תקשה לפמ"ש התוס' בר"פ התכלת דאף ר"י דריש הכנף מין הכנף להקדים לבן לתכלת יע"ש א"כ אכתי תקשה מגמרא דיבמות אלא ע"כ לומר דהתם כיון דעדיין לא ידעינן דאתי עשה ודחי ל"ת אלא מהכא לכך דחי הגמ' דמנ"ל ללמוד דין זה דחידוש היא דאתי עשה ודחי ל"ת וא"כ אף דסתם בגד צמר ופשתים כיון דכתיב הכנף מין כנף הו"א דתכלת לא קאי אלא אצמר ולא להוציא מכאן דאתי עשה ודחי ל"ת כיון דלא ידעינן זה משום מקום והתוס' דלא ניח"ל בזה משום דכיון דלא הוזכרה דרשא זו בשום מקום בגמרא אין להם לבדות דרשא זו מלבם והראשונים שכתבו דרשא זו היינו משום דמפרשי דמ"ש רב עשאה מן הקוצין וכו' היינו מטעם זו משום דס"ל דעשייה שלא בכוונה כשרה ולהכי הוכרחו לפרש דברי רב מטעם זה וכמו שכן מבואר בדברי הרז"ה והמלחמות שם אבל התוס' דמפרשי דברי רב משום עשייה שלא לשמה א"כ אין להם לבדות דרשא זו מלבם ולפמ"ש מדברי התוס' דכ"ע דרשי הכנף מין כנף ולא פליג תנא דבי רבי ישמעאל אלא אהא דמרבה שאר מינים א"כ טעם שכתב הרז"ה א"ש אף לדידן דקי"ל כתנא דבי רבי ישמעאל ור"נ דכל המינים הוו דרבנן ולא דרשי הכנף מין כנף וכמ"ש המג"א ודלא כמו"ה עה"ש ז"ל יע"ש וצ"ע בכל זה לעת הפנאי ודו"ק

סעיף ו' אם עשאם מצמר גזול פסילים וכו' כתב מרן בב"י וז"ל ובנ"י כתוב בה"צ דלא מיפסל אלא כשגזל חיטין ממש אבל גזל צמר ועשאו חוטין כשרה דקני ביאוש ושינוי הגוף והרמב"ם שכתב פסול אפשר דמיירי קודם יאוש א"נ אפי' אחר יאוש לא קני משום דהוי שינוי החוזר לברייתו עכ"ל ולכאורא מפשט דבריו משמע דלפי תי' הא' ס"ל דאע"ג דהוי שינוי מעשה גמור כיון דקודם יאוש מיירי ל"ק דבעינן יאוש ושינוי הגוף אבל זה א"א דהא הרמב"ם בפ"ב מהלכות גזילה כתב ואם נשתנית ביד הגזלן אע"פ שעדיין לא נתייאשו הבעלים ממנה קנאה בשינוי וכו' יע"ש אלא ודאי צ"ל דאף לפי תירוץ הראשון ס"ל למרן דשינוי החוזר לברייתו הוא אלא דלפי תי' א' ס"ל דלאחר יאוש קני אע"ג דהוי שינוי החוזר לברייתו ובתירוץ הב' חידש לן אע"ג דמיירי לאחר יאוש ל"ק כיון דהוי שינוי גרוע ובזה אפשר ליישב קושית מהרש"א בקמא דף ס"ז בתוספות ד"ה מעיקרא שכתבו וז"ל ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו על ידי שאלה וכו' והקשה מהרש"א נימא כיון דהוי עם יאוש קני אף בחוזר לברייתו יע"ש ולפמ"ש מרן א"ש דאיכא למימר דהתוס' ס"ל כמ"ש הרמב"ם דשינוי החוזר לברייתו ל"ק אף עם יאוש אבל ראיתי דזה ליתא דהא כתב הטור בח"מ סי' שנ"ג ואם יש עם היאוש שינוי השם אפי' הוא גרוע שחוזר לברייתו קונה מן התורה וכתב שם מרן הב"י וז"ל כ"כ הרא"ש בפרק מרובה והוא