שלמי תודה (שו"ע) תיב

הפשוטים משום דאין עליו תורת מלבוש ומרן המחבר פסק כהרמב"ם ז"ל שכן משמע פשט דברי הרמב"ם ול"ק מה שהקשה הט"ז יע"ש והנמק"י כתב שם דהלכה כר"ש ותמיה לי עליו דלפי' שפירש שר"ש פוטר לגמרי א"כ היכי פסק כר"ש דהא מהגמ' מוכח דלא כר"ש דא"כ למה א"ל לאו היינו כנף דכתיב באורייתא תיפק"ל דלאו בגד הוא ולמה שדייה ועוד דמסיים הגמ' בהאי עובדא איכסי גלימא אחריתי אמ"ל מי סברת חובת גברא הוא חובת טלית הוא זיל רמי לה ואי כר"ש אמאי א"ל זיל רמי לה והלא פטירה היא לגמרי דאינה ראויה ללבישה אלא ע"כ דסברי דלא כר"ש אלא כרבנן וא"כ היכי פסק כר"ש והלא מהגמ' מוכח דלא כוותיה ולכאורא י"ל לפמ"ש הט"ז דר"ש דפוטר לגמרי היינו בטלית שהיא ארוכה כשתים וכופל הטלית ע"פ ההכרח אבל היכא שראוי ללובשו בלא כפילה אלא כפלו מרצון בזה חייב להטיל עכ"פ בפשיט א"כ י"ל דההוא עובדא מיירי שכופלו מרצין וא"ש דברי הגמ' אף אליבא דר"ש אבל מ"מ קשה מנ"ל למיפסק כר"ש והלא יחיד ורבים הלכה כרבים כיון דאין הכרע בדברי הגמ' כמאן ס"ל ואף הרמב"ם לא פסק כר"ש אלא משום דסוגיא דשמעתא אזלה כוןתיה אבל להנמק"י קשה וכמ"ש ואח"כ ראיתי להרדב"ז סי' ש"א רס"ט שכתב וז"ל וכתב בנמק"י ור"ש פוטר דהו"ל כבגד שאינו ראוי ללבישה והלכתא כוותיה ולא סבירא לן האי פסקא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכו' ותו דמייתינן עלה עובדא רבה בר רב הונא איקלע לגבי רבא בר יצחק חזייה דהוה מכסי בטלית כפולה ורמי ליה חןטא דתכלתא אכפלים אפשיט קם חוטא על רישיה אמר ליה היינו כנף בתמיהא וכו' משמע דלא הוה קשה ליה אלא משים דרמי חוטא דתכלתא בכפלים אבל אי הוה רמי ליה בכנפי הכסות לא הוה קשה ואי איתא דהלכה כר"ש בכל גוונא היתה פטורה וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות ציצית אין כופלין את הטלית לשנים ומטילין ציצית על ד' כנפות כשהיא כפולה אלא א"כ תפרה כולה ואפי' מרוח אחת משמע דארבע קציתיה שלא במקום כפילה מטילין והיינו כת"ק דברייתא ואפשר שהוא ט"ס בלשון נ"י עכ"ל וראיתי להבר"י ז"ל שכתב עליו וז"ל ודבריו קשים דמהרמב"ם מוכח דפסק כר"ש וכן מוכח מההוא עובדא וכמ"ש מרן והגמ' באורך וכו' עכ"ד יע"ש ולא הבנתי דבריו דלפי פירוש הנמק"י ע"כ הרמב"ם לא פסק כר"ש דהא ר"ש פוטר לגמרי ומדברי הרמב"ם משמע דחייב להטיל בפשוטים וא"כ ע"כ הרמב"ם פסק כת"ק וס"ל דחייבת היינו בפשוטים ועוד מאי קאמר וכן מוכח מהגמ' והלא אדרבה דלפי' הנמק"י מההוא עובדא משמע דלא כר"ש וכל הפוסקים שפסקו כר"ש היינו משום דס"ל דר"ש דפוטר היינו אכפלים אבל על הפשיטים חייב וא"כ ההוא עובדא משמע כוותיה דר"ש טפי מת"ק ולכך פסקו כר"ש ואפשר דכוונת הבר"י דמהרמב"ם מוכח דפסק כר"ש דאל"כ הו"ל למיפסק בהדיא דטלית כפולה חייבת בפשוטים ולא למיתני דברי הגמ' בדיוק ולכותבו בשלילה אלא ע"כ דפסק כר"ש וס"ל דר"ש לא פטר אלא בכפולים אבל בפשוטים חייב ודלא כהרדב"ז אבל בהשגותיו על הנמק"י נ"ל עיקר כהרדב"ז שט"ס נפל בהנמק"י וכמ"ש כנלע"ד בוכוח עם חבירי התו"ש הי"ו ודו"ק בכל זה

שם בהגהה וקודם שחתך הראשונות פסול בכל ענין כתב מרן בב"י וז"ל ואפשר דאפי' לא פסקינהו לבתראי כשרה בקמאי וכן יש לדקדק מלשון רש"י שכתוב בספרים דידן הטיל למוטלת כשרה בהני בתראי ואע"פ דהדר פסקינהו לקמאי משמע בדלא פסקינהו לקמאי דיש להכשיר יותר ומיהו נראה דהיינו דוקא היכא דלא נתכוון להוסיף אבל אם נתכוון להוסיף פסולה כל היכא דקיימי לתרוייהו וכו' יע"ש ולפ"ז מ"ש רש"י ואע"ג דהדר ופסקינהו לקמאי דמשמע דבדלא פסקינהו לקמאי יש להכשיר יותר היינו בנתכוון לבטל וס"ל לרש"י כמ"ש מרן לשיטת הרא"ש דרבא ס"ל בין נתכוון לבטל בין נתכוון להוסיף כפרה משים דכיון דאי היה מכוין לאוסיפי לא חשיב מעשה כי לא מכיון לאוסופי אלא לבטולי נמי לא חשיב מעשה ורש"י שכתב ואע"ג היינו אליבא דרבא דס"ל דר"ז מיירי בכל גוונא וס"ל לרש"י דהלכה כרבא ומשו"ה סתם וכתב כך ועיין לה' פרי צדיק שנתעורר בזה ולפמ"ש לק"מ ולפ"ז א"ש דברי מרן בדקדוק שכתב בסיף דבריו ולענין הלכה נראה דאע"ג דהרא"ש כרש"י וכו' יע"ש ולכאורא לענין פסקא רש"י לא מצינו שפסק כרבא או כר"פ ולפי הפשט כוונת הב"י אפירושא דשמעתא שהרא"ש כרש"י וכ"כ ה' מטה יוסף יע"ש ולפמ"ש א"ש דמדברי רש"י נראה שפסק כרבא וכשיטת הרא"ש ועיין לה' לשין למידים שכתב כמ"ש דרש"י אזיל בשיטת הרא"ש יע"ש ושלי"ת שנתכוונתי לדעת גדולים ועתה נשאר לנו לבאר דברי רש"י שכתב בדף מ"א בד"ה חדא זמנא וז"ל לעיל הטיל למוטלת כשרה וכיון דמתכשרה בהנך בתראי וכ"ש בקמאי אי הוה פסיק לבתראי פשיטא דאין בה משים כלאים דהא כולה ציצית מיקרו ולכאורא לפמ"ש מרן בדעת רש"י א"כ סותר דידיה אדידיה ולכאורא י"ל דק"ל לרש"י דמאי ק"ל להגמ' והא אמרה חדא זמנא דאימא דמיירי הכא בנתכוין להוסיף דשניהם פסילים ואפי"ה לית ביה משים כלאים לזה כתב רש"י דמהתם נמי שמעינן זה כיון דאי פסוק חד כשר באידך א"כ פשיטא דלית ביה משים כלאים ואכתי יש להשיב על זה קצת ואין להאריך כעת ועיין לה' לשון למודים מ"ש בזה ומה שהקשה שם לשיטת הרא"ש דס"ל דבדקיימי תרוייהו פסולים א"כ היכי אמרינן אין בה משום כלאים דע"כ מיירי בדלא פסקינהו דאי בדפסקינהו פשיטא וע"ש ל"ק דאע"ג דתרוייהו פסילים דכיון דאי פסקינהו לחד כשר באידך א"כ כולה שם ציצית מיקרו וכלאים בציצית לגמרי אישתרו וכמו שכן היא הפשט של רש"י וכ"כ ה' שאגת אריה בסי' ל' ומו"ה ערך השלחן יע"ש ופשיט

והנה ראיתי להב"ח שכתב וז"ל ולפ"ז נקטינן להלכתא וכו' אבל בלא פסקינהו כל עיקר פסולה כמ"ש התוס' והרא"ש בר"פ התכלת דאע"ג דאי רמי חוטין הרבה לית ביה משום בל תוסיף היינו דוקא כשהכל בכרך אחד אבל בשני כרכים פשיטא דאית ביה משום בל תוסיף והיינו הך דהנחנקין דאם הוסיף בחיטין פסול עכ"ד יע"ש ותמיה לי דהא התוס' והרא"ש הכריחו מההיא דהנחנקין דאם הוסיף חוטין בכרך אחד פסיל ואדרבה התוס' כתבו שם הא דלא אוקמה בהטיל למוטלת משום דכשרה היא יע"ש וצ"ע

סימן י"א

סעיף א' החוטין וכו' ואם לא היו טווין לשמן פסולים זהו דעת הרי"ף והרא"ש וכתב מרן בב"י שכן היא דעת הרמב"ם ומ"ש הרמב"ם אבל אם עשה אותה ישראל בלא כוונה כשרה צ"ל דלאו בטווית חוטין קאמר אלא בנתינת החוטין ועשיית הקשרים והחוליות דוקא קאמר והביא ראיה מדאמרינן בהתכלת אר"י א"ר ציצית שעשאה עכו"ם פסולה ואם איתא מאי איריא שעשאה עכו"ם אפי'