שלמי תודה (שו"ע) תיא

משמע דלמ"ד חובת גברא אינו חייב בכל הבגדים לא ידעתי מהיכן הוציא דין זה מגמ' ועיינתי שם ולא מצאתי שום רמז מזה והב"ח כתב ג"כ זה פשוט ממאי דקי"ל דציצית חובת טלית הוא וכו' יעוי' שם ויש לפרש דבריו דמאי דקאמר דחובת טלית הוא לאפוקי חובת הגוף כמו תפלין וכמ"ש בגמ' שם וכמו שפירש המ"א בסי' י"ז סעי' ב' דברי ההגהה שם יע"ש ועיין להרב ע"ת בסעיף ד' ובסעיף י"ד שלכאור' דבריו סתרי אהדדי ולפמ"ש בכונת הב"ח א"ש די"ל דברי הע"ת כמו שכתבתי אבל בדברי ה' אליה רבא א"א לפרש כן וצ"ע

שם ואם מפסיק ביניהם צריך לברך כתב המג"א פי' אם סח ביניהם וכמ"ש בס' י"ג והרא"ש לשיטתיה אזיל ביו"ד סי' י"ט דשיחה בין שחיטה לשחיטה הוי הפסק וה"ה כאן אבל להפוסקים שם דא"צ לברך ה"ה כאן עי' שם אבל מרן ביו"ד כתב דהרא"ש מספק"ל בזה יע"ש ולפ"ז מ"ש הרא"ש הובא בב"י וז"ל אבל אם מתעטף בהם בזא"ז בלי הפסק מברך ברכה א' על שתיהן עכ"ל דמשמע הא אם הפסיק צריך לברך שתי ברכות היינו אם הפסיק בהילוך או בהפסק גדול דלכ"ע צריך לברך ומרן המחבר דנר' מדבריו בסי"ג דשיחה הוי הפסק לאו מהרא"ש דהכא יליף לה אלא סמיך אהנך רביותא דס"ל דשיחה בין שחיטה לשחיטה הוי הפסק וכמ"ש שם בדברי הטור דאע"ג דהרא"ש מסופק מ"מ פסק הטור דצריך לחזיר ולברך מאחר שכמה גדולים סוברים כן וכו' יע"ש וכמו שכן פסק סברא זו ביו"ד בסתם יע"ש והכא אזיל לשיטתיה ביו"ד ודלא כהט"ז שם שכתב דבדברי מרן אין הכרע כמאן ס"ל דמדבריו כאן נר' שס"ל כסברא שהביא ביו"ד בסתם ועיין למו"ה בספר עה"ש בהשמטות ועיין לה' ש"ך שם שכתב דהסכמת האחרונים דאם סח צריך לברך וע"ע בנקודות הכסף ועי' לה' תבואות שור מ"ש בזה יע"ש וה' מג"א כתב דאם סח הסכמת האחרונים דא"צ לברך וכבר נתעוררו בדבריו האחרונים וכתבו דט"ס הוא וצ"ל דצריך לברך

סימן ט'

סעיף א' אין וכו' או של צמר רחלים וכו' וה"ה צמר אילים וכמ"ש בירושלמי שהביאו מרן בב"י וכ' הרב אליה רבא ולהרא"ש בפ"ב דבכורות אף צמר רחל בת רחל בת עז וצמר עז בת עז בת רחל וכן צמר רחל בת עז בת רחל יע"ש ולפענ"ד לא הבנתי דבריו דלמה חלה דין זה בהרא"ש והלא איתא התם בגמ' אר"פ הכל מודים שצמרו פסול לתכלת שנאמר לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה הרי מוכח בהדיא דאף למ"ד דמיחייב בבכורה מודה לענין תכלת שצמרו פסול משום דבעינן דומיא דפשתן שלא נשתנה וכמ"ש שם רש"י יע"ש אמנם לכאורא לפ"ז קשה אמאי הרמב"ם בהלכות ציצית וכן בהל' כלאים פי' ובהל' ט"צ פי"ג לא כתב אלא רחל בת עז ולא כתב כל הני פרטי ואפשר שסמך על המבין כיון דטעמ' דכולהו משו' דבעי' דומיא דפשתן שלא נשתנה א"כ אף בהני פרטי פסולים לענין ציצית ואינם נקראים צמר לענין כלאים ולענין ט"צ ועי' להלח"מ בפ"ב מהלכות בכורות יע"ש ואח"כ ראיתי לה' מעדני מלך בדברי חמודות שכתב דהרמב"ם שכ' בהל' ציצית רחל בת עז צמרה פסול לציצית לשיטתיה אזיל וכו' יע"ש הרי דס"ל דלענין פסול ציצית תליא במחלוקת וכמ"ש הר' אליה רבא אבל מדברי הלח"מ נראה כמו שכתבתי יע"ש ואח"ז ראיתי בכי"ק לה' המובהק ח"ק עולם כמהר"ש טייב זצוק"ל שתמה על ה' א"ר מגמ' הנז' אבל לא העיר בכל זה וצ"ע

סעיף ב' ציצית של פשתים או של צמר רחלים פוטרים בכל מיני בגדים וכו' הנה מדברי מרן המחבר ורמ"א נראה דצמר או פשתים אף בשלא במינם ודלא כהר"ם שכתב משם הגמ' בפ"ג דאין פוטרין אלא דוקא יחדו ובלא"ה למרן שפסק דשאר בגדים מדרבנן ודאי דכל אחד לבדו פוטר וכמו שמבואר בגמ' והר"ם לשיטתיה אזיל שפסק כמ"ד דחייבין מה"ת וכמ"ש הב"ח אלא גם לרמ"א שס"ל דשאר בגדים מה"ת לא סבר כהר"ם מדלא הגיה על מרן והיינו משים דסברא יחידאה היא דמסתמות כל הפוסקים לא משמע כן וכמ"ש מרן בב"י ועפ"ד הר"ם אפשר ליישב קושיית התוס' במנחות דף מ"א בד"ה אין פוטר בה אלא מינה וז"ל ופירש בקונטרס אם אדומה היא יטיל בה שני חוטים אדומים ותימה מידי צבעא קגרים יע"ש ובסה"ד כתבו ומה דפירש בשיראים לא דק דהא אמרינן דצמר ופשתים פוטרים בהם יע"ש ולפ"ד הר"ם י"ל דמיירי בשיראים ותנא דבריית' סבר כאידך תנא דר"י דס"ל דשאר בגדים חייבים מה"ת ולהכי קתני דאין פוטר בה אלא מינה דצמר לבדו או פשתים אינם פוטרי' אלא דוקא יחדו ויחדו לאו משום גזירה דכסות לילה וכמ"ש בגמ' ושאר מינים אינם פוטרים אלא במינם

סעיף ו' י"א שאין לעשות טלית של פשתן וכו' הנה מבואר בב"י טעם המחלוקת דהגאונים סברי שאין לציצית של פשתן עיקר מה"ת וכמו שהביאו מפ"ק דיבמות עי' בב"י ור"ת ס"ל דאסור להטיל ציצית של פשתי' בטלית של פשתן משום גזירה דכסות לילה אבל הרי"ף והרמב"ם ורש"י התירו שסברי דלא גזרו אלא על התכלת אבל במינו חייב ועוד כתב הרא"ש דאף לפי' ר"ת אין לאוסרו בזה"ז דעיקר טעם האיסו' הוא דילמ' אתי למירמי ביה תכלת שהוא עיקר המצוה ובכסות לילה או אם יקרע סדינו הו"ל כלאים שלא במקום מצוה אבל בזה"ז שאין לנו תכלת ואין לנו היתר כלאים בציצית כלל לא שייך למיגזר כלל וכו' יע"ש בב"י באורך בכל זה ומעתה אני הצעיר תמיה על הלבוש שכתב וז"ל אבל טלית של פשתן לא יעשה כלל מפני שי"א שאסור לעשות שים ציצית בטלית של פשתן בזה"ז כמו שיתבאר וי"א שאפילו בזמן שהיה התכלת לא היו מתירין לעשות שום ציצית בטלית של פשתן וכו' וכ"ש בזה"ז שאין לנו תכלת ואעפ"כ נוהגין לעשות רוב הציצית מצמר ואם יעשום בבגד של פשתן הו"ל כלאים ממש וכו' יע"ש ולפענ"ד לא הבנתי דבריו דמאן הנהו י"א וי"א דהא מאן דאסר אסר בין בזמן הזה בין בזמן התכלת ומאן דמתיר נמי מתיר בכל זמן ועוד מאי האי דכתב וכל שכן בזה"ז אדרבה בזה"ז הסברא נוטה יותר להתיר מבזמן התכלת כיון שעתה אין לנו תכלת ולא שייך למיטעי לעשות כלאים ממש דבהא לא טעו אינשי וכמ"ש הרא"ש ז"ל שהבאתי בתשובה ולא מצינו בפוסקים מי שמחמיר בזה"ז יותר מבזמן התכלת וכמו שמבוא' בפוסקי' שהביאם מרן ב"י יע"ש וכעת צ"ע וה' יאיר עיני להבין דברי חכמים וחידתם

סימן יו"ד

סעיף ו' אין כופלין וכו' זהו כסברת ר"ש שפוטר וכהרמב"ם שפסק כר"ש וס"ל הא דפוטר היינו על הכפולים אבל על הפשוטים חייב להטיל וכמ"ש מרן בב"י אבל הנמק"י כתב ור"ש פוטר דהו"ל כבגד שאינו ראוי ללבישה יע"ש משמע הא דפוטר אף מעל