שלמי תודה (שו"ע) תי

עון שיסך עצמו וישפשף משמע דה"ק יסך רגליו או יטיל מים וישפשף דאלו לסברא שניה אפי' לא שפשף נמי טעון נטילה וכו' יע"ש ולקמן הקשה דלפ"ד הרא"ש דאין מברך אלא אם רוצה להתפלל לא תיקן כלום יע"ש ולע"ד אפשר לומר ע"פ מ"ש ה' מחזיק ברכה בסי' זה משם הפר"ח דבס"ס יברך א"כ א"ש דכשיסך וישפשף איכא ס"ס דשמא כדעת הגאונים ואת"ל כדעת מהר"ם מרנטבורק ז"ל שמא הילכתא כדעת הי"א דכשיסך וישפשף יברך ענ"י וכ"ש דהכא לא נהירא להטור סברת מהר"ם וכן דעת הגאונים דאפי' למאן דסובר דאפי' למ"ד דאפי' בס"ס אין לברך מודה הכא דיש לברך וכמו שכתבנו וכמ"ש ה' מחזיק ברכה בנדון שלו ואע"ג דאינו דומה לנדון שלנו מ"מ י"ל כן כנ"ל נכון ואח"כ ראיתי שנתכוונתי לדעת קדוש הוא הרב פרי צדיק ז"ל בחי' לסי' זה שכ"כ שלי"ת וה' ינחנו בדרך אמת

וראיתי בדרישה שהקשה על פי' מרן הב"י דאם כפי דבריו א"כ לדעת הי"א אפ' בלא שפשף צריך לברך ענ"י וכי חמור הדיוט מן הקודש דאפי' לעבודה אפי' נטילה לא בעי יע"ש זו כבר תירצה הב"ח וכ"כ הת"י ביומא וכמו שהביאם מו"ה ערך השלחן ז"ל ומה שהקשה עוד דא"כ לפי הי"א הראשונים מודים דבשפשף בעי לברך ענ"י א"כ אדמיפלגי בין קטנים לגדולים ליפלוג וליתני בדידה י"ל דניח"ל לפלוגי בדידה בלא שפשף וכמ"ש הב"ח ומה שהקשה עוד למה כתב רבינו שלקטנים מברך אשר יצר ולא ענ"י עדיפא הי"ל למינקט ואפי' נטילה לא בעי אפשר לומר הא דלא כתבו דלא בעי נטילה משום דמ"מ צריך נטילה משים הכון וכמ"ש בב"י וכמ"ש בש"ע ולכך לא כתבו אלא דלא מברך ענ"י ומה שהקשה עוד דהא מהרי"א כתב דכל היכא שתמצא בדברי הפוסקים שאמרו לברך ענ"י לקטנים בשפשף ואלו לדברי הב"י י"א מיירי בלא שפשף יע"ש לעד"נ דזה מיקרי מפורש כיון שי"א שאין מברך מיירי בלא שפשף וכמ"ש בדברי המנהיג שהביאם הב"י א"כ ע"כ י"א דמברך מיירי אף בלא שפשף דאל"כ מאי בינייהו ואע"ג שהוא מפרש דברי המנהיג דאף בשפשף לא מברך מ"מ פשט דבריו לא משמע כן ומרן הבין כפשט הדברים כנלע"ד ליישב דברי מרן ז"ל ודו"ק בכל זה

סימן ח'

סעיף ט' קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית וכו' הב"ח כתב כיון דהחזקה דהכא אינה ממילא אלא תליא במעשה האדם שתיקן הציצית לא סמכינן אחזקה דשמא נתקלקל אח"כ וכדמסיק רבינא בבכורות גבי רובא וכ"ש גבי חזקה יע"ש ולע"ד לא הבנתי דשאני התם דהרוב הוא שמתעברות ויולדות וא"כ כיון דתליא במעשה דהרבעה א"כ מאן לימא לן שנרבעה כדי שנאמר שזאת הבהמה מהרוב שמתעברות ויולדות אבל הכא שהוחזק בכשרות שתיקנו הציצית מהיכ"ת לומר שנפסק אח"כ ואח"כ ראיתי להמ"א שכתב דש"ה דאיכא ס"ס וראיתי לה' מחצית השקל שהכניס מ"ש בדברי המ"א ואין זה במשמעות דברי המ"א ולפמ"ש א"ש מה שהקשה מו"ר ה' שלחנו של אברהם ביו"ד סי' א' אהא דקי"ל דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין והא רוב דתלוי במעשה דלימוד הוא יע"ש וכמבואר ודו"ק ואחר כמה שנים ראיתי שנתכוונתי בזה לדעת קדיש הרב הפלתי ביו"ד סימן א' יע"ש עוד כתב הב"ח אם בדק טליתו והניחו במקום ידוע ומצאו במקום שהניחו אין צריך לבודקי דזה ודאי בחזקת בדוק הוא וכמו הראש לגבי סכין של שחיטה ועיין ביו"ד סי' י"ט עכ"ל וק"ל דהא לא שרינן אלא בדיעבד ונאבד אבל לכתחלה לא שרינן בלא בדיקה וראיתי לה' מחצית השקל שכתב דשאני התם דאיכא חזקה איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת יע"ש וק"ל דא"כ מאי ראיה מייתי לעיל מרוב מצויין אצל שחיטה מומחין דאי איכא לפנינו צריך לבודקו אימא דשאני התם דאיכא חזקת איסור דבהמה וצ"ע ואפשר לחלק בין פגימת הסכין דבקל היא נפגמת משא"כ בציצית ולכך הכא שרי אף לכתחלה כיון דמצאו במקומו

מ"ב סעיף ט' קודם שיברך ועיין בחיטי הציצית וכו' כתב הב"ח דמדינא אין לסמוך על החזקה לגבי ציצית דכיון דתליא במעשה האדם שתיקן הציצית לא סמכינן אחזקה דשמא נתקלקל אח"כ וכמ"ש רבינא בבכורות בר"פ הלוקח בהמה לענין רובא וכ"ש לענין חזקה דעדיפא מרובא והביא עוד ראיה מדאיתא ביו"ד סי' א' דאי איתיה קמן צריך למבדקיה ולא סמכינן ארובא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם והייני משים דהחזקה אינה ממילא אלא ע"י שלמד הלכות שחיטה ושמא שכח יע"ש והנה מה שהביא ראיה מההיא דבכ רית אינה ענין לכאן דשאני התם דאיכא למימר דאימור לא נרבעה כיון דמעשה דהרבעה תלוי במעשה אבל הכא דנתברר לן שתיקן הציצית מהיכ"ת שנאמר דשמא נתקלקל אח"כ ולא ניזל בתר חזקה שנתבררה לנו שהוא כשר ועיין להמ"א שמבואר חילוק זה בדבריו אבל לא היה צריך לומר דהתם משום ס"ס כמו שיראה המעיין שם ולפמ"ש י"ל מה שהביא עוד מיו"ד וכמו שמבואר ועוד לפמ"ש הר' עצמו שם ביו"ד דה"ט דצריך למבדקיה משום דכיון דאיכא חזקה כנגדו דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת הלכך לא סמכינן ארובא היכא דאפשר לברורי ועוד מיעוט המצוי ששוחטין ואינם יודעים הלכות שחיטה יע"ש וכ"כ הרשב"א בת"ה משם הרמב"ן יע"ש ליכא ראיה כלל והמ"א כתב דחייב לבודקן מט"א דאין סומכין על החזקות במקום שיכול לברר כדאיתא ביו"ד סי' א' יע"ש הנה לפמ"ש הרמב"ן ליכא ראיה כלל יע"ש בב"ה ובמ"ה והרב מחצית השקל הקשה על המ"א מדכתב לקמן סי' תל"ז דהתם משים דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכן בית כל השנה בחזקת חמץ ולכך לא סמכינן אחזקה יע"ש וא"כ הא ל"ד אלא לבהמה דלא בדקינן לה מכל הטרפות וסמכינן אחזקה אע"ג דאיתא קמן ותירץ דהתם שאני משים דרובא דבהמות כשרות אבל הכא דליכא רובא אלא חזקה אע"ג דליכא חזקה כנגדה שסותרת אותה מ"מ לא סמכינן עלה היכא דאפשר לברורי יע"ש וק"ל דא"כ מאי ק"ל להמ"א לקמן משרפות דלא בדקינן דאימא דשאני התם דרוב הוא ולכך סמכינן עליה אפי' היכא דאפשר לברורי אבל גבי בית דליכא אלא חזקה דבדוקה היא הילכך היכא דאפשר לברורי לא סמכינן עלה וכן תירץ הפר"ח שם בעיקר הקושיא יע"ש ואפשר לומר דהמ"א ס"ל דהאי חזקה דבדוק עדיפא מרובא וכמו שהכריח מו"ה עה"ש ז"ל שם ולכך ק"ל שפיר מטרפית דלא בדקינן ליה אבל הכא גבי ציצית ליכא אלא חזקה ולכך לא סמכינן אחזקה היכא דאפשר לברורי

סעיף י"ב אם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבין בציצית עיין להרב אליה רבא לקמן בסי' י"ד שכתב דהטעם הוא כיון דקי"ל חובת עלית לכן כל הבגדים חייבין בציצית אבל למ"ד חובת גברא מבואר במנחות דף מ"א דאין חייבין כל הבגדים יע"ש ולא ידעתי מאי קאמר דהא מרן פסק לקמן בסי' י"ט דציצית חיבת גברא ואפי"ה פסק הכא דין זה ומ"ש דבגמ'