שלמי תודה (שו"ע) תט

במנעלים שלנו שאין בהם קשירה אי אפשר לצאת ידי שתיהם ולכך יעשה כמו שירצה כנ"ל בדעת הט"ז וכן ראיתי לה' מטה יהודה שפ רש כן יע"ש ולולי דמסתפינא אפשר לומר דרנב"י סבר דאע"ג דר"י אמר כתפלין כך מנעלים מה תפלין בשמאל כך מנעלים בשמאל ועיין בהלבוש הטעם אמנם מודה ר"י דהיכא דאפשר לתת חשיבות לימין ולשמאל כגון במנעלים שיש בהם קשירה עבדינן חשיבות לתרוייהו ואין צריך לתת חשיבות לשמאל בנעילה ובקשירה אמנם במנעלים שאין בהם קשירה צריך לנעול של שמאל תחלה משום דצריך להיות המנעלים כתפלין ולכך א"ש מאי דקאמר הגמ' דירא שמים יוצא ידי שתיהם משים דר"י בעצמו מודה הכא ואין אנו צריכין לדברי הב"י והא דהקפיד ר"י על רב שמן אפשר לומר דההוא מעשה דר"י במנעל שאין בו קשירה ולפ"ז א"ש דברי הטור על נכון לפ"ד הט"ז כנ"ל נכון בס"ד

סעיף ו' אסיר לילך בקומה זקופה וכו' כתב הטור וז"ל ויקום וילך בכפיפת קומה כדאיתא בפרק קמא דקידושין אמר ריב"ל אסור לילך בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו ויכסה ראשי כדאיתא נמי התם רב הונא לא הוה אזיל ארבע אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי עכ"ל והקשה הב"ח דהול"ל מעיקרא ויכסה ראשו ואח"כ יאמר ויקום וילך בכפיפת קומה וכו' יע"ש ולע"ד נראה דפירוש דברי הטור כך ויקום וילך בכפיפת קומה משום דמלא כל הארץ כבידו ומהאי טעמא נמי לא ילך בגילוי הראש נישום דמלא כל הארץ כבודו ושכינה למעלה מראשו ועיין בלבוש שכתב כמו שכתבתי וידי"ן הח"ש השקדן בתורה רבי מרדכי מאזיג' נר"ו תירץ כיון דאיסור קומה זקופה אפי' בפחות מד"א לכך הקדימו ונכון הוא

סימן ד'

סעיף י"ג אם היה ניעור כל הלילה יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית להתפלל וכו' ראיתי בספר ע"ת שכתב אם טינף ידיו בלילה צריך ליטול ולברך יע"ש ולע"ד נראה דלפי מ"ש המג"א בסעיף א' וז"ל דלפי מאי דקי"ל אפי' עשה צרכיו ועומד להתפלל אינו מברך ענ"י ובבקר מברכין צ"ל הטעם כמ"ש הרשב"א דבבקר נעשה כבריה חדשה וכו' יע"ש א"כ נראה דאפי' טינף ידיו בלילה יש להסתפק לדעת הרשב"א דשמא אינו מברך כיון דעיקר התקנה משום בריה חדשה ובניעור כל הלילה ליכא משים בריה חדשה ואף דלפי מ"ש הט"ז בסי' ז' סעיף א' יש להסתפק בנדון דידן דשמא אינו מברך כיון דלא ישן כלל וע"ע לה' פרי צדיק שדחה דברי הט"ז ובאמת אני תמיה על הע"ת דהוא בעצמו כתב לקמן בסי' ז' דמרן המחבר ס"ל דטעם הרשב"א עיקר ומה שהכריח ה' אליה רבא ז"ל דמרן ס"ל דטעם הרא"ש עיקר דאל"כ אפי' בניעור כל הלילה ראוי לברך וכמ"ש בב"י דלטעם הרשב"א מברך דלא פליג רבנן יע"ש לא ידעתי היכן מצא כן בב"י דהא הב"י לא כתב אלא בדרך אפשר אבל מ"מ עד ין ספק הוא אבל הב"י וכמו שיראה המעיין שם ומה שהכריח עוד דא"כ הו"ל לאחשובי ספק זה אי אף בניעור כל הלילה שייך טעם דבריה חדשה או לא יע"ש אונה ראיה וכמ"ש המג"א דזהו בעצמו שכתב בש"ע אם צריך ליטול ידיו שחרית להתפלל ואדרבה לדידיה תקשה דדמאי כתב בש"ע להתפלל והלא לשיטת הרא"ש פשיט"ל דאינו צריך ליטול להתפלל וכמו שדייק בב"י מלשון הרא"ש יע"ש ולא הו"ל למינקט אלא כמו בסעיף שאחר זה אלא ע"כ כמ"ש המג"א ולפ"ז נראה אפי' בטינף ידיו יטול בלא ברכה כנלע"ד

והנה לפי הסוברים דס"ל דבניעור כל הלילה א"צ נטילה יש ליישב בזה קושיית התוס' בסוטה דף ט"ל ד"ה כל על רש"י שכתב אמר לי רבי אם נטל ידיו שחרית ונטהר א"צ ליטול כשעולה לדוכן וע"ז הקשו התוס' דא"כ אמאי נקט כהן לנשיאות כפים תיפק"ל משום ד"ת דצריך ליטול ידיו יע"ש ועיין לקמן בב"י מה שתירץ ולפ"ז א"ש דנ"מ לניעור כל הלילה דללמוד א"צ ליטול אבל לנשיאות כפים צריך ליטול ובזה י"ל קושיית המג"א שם בסעיף ט' יע"ש אמנם עדיין ספק אצלי בדין זה והנה האחרונים לקמן לא ראיתי מי שדיבר בענין זה אבל ראיתי בספר אחד זה שמו כף החיים להרה"ג מהר"ח פאלאג'י זצוק"ל והוא כולל דינים ומוסרים ע"ד מורה באצבע ושם ראיתי בסי' ט"ו אות ס"ז שכתב משם ה' פתח הדביר אם הכהן היה. ניעור בלילה ולא אמר בשחרית ענ"י יברך בשעת נט"י לברכת כהנים יע"ש והספר הזה שהביאו איננו עמדי ובזה מיושבת קושיית המג"א על נכון דמרן בא להורות לנו דין זה ושלי"ת שנתכוונתי לדעת גדולים וה' יאיר עינינו בתורתו תורת חיים

סעיף כ"ב אם אין לו מים יקנח וכו' ויברך על נקיות ידים וכו' אם אין לו מים וקינח ידיו בצרור ובירך על נקיות ידים אם נזדמן לו מים אח"כ אינו מברך על נטילת ידים כ"כ ה' אליה רבא לקמן בסי' קנ"ח יע"ש

סימן ז'

סעיף א' כל היום וכו' מברך אשר יצר ולא ענ"י הנה מרן המחבר פסק כדעת הרמב"ן והרשב"א דס"ל דדוקא בשחר תקנו משום דנעשה כבריה חדשה וכמ"ש מהר"י אבוהב משם ר"ת וכמו שכתיב בב"י אבל בטור איתא ב' דעות וז"ל י"א שלקטנים מברך אשר יצר ולגדולים ענ"י וי"א שבין לקטנים ובין לגדולים מברך ענ"י ואשר יצר ומרן ב"י פירש דפלוגתייהו בלא שפשף אבל אם שפשף כיון דצריך ליטול ידיו צריך לברך ענ"י כמו לגדולים יע"ש וכך הסכים הב"ח כפירוש זה וכתב דאין לפרש דאף בשפשף אע"פ שצריך ליטול ידיו אינו טעון ברכה מידי דהוה אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה דא"כ אף בגדולים לא היה צריך לברך ענ"י וכמ"ש מהרי"א משם ר"ת יע"ש ותמיה לי דהא מרן בב"י כתב משם הסמ"ק ור"ת פוסק שהיוצא להשתין אין צריך ליטול ידיו אם לא שפשף והלכך אפי' שפשף אין טעון ברכה יע"ש משמע מדבריו דאם אמרינן דאפי' לא שפשף טעון נטילה אז טעון ברכה והכא שאני דבלא שפשף אין טעון נטילה א"כ י"ל כיון דע"כ הני י"א ס"ל דבגדולים אפי' לא שפשף טעון נטילה לכך יש לברך אבל בקטנים דאין טעונים נעילה בלא שפשף לכך אפי' בשפשף אינו טעון נטילה וכן משמע מר"ת דלא כתב דין זה אלא ביוצא להשתין וכן ראיתי להדרישה שפירש כן יע"ש אמנם ק"ל לפ"ז דברי ר"ת סתרי אהדדי דהכא כתב דדוקא ביוצא להשתין הוא דאינו טעון ברכה משום דבלא שפשף אינו טעון נטילה. משמע הא בגדולים צריך לברך וכמ"ש הדרישה ומהרי"א כתב משמו שאין לברך ענ"י אלא בבקר יע"ש וצ"ע

והנה כתב מרן בב"י וז"ל ונראה שע"פ סברא זאת כתב רבינו בסי' תע"ג גבי נט"י לטיבול בלילי פסחים והרוצה לצאת ידי ספיקא יביא עצמו לידי חיוב