שלמי תודה (שו"ע) תח

ספר שלמי תודה חידושים על ש"ע א"ח בע"ה התחלתי אותם ביום ט"ו טבת בשנת התול"ב עם אחי וריעי החו"ש השקדן בתורה כמה"ר רבי מרדכי מאזוג נר"ו הקב"ה יעזרנו על דבר כבוד שמו כיר"א ליקב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו וכו': סימן א'

סעיף ה' טיב לומר וכו' ופרשת עולה וכו' וחטאת ואשם עי' מה שהקשה המג"א ז"ל ומה שתירץ וראיתי בספר חמד משה שהקשה דהניחא לדעת מרן שפסק דאפי' אחר אשם תלוי לא יאמר יה"ר אבל לדעת הטור דכתב שיאמר יה"ר אחר אשם א"כ הו"ל להקדים אשם לעולה וכו' יע"ש ולענ"ד נר' דלק"מ דמ"מ העולה מכפרת יותר משום שאין לך אדם שאינו עובר בעשה אבל החטאת והאשם הם בספק ולכך יש להקדים העולה שהיא בודאי ודברינו מבוארים הם בדברי המג"א ועי' לה' מחצית השקל ז"ל

סעיף ז' כשיסיים פרשת עולה יאמר יר"מ וכו' הנה משמע מדברי מרן אחר אשם אפי' אשם תלןי לא יאמר ור"מ מדלא כתב אלא עולה ומנחה ושלמים ולטעמיה אזיל שפסק ביו"ד כרבנן וכמ"ש הש"ך שם וכ"כ ה' ע"ת כאן וכ"מ מדבריו בב"י וז"ל אבל אשם אע"פ שאינו בא בנדבה כיון דתנן בפ"ו דכריתות ר"א אימר מתנדב אדם אשם תלוי כבא בנדבה דמי ואע"ג דחכמים פליגי עליה כיון דבבא בן בוטא הוה עביד כי אמר יה"ר כאלו הקרבתי אשם שפיר וכו' יע"ש וביאור דבריו דאע"ג דחכמים פליגי עליה והו"ל למיפסק הלכתא כחכמים מ"מ כיון דבבא בן בוטא הוה עביד בה עובדא קי"ל כוותיה וכי אמר ור"מ שיהא זה חשוב כאלו הקרבתי אשם שפיר דמי ולא הוי כחולין. בעזרה דלא יהא אלא עשה מעשה ממש וברור הוא וכ"כ הפר"ח ביו"ד סימן ה' דה"ט דפסק הטור כר"א משים דמעשה רב ואף על גב שמרן שם נתן טעם אחר לפסק הטור מ"מ כאן נראה לו טעם אחר ואם כן לפי מה שביארנו בכונת דבריו מינה נשמע דלפי מה שפסק מרן בש"ע יו"ד כרבנן אפי' אחר אשם תלוי לא יאמר יה"ר וזהו כונת המג"א שכתב ומשמע מדברי הרב"י דאפי' אחר אשם תלוי לא יאמר והר"מ יע"ש ועי' למהר"א ישראל בספר כסא אליהו שהשיג עליו ולפמ"ש דברי ה' מג"א טעמם ונמוקם עמם ופירוש זה מוכרח הוא בב"י דאם כונתו דאף ע"ג דקי"ל כרבנן מ"מ לענין יה"ר סמכינן אר"א דעבד עובדא אכתי למאי הוצרך לזה והלא הטור פסק ביו"ד כרבנן אלא ע"כ דכונתו כמו שכתבנו ודו"ק

ז"ל הטור יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וכו'. והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך וכו' עי' בב"י וב"ח ולע"ד דכונת הטוא דק"ל דהא קל כנשר ורץ וכו' הם לענין סור מרע ועז כנמר הוא לענין ועשה טוב א"כ הו"ל לומר תחלה סור מרע ואח"כ ועשה טוב דכך הוא הסדר הנאות ותירץ מפני שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך לכך התחיל בו: סימן ב'

סעיף ד' ינעול מנעל ימין תחלה וכו' הנה מרן המחבר פסק כהטור שפסק כרנב"י שירא שמים יוצא ידי שתיהן אבל לענין חליצה אע"ג דרבינו הטור השמיטו וכתב מרן דס"ל דאין קפידא מ"מ רבינו פסק כרבינו יונה שתפס הברייתא כפשטה שחולץ שמאל תחלה שזהו כבודה של ימין וכמו שפירש רש"י ולא חיישינן לדר"י דאמר כתפלין כך מנעלים דאין חשיבות התפלין אלא בקשירה וכמ"ש בב"י משם התוס' יע"ש אבל שאר הפוסקים השמיטו דין זה וכתב מרן בב"י דטעמם דס"ל הלכה כר"י דאמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד מדאמר רב אשי חזינא לרב כהנא דלא קפיד משמע דכוותיה ס"ל וכיון דר"א דבתראה הוא ס"ל כוותיה הכי נקטינן יע"ש וע"כ דהני פוסקים לא מפרשי דעבד כמר עבד משים כיון דפליגי דעבד כמר או כמר עבד דליתא להאי פירושא וכמ"ש שם מהרש"א ז"ל אלא ע"כ דמפרשי כפירוש התוס' דר"י אם ירצה קאמר והברייתא נמי כן אמנם אכתי תקשה קושיית התוס' ול"ל כתירוצם דא"כ אמאי השמיטו דין של התוס' ואפשר שיתרצו בקושיית התוס' דר"י שהקפיד על רב שמן משום דר"י כיון שהוא חידש דין זה דיכול לנעול של שמאל תחלה לכך נהג בעצמו לעשות מעשה ולהורות הלכה לרבים דיכול לנעול של שמאל תחלה ונהג בעצמו לעולם לנעול שמאל תחלה ולכך הקפיד על רב שמן וראיתי להב"ח שנתקשה בזה יע"ש וכתב דהני פוסקים ס"ל כר"א דס"ל דאין להקפיד ופליג אברייתא ור"י יע"ש ולע"ד נראה דאין צריך לזה דאפשר דר"א סובר דהברייתא אם ירצה קאמר דלא תימא כתפלין כך מנעלים וצריך לנעול שמאל תחלה אלא אם ירצה נועל של ימין תחלה ואם ירצה נועל של שמאל דכל חד אית ביה חשיבות וראיתי להב"י שכתב דלדעת רנב"י ס"ל דלא הקפיד ר"י אלא בקשירה יע"ש בתירוץ הראשון ותמיה לי דא"כ אמאי הקפיד ר"י על רב שמן ואח"כ ראיתי מ"ש הרב אליה רבא יע"ש

והנה בהא דהשמיט הטור דין החליצה ומנעלים שלנו כתב הט"ז הטעם דס"ל להטור דהלכה כר"י דיעשה כמו שירצה רק כיון שאפשר לקיים ידי שניהם יעשה מצוה מן המובחר אבל במקום שא"א לצאת ידי שתיהם יעשה כמי שירצה יע"ש וק"ל דהא חשיבות התפלין הוא בקשירה א"כ במנעלים שלנו כשנועל של ימין נפקינן ידי שניהם ועכצ"ל דהטור יפרש דירא שמים יוצא ידי שתיהם לאו משים דחשיבות התפלין הוא בקשירה אלא דהטור יפרש דירא שמים יוצא ידי שתיהם דיחשוש לדעת שניהם ועושה המצוה כדי לחוש לדעת שניהם וכיון שכן