שבת מא:

וַהֲלֹא מְצָרֵף רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר מַתְקִיף לַהּ אַבָּיֵי מִידֵּי מֵיחַם שֶׁפִּינָּה מִמֶּנּוּ מַיִם קָתָנֵי מֵיחַם שֶׁפִּינָּהוּ קָתָנֵי אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר הַמֵּיחַם שֶׁפִּינָּהוּ וְיֵשׁ בּוֹ מַיִם חַמִּין לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם מוּעָטִין בִּשְׁבִיל שֶׁיָּחוֹמּוּ אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מַיִם מְרוּבִּים כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן וּמֵיחַם שֶׁפִּינָּה מִמֶּנּוּ מַיִם לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם כׇּל עִיקָּר מִפְּנֵי שֶׁמְּצָרֵף וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין אָסוּר

אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְהַפְשִׁיר אֲבָל לְצָרֵף אָסוּר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ לְצָרֵף נָמֵי מוּתָּר לְצָרֵף לְכַתְּחִילָּה מִי שְׁרֵי אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שִׁיעוּר לְהַפְשִׁיר אֲבָל שִׁיעוּר לְצָרֵף אָסוּר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ שִׁיעוּר לְצָרֵף