שערי ישר חלק ב צח

בטל למפרע, אין כאן מעשה לומר אתי מעשה ומבטל מעשה, וכן מוכח משיטת הרשב"א והנמ"י הובא ברמ"א חו"מ סי' קי"ב סעי' א' דמשעבד דאקני יכול לחזור בו קודם שקנה, והוכיחו דין זה מהא דאמרינן בפ' מי שמת ד' קנ"ז לוה ולוה ואח"כ קנה יחלוקו, וכן הוא בביאור הגר"א סק"ה יעו"ש, והלא לכאורה יש לחלק דבלוה ולוה איכא חזרה ע"י מעשה מה שמשעבד למלוה שני, ואיך הוכיחו דמהני חזרה בדבור גרידא, אלא נראה דאם לא מהני החזרה אין כאן מעשה והוי כדבור ודבור, ואין לסתור דברינו מהא דאיתא בירושלמי קדושין פ' האומר במקדיש לעולה אחר ל' וקודם ל' מכרה או הקדישה להקדש אחר דמהני ההקדש והמכירה להפקיע שלא תחול קדושת עולה בהגעת זמן ל' יום, ולפי"מ שכתב הרשב"א בחי' למס' נדרים בסוגיא דבר פדא דשיטת הירושלמי בזה אפשר להתפרש אף לפי מאי דאמרינן בש"ס דילן דלא מהני חזרה בהקדש יעו"ש. דלכאורה יש להוכיח דחזרה ע"י מעשה מהני משום דמעשה מבטלת מעשה, אבל באמת אין מזה ראי' לנידון דידן משני טעמים, ראשונה התם שאני דכיון דעכ"פ עכשיו מהני המכירה, דקודם הגעת זמן לא חל כלל ההקדש, ובכה"ג הוי מעשה גמורה, ויש לומר מעשה מוציא מיד מעשה, משא"כ בנידון דידן דאם לא יהני מעשה הקדש של עכשיו לבטל למפרע הנדר הראשון, המעשה של עכשיו בטלה לגמרי, ועוד נראה לי דהא דמהני המכירה לבטל את ההקדש, אינו משום הטעם דמעשה מוציא מיד מעשה, אלא כיון שהמכירה חל עכשיו וקדושת עולה אינה חל עכשיו ובהגעת זמן ל' יום אי אפשר שתחול קדושת עולה על הבהמה שהיא של אחרים, וכמו לר"ל דסובר דבקדושין לאחר ל' יום לא מהני חזרה ואם נתקדשה בתוך ל' לאחר אין קדושין ראשונים מבטלים בהגעת זמן את קדושי שני, כ"כ הוא לענין מכירה, ובאמת בירושלמי פ' האומר מדמה שני ענינים אלה יעו"ש. אכן מלשון הרשב"א שם בנדרים משמע כטעם הראשון שכתבנו, דכתב שם בסוף הענין שההבדל בין מכירה לסתם חזרה, הוא רק שחזרה סתם הוי כדבור ומכירה הוי מעשה. יעו"ש:

ועפי"ז נלענ"ד לתרץ שיטת הרמב"ם בה' תרומות פ"ד ה"ט דבעושה שליח לתרום לא מהני ביטול השליחות אם בטל השליחות קודם הפרשה, ורק אם שינה השליח כגון שאמר לו תרום מן הדרום ותרם מן הצפון שהוא עפ"י הירושלמי פ"ג דתרומות ה"ב, דאמרינן שם על הא דתנן במשנה אם עד שלא תרם בטל אין תרומתו תרומה ולית הדא פליג על ר"ל דר"ל אמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים, תיפתר כגון שאמר לו לך וקבע בצפון והלך וקבע בדרום, ותמה ע"ז הראב"ד דהרי קיי"ל כר"י ולדידי' מהני ביטול בשליחות גם בלא שינה, וכן קשה דהלא בקדושין וגרושין נקטינן דיכול לבטל השליחות ובגמ' דילן קדושין ד' נ"ט ללישנא קמא גם ר"ל מודה דיכול לבטל השליחות, ורק רב זביד אמר דר"ל פליג גם בשליחות ופריך עליו מן המשנה בריש השולח ומסיק בתיובתא יעו"ש. וביותר קשה לשון הרמב"ם בפי' המשנה בתרומות שכתב שהעיקר אצלינו אין השליחות מתבטלת בדברים, ועפ"י מש"כ י"ל דהנה באופנים לחזור שלא יהני מעשה השליח הוא בתרי גווני והוא שמסיר כח השליח שיהי' מהיום והלאה כאיש זר, וממילא לא יועילו מעשיו, או שיבטל את המעשה כענין מודאה וכמו שכתב הרמב"ם בה' גרושין פ"ו, שיכול אדם לומר מה שאעשה גרושין מכאן עד עשרים שנה יהא בטל, וכמו שיכול לבטל מה שיעשה בעצמו, כ"כ יכול לבטל מה שיעשה שליח עבורו, והנה לר"ל כשיטת הירושלמי או לרב זביד בש"ס דילן, סובר דאין כח בדברים לא על הסרת כח השליח ולא על בטול המעשה, ור"י פליג עלי' ועפ"י הכלל שאין להרבות מחלוקת היכא דאינו מוכח, סגיא לן אם נאמר דר"י פליג עלי' רק על כח בטול המעשה דקודם שנעשה המעשה או קודם שנגמר חלות המעשה אתי דבור ומבטל דבור, אבל בעיקר זה שאין השליחות מתבטלת בדברים יש לומר דגם ר"י מודה, ולפי"ז בתרומה דהוי כהקדש לענין הכלל דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומסירת מודעה בהקדש לא יהני אם לא כשנאנס, ומשו"ה גם לדידן לא מהני בטול בתרומה רק בשינה, שהטעם בזה דהא דמהני אם שינה כשלא בטל שליחותו דמדינן לדעתו דלא קפיד, שבכל רגע ורגע מהני משום אומד הדעת דהשתא, וכשמבטל ואינו רוצה כלל בהפרשתו, בטל ממילא אומדן דעת זה, והוא ענין נבחר בעזה"י. אמנם לפי"ז בקפיד מהני גם גלוי דעתא לבטל השליחות וכן הדעת נוטה, דהוי כמו שינה שמתבטלת השליחות, ועפי"ד יהי' נפ"מ לדינא גם בגו"ק, שאם בטל השליחות ואח"כ חזר בו מהבטול לא יוצרך מינוי חדש על השליחות:

פרק כג כתב הרמב"ם בפ"ב מה' נדרים הי"ד ההפקר אעפ"י שאינו נדר הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור בו, ומהו ההפקר הוא שיאמר נכסים אלו הפקר לכל וכו' והאומר הרי זה הפקר וזה, הרי השני ספק הפקר, ואם אמר וזה כמו זה או שיאמר וגם זה התפיס השני ויהי' הפקר ודאי עכ"ל. והוא מה דאיבעיא במס' נדרים ד' ז' אי יש יד להפקר, וכתב הר"ן שם דבספק הפקר לכו"ע ספיקו לקולא היינו אף לשיטת הרשב"א וסייעתו דנקטו בספק של יד לפאה וצדקה לחומרא, בספק הפקר הוי ספיקא דממונא, וכן כתב הסמ"ע בסי' רע"ג וכ"כ בש"ך יו"ד סי' רנ"ט סקי"ד, ובפרישה ריש סי' רנ"ח ביו"ד העיר בזה כיון דהפקר מטעם נדר למה לא יהי' ספק הפקר ככל ספק נדר דספיקו ככל ספק איסור תורה, וכתב לתרץ שם דברים שאינם מובנים כלל, דז"ל ואפשר דגם בהפקר נקטינן לחומרא כיון דהוא כנדר וכו' אי נמי שאני הפקר דאף דאם הוא הפקירם הרשות בידו לחזור ולזכות בו, נמצא דלעולם יש לו ג"כ צד זכי' זו. ומשו"ה לא מחמירינן שם