שערי ישר חלק ב צז

לגמרי מן עיקר ההקדש אין זה כמתחרט ושואל על נדרו אלא חוזר בו וחזרה לא מהני בהקדש, אבל אם הי' חוזר לגמרי נלענ"ד דמהני חזרה בהקדש וצדקה, לפי"מ דקיי"ל כב"ה דהוי נדרו ופתחו עמו הוא, ובס' מחנה אפרים ה' צדקה סי' ח' העלה להלכה דבהקדש וצדקה לא מהני חזרה תוכ"ד, כמש"כ התוס' במנחות פ' התודה משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט, ולפי מש"כ היכא דחזר לגמרי תוכ"ד מצי הדר בי'. ובפ"ת ליו"ד סי' רנ"ח סק"ז הביא כ"כ להלכה דברי תשו' ושב הכהן שכ' דאינו יכול לחזור בתוכ"ד כמו בהקדש, יעו"ש, ולענ"ד לא ירדו לעומק ענין זה כראוי ומקום הניחו לי להתגדר. בעזה"י:

אמנם מש"כ בס' ע"ש לפרש דברי הרמב"ם דבבריא שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי דאינו נאמן דמיירי אפי' בתוכ"ד, לפי מש"כ קשה לפרש כן, דכיון דיכול לחזור מן ההקדש לגמרי ראוי לומר שנאמן במיגו דאי בעי הדר בי', דהנה מה דפסק הרמב"ם שם בפ"ז מה' ערכין במגרש אשתו דחיישינן לקנוניא אף דיש לו מגו דיכול לשאול לחכם, שם י"ל דס"ל דלא חשיב מיגו כ"כ, משום דמי יימר דמדקדק לי' חכם כמש"כ ברדב"ז שם בפ"י, אבל בתוכ"ד דאי"צ התרת חכם קשה לומר דלא יהי' נחשב למיגו, ע"כ נראה פשוט לומר דלא מיירי בתוכ"ד רק בעוסקים באותו ענין, והרדב"ז לא כתב כן יעו"ש. בפי' על הרמב"ם. והבוחר יבחר:

ובהא שכתבנו דבאומר היא שלמים וולדה עולה ליכא ענין חרטה משום דאינו מתחרט על הדבור של היא שלמים, צריך לבאר כשנשאל אח"כ לחכם נעקור את ההקדש מן הולד, אם מהני לבטל קדושת הולד, דלפי מש"כ צריך לומר דלא מהני שאלה, דאם הי' מהני שאלה הי' מהני גם חרטה תוכ"ד, והנה ענין זה אינו דומה לאומר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר, דשם אם רק מתקים הנדר של תודה חייב ממילא בלחם מן החולין, אבל בהיא שלמים שהולד שלמים אינו בהכרח מחמת האם, אלא כ"ז שלא שייר בפירוש את הולד הוא מתקדש בכלל הקדש של האם, כמש"כ התוס' בתמורה ד' כ"ה ע"א ד"ה היא שלמים, דאפי' למ"ד שיירו משויר אינו יכול לשנות לקדושה אחרת, דמיד שהקדיש האם נתכון נמי שתחול על פיו אותה קדושה על העובר ואינו יכול לשנותו מקדושת האם אא"כ הזכיר תחילה קדושת הולד עכ"ל. דמפורש בדבריהם שאין הולד מתקדש ממילא אלא ע"י דבורו שנכלל בדבור של היא שלמים גם הולד, שהכל ביחד עם העובר נקדש באמירת היא שלמים, ולכאורה הרי זה דומה לנודר שאוסר חבורת בני אדם בלשון כולכם דודאי יכול לשאול על אחד מהם, ורק אז יש לדון אם הותרו כולם מחמת נדר שהותר מקצתו, אבל עכ"פ זה שנשאל עליו ודאי מותר, ועי' בנדרים ד' כ"ו בסוגיא שם דמעמיד ומשנה, וכ"כ לכאורה הכא ג"כ יכול לשאול על הולד לחוד, ואז יש לדון אם בטל ההקדש לגמרי או לא, אבל מן הולד ראוי לומר שנתבטל הקדושה ע"י שאלה, והדרא הקושיא לדוכתה, דלמה לא מהני ג"כ חרטה בתוכ"ד:

נלענ"ד עפ"י מה דאיתא במס' נזיר ד' י"א ע"ב דלר"ש דסובר דבנזירות צריך שיזיר מכולם, כ"כ אם מיתשל על הנזירות צריך שישאל על כולם ולרבנן דאפי' לא נזר אלא באחת מהן סגי, כ"כ כשמיתשל אי"צ לשאל על כולן, דהטעם בזה דבעינן שיתחרט על עיקר סבת הנדר, דלרבנן דקבלת אחת מהן גורמת נזירות, משו"ה יכול לישאל על אחת מהן, אבל לר"ש דקבלת כולן גורמת הנזירות כשמתחרט ושואל על אחת מהן לא מהני, דאינו מתחרט על כל סבת הנדר ולפי זה י"ל דבאומר היא שלמים שהולד מתקים ע"י דבור זה ועל דבור זה אינו מתחרט כלום, ורק מתחרט מה שלא הוציא הולד מכלל הבהמה, ונמצא שאינו מתחרט ושואל על עיקר סבת הנדר, ול"ד לנודר בלשון כולכם ומתחרט ושואל על אחד מהם, דמהני התרה על אחד מהם, דשם לשון כולכם הוי דבור על כל אחד ואחד, דאם רוצה להוציא אחד מהם מן הכלל צריך לשנות הלשון ולומר כולכם חוץ מזה, משו"ה יכול לשאול על אחד מהם, אבל בהיא שלמים דאם גם הולד אינו מתקדש דבור זה של היא שלמים אינו משתנה כלום, ולפי"ז אין כאן על הולד סבת הנדר בפ"ע, ורק סבת הנדר של האם, דהא דקדיש הולד כשלא שייר, הוא משום דחד גופא הוי, והולד הוא בכלל האם, אבל בכולל הרבה בני אדם וכיו"ב בדברים אלה, שהם נפרדים זמ"ז, בע"כ איכא סבת הנדר לכל אחד, ומשו"ה בולד אם רוצה לישאל צריך לישאל על עיקר הנדר של קדושת האם, ומה שמתחרט ושואל על הולד לחוד לא מהני כנלענ"ד:

אמנם לכאורה יש להקשות לפי"ד שהטעם דלא דמהני חזרה תוכ"ד בהקדש, הוא משום דלא אתי דבור ומבטל מעשה, תי' ראוי לומר דדוקא אם החזרה הוא רק בדבור, אבל אם החזרה נעשית במעשה כמו בתמורת עולה תמורת שלמים, תבטל מעשה את מעשה, כמו לר"י בכל הקנינים, מהני חזרה משום דאתי דבור ומבטל דבור, כ"כ ראוי לומר בהקדש דאף שהקדש ראשון חשוב כמעשה, משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי, יבוטל הקדש שני את הקדש ראשון, ולמה נקטינן דבתמורת עולה בנמלך תוכ"ד ואמר תמורת שלמים, דחלה קדושה ראשונה ולא מהני חזרה:

ונראה לענ"ד דבכה"ג לא חשבינן כמעשה מוציא מיד מעשה, דהא דחשבינן אמירה לגבוה כמעשה, הוא רק אם יש כח באמירתו שיחול ההקדש, אבל אם יקדיש דבר שאינו שלו וכה"ג אין זה אמירה לגבוה, ולכן כשמקדיש לעולה ובתוכ"ד חוזר ומקדיש לשלמים אחר שכבר חל ההקדש ונתפסה קדושת עולה על הבהמה, וגם כבר נפקע כח הבעלים, אמירה זו שמקדיש לשלמים הוא דבר בטל, אף שאם הי' הדין שתהני החזרה, והי' בטל למפרע הנדר הראשון, הי' אז חלה קדושה שני', אבל כ"ז שלא